דרכי משה (עמיאל), דרך הקודש, שמעתתא ד' סוגי איסורי עצמו בכלל, התהוותם ובטולם ג

1המשנה בנדרים (יז, א) תמוהה מאוד. - מהסוגיא הזאת ראיה גדולה לשיטת המהרי"ט במהות הנזירות, - ויפה אמרה משנתינו יש נדר בתוך נדר ואין שבועה בתוך שבועה. - ובזה יש מקום להציל גם על שיטת הראשונים שהביא הר"ן. - קושיתו האחרונה של הר"ן אינה מובנת לכאורה. דאפשר לומר ולטעמיך. - ולפי דברינו תתישב גם זאת. - תירוצו של הגאון האבנ"מ היא גמרא מפורשת בסוגיא הנ"ל.

2נדרים (יז, א) משנה: "יש נדר בתוך נדר ואין שבועה בתוך שבועה. כיצד, אמר, הריני נזיר אם אוכל, הריני נזיר אם אוכל, ואכל חייב על כל אחת ואחת, שבועה, שלא אוכל, שבועה, שלא אוכל, ואכל אינו חייב אלא אחת".

3והמתבאר שם מתוך דברי רוב הראשונים - עי' רש"י, ר"ן, רא"ש, רשב"א והרב המאירי - דהא דחייב על כל אחת ואחת, אין הכונה דאם אכל ענבים או שתה יין דילקה שתיים, אלא הכוונה דחייב שתי נזירות ומונה ל' יום ומביא קרבן וחוזר ומונה ל' יום ומביא קרבן. ו"קרי ליה להאי גונא נדר בתוך נדר, לפי שהנזירות שנייה היא חלה בתוך זמן הראשונה, אלא שא"א לו שימנה אותה עד שימנה את הראשונה; דאם איתא דלא חיילא בשעת נדרו היאך תחול לאחר מכן, והרי אינו נודר באותו זמן, וכיון דלא חיילא השתא לא חיילא נמי בתר זימנא, אלא ודאי מהשתא הוא דחיילא". כן הוא לשון הר"ן שם.

4וא"כ הרי אנו רואים ברור, דאע"ג דתפסינן דכונתו באמירתו הריני נזיר בפעם שניה הוא ג"כ להיות נזיר מהיום, בכ"ז לדעת רוב המפרשים הראשונים, אם אכל ענבים או שתה יין וכדומה אינו חייב אלא אחת.

5ולכאורה קשה מאד הדבר לפי דעת רב הונא שם בגמ' דמשנתינו מיירי דאמר הריני נזיר היום, הריני נזיר למחר, א"כ המשנה הזאת, שכל עיקרה באה לומר דחמיר נדר משבועה לענין זה, דאין שבועה חלה על שבועה ונזירות חלה על נזירות; ובאמת יוצא מזה להיפך לפי שיטת הראב"ד בפ"ד מהל' שבועות (הלכה י), דאמר שבועה שלא אוכל היום וחוזר ונשבע על הככר שלא יאכלנה ואכלה כולה באותו היום דחייב שתים, מפני שבתחלה לא נשבע אלא ליומו ולבסוף נשבע על אותו ככר לעולם. ומובן, דלפ"ז הוא הדין בנשבע על הככר שלא יאכלנו היום, וחזר ונשבע על הככר שלא יאכלנו שני ימים, דאם אכל ביום ראשון דחייב שתיים; דמידי הוא טעמא אלא משום כולל, א"כ אין נ"מ לן אם מוסיף הוא רק יום אחד או הרבה ימים; ואילו בנזירות כשאמר הריני נזיר היום, הריני נזיר למחר, כשעובר על נזירותו ואוכל ענבים וכדומה, אינו חייב אלא אחת, א"כ חזינן מזה אדרבא, דיותר קרוב לחול שבועה על שבועה מנזירות על נזירות?

6ואם כי עוד נוכל להסיר את חומר הקושיא, דנאמר דשיטת הראב"ד היא לפי ההלכה, דשבועה שלא אוכל תאנים וחזר ואמר שבועה שלא אוכל תאנים וענבים, מיגו דחל שבועה על ענבים חיילי נמי על תאנים, ומדמה הראב"ד כולל בזמן לכולל בדברים. אבל כיון דאמרינן שם בנדרים (יז, ב), דרב הונא לא סבירא ליה כרבה בזה, א"כ גם בשבועה לדידיה בכה"ג אינו חייב אלא אחת. אבל מ"מ יוקשה לפי האמת, לדעת הראב"ד דבכה"ג בשבועה חייב שתים, מ"ט לא יהא חייב שתים על אכילה אחת באומר הריני נזיר היום הריני נזיר למחר, ולא אשתמיט לשום אחד מהראשונים, שיחלק בין הריני נזיר היום הריני נזיר היום ובין הריני נזיר היום והריני נזיר למחר לענין זה?

