דרכי משה (עמיאל), דרך הקודש, שמעתתא ד' סוגי איסורי עצמו בכלל, התהוותם ובטולם טז
דרכי משה (עמיאל) · Darkhei Moshe (Amiel), Derekh HaKodesh, Shmatta 4 16
Open in the reader →1קושית הטו"א בחגיגה (י, א) דלא תועיל שאלה בנזירות לר"א. - השאלה תועיל דלא יעבור על בל יחל. - ועוד נ"ל דבאומר לא אפטר מן העולם עד שאהא נזיר גם ב"ש מודה בזה דיש שאלה.
2חגיגה (י, א) על המשנה דהיתר נדרים פורחים באויר אמרינן שם בגמרא "תניא רבי אליעזר אומר יש להן על מה שיסמוכו, שנאמר כי יפליא כי יפליא שני פעמים, אחת הפלאה לאיסור ואחת הפלאה להיתר". והקשה בס' טורי אבן הלא ר"א ס"ל בערכין (כג, א) כב"ש דאין שאלה בהקדש; וא"כ האיך שייך לדידיה הפלאה להיתר בנזירות, הא אמרינן דהא בהא מיתלי תלי ולמאן דס"ל דאין שאלה בהקדש, ה"נ אין שאלה בנזירות כנ"ל?
3והנ"ל בזה עפ"י מה שעמדנו כבר על המחקר, בשמעתתא ג פרק ז בעת שמגלה דעתו בפירוש בעת קבלת הנזירות, שאינו חפץ באיזה מפרטי דיני הנזירות כמו למשל, שאמר הריני נזיר מן החרצנים לבד וכדומה, דקי"ל כרבנן דאפילו לא נזר אלא בחד מנהון הוי נזיר כמבואר בנזיר (ג, ב), אם יעבור בזה גם על בל יחל, דעיקרו הוא משום דלא ישנה דבריו ודבריו הרי אינו משנה כלל כיון דהתנה זאת בפירוש מקודם.
4ואמרנו בזה דלשיטתינו, דבנזירות יש שני הגדרים יחד, היינו גם תואר קדושה וגם קבלה, והבל יחל שעובר בנזירות הוא לא מצד הגדר הראשון, התואר קדושה, אך מצד הגדר השני, הקבלה, ממילא בנידון זה לא יעבור רק על הלאוים המיוחדים לנזיר אבל על בל יחל לא יעבור. -
5ולפ"ז יצא לנו דבר חדש גם בהא דאמרינן לב"ש דאין שאלה בנזירות, בכ"ז תועיל שאלתו לענין זה שלא יעבור על בל יחל דברו. דהלא כל טעמא דאינה מועלת שאלה בנזירות לב"ש היא משום דגופו קדוש כנ"ל, א"כ זהו רק טעם מספיק ע"ז דלא יותרו האיסורים שבו המסתעפים מצד התואר קדושה שעליו, אבל הבל יחל הרי לא מצד הקדושה שבו היא מתהוה, אך ורק קבלתו שקיבל עליו את האיסורים מצד עצמם, ולזה הרי תועיל שאלתו ככל איסורי נדר ושבועה.
6והלא אמרינן בריש נדרים (ג, א): "איש כי יפליא לנדור נדר נזיר להזיר לה' מקיש נזירות לנדרים ונדרים לנזירות וכו' ומה נדרים עובר בבל יחל ובל תאחר, אף נזירות עובר בבל יחל ובל תאחר". הרי שבעיקרו בא הכתוב להגיד בזה, שבנזירות יש גם הבל יחל, ושפיר קאמר ר"א ע"ז, אחד הפלאה לאיסור ואחד הפלאה להיתר, דע"י השאלה יותר הבל יחל שיש בזה; ויוטעם יותר דה"כי יפליא" קאי גם על נדר וגם על נזיר, כלומר, הדברים המיוחדים לשניהם בשוה היינו האיסור של בל יחל.
7ועוד נ"ל בזה עפ"י מה דביארנו (שם פרק א) בהא דמוקי הגמ' בנדרים שם (ג, ב) על הקושיא "בל תאחר דנזירות היכי משכחת לה? וכו' כגון דאמר לא אפטר מן העולם עד שאהא נזיר". דבאופן כזה, לא עומד עליו עצם הנזירות, אלא שחל עליו חיוב שיתחייב א"ע בנזירות - וכן משמע שם להדיא מפירוש הרא"ש והר"ן. וע"כ נ"ל, דבאופן כזה גם ב"ש יודו דיש שאלה, דהא כל טעמא דאין שאלה הוא משום דגופו כבר נעשה קדוש לד', אבל בציור שכזה הרי אין כאן לע"ע רק חיוב על הקדושה והוי ככל חיובי נדרים דעלמא דמועלת שאלה.
8ובגמ' שם הרי אמרינן זאת על הכתוב כי יפליא לנדור נדר נזיר להזיר, דמקשינן נזירות לנדרים מה נדרים עובר בבל יחל ובל תאחר אף נזירות עובר בבל יחל ובל תאחר, א"כ אין תימא, דדריש ר"א דיש הפלאה לאיסור ויש הפלאה להיתר באופן הנ"ל.