7ונראה, דמהסוגיה הזאת יש סייעתא גדולה לשיטת המהרי"ט בנזירות, דהוא תואר קדושה, א"כ הקבלה הוא רק על התואר קדושה, אבל הפרטים נאסרים עליו תו מצד איסורי התורה דחלים על מי שיש לו תואר כזה. וא"כ דבר זה לא יתכן לעולם, שיחייב על אכילת ענבים שתיים מצד דאמר הריני נזיר שתי פעמים, דזה שייך רק בשבועה, דעצם האיסור הוא איסור הבא ע"י עצמו; וא"כ כשאמר, שתי פעמים שבועה שלא אוכל ככר זה הרי קיבל על הככר שני איסורים, אלא דאין שבועה חלה על השבועה, אבל כשהשבועה השנייה היא כוללת יותר, למשל, כשאמר שבועה שלא אוכל תאנים וחזר ואמר שבועה שלא אוכל תאנים וענבים, או כשאמר שבועה שלא אוכל היום וחזר ואמר שבועה שלא אוכל לעולם, לדעת הראב"ד, דשם שבועה חלה על שבועה ממילא הוא חייב שתים. אבל בנזירות, דהפרטים הם איסורי תורה, א"כ גם אם יקבל על עצמו מאה פעמים נזירות, הלא ס"ס האיסור אחד הוא, האיסור תורה על מי שיש לו תואר נזירות, ובזמן אחד הלא אי אפשר להיות על האדם תואר כפול דס"ס יש לו רק תואר אחד של נזיר אם גם יכפול את קבלת הנזירות הרבה פעמים.

8כי ע"כ יפה אמרה משנתינו "יש נדר בתוך נדר ואין שבועה בתוך שבועה" זה לעומת זה; דשבועה על שבועה לא נחשבו לשתי קבלות, אך לקבלה אחת, דאם היה נחשב לשתי קבלות הרי היה חייב על אכילה אחת שתיים; אבל בנזירות על נזירות נחשב שפיר לשתי קבלות, דהא מה מתהוה תמיד מקבלת הנזירות - תואר קדושה, וכשאמר הריני נזיר הריני נזיר שתי פעמים הרי מתהוה עליו שני תוארי קדושה, ורק מחמת שאי אפשר זאת במציאות בזמן אחד, לכן הוא מונה שתי נזירות.

9בקיצור, דההבדל הוא רק במהות הקבלה, דבשבועה הקבלה הוי בעצם האיסור, ובנזירות הקבלה הוי רק בתואר הנזירות; אבל כשאנו מדברים לענין ההבדל בין נזירות על נזירות ובין שבועה על שבועה, הדברים מכונים שפיר, דשבועה על שבועה נחשב לקבלה אחת ונזירות על נזירות נחשב לשתי קבלות.

10ואם כנים אנחנו בזה נמצא מקום להמליץ גם על שיטת הראשונים (עיין ר"ן יח, א ד"ה הכא) "דכי תנן יש נדר בתוך נדר לחייבו ב' על אכילה אחת קאמר, שאף בענין זה חמור נדר משבועה, שהאומר, קונם עלי ככר זה, קונם עלי ככר זה חייב ב', ומי שנשבע ב' פעמים שלא יאכל ככר אחת ואכלו אינו חייב אלא אחת", דהר"ן וכל גדולי המפרשים הרבו להשיג ע"ז וז"ל. הר"ן: "ודוחק, דא"כ למה ליה לתנא דמתניתין למתנייה האי דינא, בנזירות ליתנייה בנדרים? ועוד דהיכי הוה ס"ד לאוקמי הא דמי שנזר שתי נזירות וכו' באומר, הריני נזיר היום, הריני נזיר למחר, דא"כ מאי מנה את הראשונה, והלא כשמנה את הראשונה מנה גם את השניה, דשניהם מנין אחד להם, אלא שהוא חייב כשעובר על נזירותו שתים? ועוד מאי עלתה לו שניה בראשונה, והרי אין השניה חלה אלא לענין שאם אכל ענבים בתוך ימי נזירותו חייב שתים, ולמה הוא צריך שתעלה לו? ועוד דאמרינן בהך תיובתא אחריתי, אילימא דאמר הריני נזיר היום הריני נזיר למחר, הא קרא בעיא, בתמיה, ומאי קושיא אין ה"נ דקרא בעיא לחייבו שתים בכולל, דהא בשבועות כי כה"ג אינו חייב אלא אחת?" עכ"ל.

11אבל לפ"ז נימא, דגם הראשונים הנ"ל לא עלתה על דעתם לומר, דיהא חייב על אכילה אחת בנזיר שתים, דזהו, כאמור, מן הנמנעות, דכמה שלא יכפול את קבלת הנזירות אבל הלא ס"ס האיסור אחד הוא, איסורי התורה המוטלים על נזיר.

12אך כל עיקר הם באים לחדש רק "שאף בענין זה חמור נדר משבועה, שהאומר קונם עלי ככר זה קונם עלי ככר זה חייב ב'"; והצדק אתם אחרי דהמשנה משוה נזירות לנדרים, ובנזירות אנו רואים, דכשאומר הריני נזיר הריני נזיר שתי פעמים נחשב זאת לשתי קבלות, א"כ ה"ה בנדרים כשאומר, קונם עלי ככר זה שתי פעמים נחשב זאת לשתי קבלות.

13אלא דבנזירות אע"ג דנחשב לשתי קבלות, בכ"ז האיסור אחד הוא כנ"ל, ומועילות השתי קבלות רק לענין שיועמד עליו שתי פעמים התואר קדושה כנ"ל; אבל בנדרים כיון דנחשב לשתי קבלות, הרי ממילא יש שני איסורים, דהא גם בנדר עצם האיסור נחשב לאיסור הבא מעצמו, א"כ ממילא חייב בזה שתיים על אכילה אחת.

14וממילא מובן, דלפ"ז מכל ההוכחות שהביא הר"ן, דבנזירות אינו חייב על אכילה אחת שתיים, אין מזה שום סתירה לדעת הראשונים הנ"ל, אך אדרבא דזה היה היסוד לשיטתם; וגם קושיתו הראשונה, דלמה ליה למיתניה האי דינא בנזירות ליתניה בנדרים, נמי יש לישב קצת, דאדרבא, דהתנא רבותא קמ"ל בזה, דבנדרים הדבר מובן מאליו, דכיון דיש נדר בתוך נדר הוא חייב שתיים; אבל בנזירות, דאי אפשר שיתחייב שתיים על אכילה אחת, כנ"ל, הוה אמינא, דלא שייך בזה לומר, דיש נזירות בתוך נזירות, קמ"ל דבמקום כפל האיסורים בנדרים, בא כאן כפל הנזירות בזמן, כי "דון מינה ואוקי באתרא".

15וקושיתו האחרונה מהא דאמר: "אילימא דאמר הריני נזיר היום הריני נזיר למחר הא קרא בעיא בתמיה, ומאי קושיה אין ה"נ דקרא בעי לחייבו שתים בכולל דהא בשבועות כה"ג אינו חייב אלא אחת?" אינה מובנת לכאורה; דהא הלא גם אם נאמר כשיטת רוב הראשונים דגם בנדרים ונזירות אינו חייב על אכילה אחת שתיים, אלא דצריך למנות נזירות שתיים; אבל הלא עכ"פ למאן דמוקי לה באומר, הריני נזיר היום הריני נזיר למחר טעמא משום כולל היא, אע"ג דבשבועה כה"ג לית ליה כולל, כדאמרינן בגמ' שם, וא"כ איך שנפרש הרי יוקשה דקארי לה "הא קרא בעיא בתמיה" מאי קארי לה, דאין ה"נ דקרא בעי להראות על ההבדל בין נדרים לשבועות? אבל באמת לפי דרכנו קושיא זו מעיקרה ליתא; דהא כל טעמיה של מ"ד דבשבועה שלא אוכל תאנים, וחזר ואמר שבועה שלא אוכל תאנים וענבים דאינו חייב אלא אחת, ע"כ היא כמו דאמרינן בשבועות (דף כד, א) לר"ל, דכי אמרינן איסור כולל באיסור הבא מאליו, באיסור הבא ע"י עצמו לא אמרינן; וכיון דכבר ביארנו, דמסוגיה זו מוכח להדיא כשיטת המהרי"ט בנזירות, דהוא תואר קדושה, א"כ כל איסורי נזיר נחשבים לאיסורים הבאים מאליו, ושפיר מקשינן, אילימא דאמר הריני נזיר היום הריני נזיר למחר הא קרא בעיא בתמיה, דהא באיסור הבא מאליו, בכל האיסורים, איסור חל על איסור בכולל בלי קרא מפורש ע"ז.

16וכבר הבאנו בפרקים הקודמים (עיין פרק א) קושית הגאון השאג"א (סי' ס) על הא דאמרינן במס' מכות (כב, א) כהן ונזיר בבית הטומאה, דמקשה, דלא ליתי איסור נזיר וליחול אאיסור כהן דקדים, שקדושת כהן מרחם וליכא למימר משום כולל, דהא אמרינן שם האי תנא כולל לית ליה?

17ותירוצו של הגאון האבנ"מ בתשובותיו (סימן טו), דהא דאמרינן איסור כולל לית ליה, הוא דוקא באיסור הבא מעצמו, אבל איסור נזיר הוא איסור הבא מאליו לשיטת המהרי"ט הנ"ל שם שפיר איסור חל על איסור בכולל.

18אכן באמת לפלא הדבר, שהוא מחדש זאת מסברא כאילו מלבו המציא את הדבר, והרי גמרא מפורשת הוא בסוגיא הנ"ל, שמפורש הדבר להדיא כן, דאע"ג דבשבועה אין איסור חל על איסור בכולל בנזירות חלה שפיר.

19לכאורה מהסוגיא הנ"ל ראיה גדולה לשיטת הראב"ד, דהוספה בזמן הוי כולל בשבועה. - להרמב"ם לא יוקשה מזה עפ"י מה דביארנו בשמעתתא ג' בההבדל בין נדרים לנזירות. - בנדרים ושבועות כל רגע ורגע הוא איסור חדש אבל בנזירות הזמן הוא דבר הנמשך ולא דבר הנפרד.