דרכי משה (עמיאל), דרך הקודש, שמעתתא ד' סוגי איסורי עצמו בכלל, התהוותם ובטולם ד

1אכן לכאורה מהסוגיה הנ"ל ראיה מוכרחת לשיטת הראב"ד, דגם הוספה בזמן, למשל, כשאמר שבועה שלא אוכל היום וחזר ונשבע על הככר שלא יאכלנה לעולם נמי יש בסוג כולל. - דהא בכאן מדמינן הריני נזיר היום הריני נזיר למחר, דיש בנזירות השניה הוספה של יום אחד, לנשבע שלא יאכל תאנים וחוזר ונשבע שלא יאכל תאנים וענבים.

2ולשיטת הרמב"ם, דהוספה בזמן אינה נכנסת תחת הסוג כולל יוקשה באמת, מאין להגמ' דרב הונא לא ס"ל כרבה, הלא אף לרבה נמי אפשר לאוקמי משנתנו, באומר הריני נזיר היום הריני נזיר למחר, ובכ"ז שפיר אמר יש נדר בתוך נדר ואין שבועה בתוך שבועה, דבשבועה כה"ג אין בזה משום כולל כנ"ל?

3והנלענ"ד בזה, עפי' מה שביארנו בשמעתתא ג' (פרק יח) בטעמו של דבר, דבנזירות היכי דנחית לנזירות אמרינן ספיקו להחמיר כמבואר בנזיר (ח, א), ובנדרים אמרינן תמיד ספיקו להקל, אף במקום דנחית לנדר כמבואר בנדרים (סא, א); משום דנדר הוא כל המצורף מפרטים, כלומר, כשאוסר איזה דבר עליו בנדר על חודש ימים, למשל, הנה הוא אוסר עליו כל הרגעים, שנמצאים במשך החדש הנ"ל, מבלי שום קשר בין רגע אחד למשנהו, אך כשאנו מצטרפים כל הרגעים יחד נעשה מזה חודש, וא"כ נמצאו דכל רגע ורגע מתהוה איסור חדש עליו; ולכן אין הבדל בין נחית לנדר או לא נחית, דבכל האופנים אמרינן ספיקא להקל, דהא אנו מספקינן עתה אם להטיל עליו איסור חדש או לא. אבל בנזירות הוא להיפך, דהוא כלל שהפרטים מסתעפים ממנו, כלומר, דנזירות הוא תואר כללי על האדם ומהתואר הזה מסתעפים הפרטים של זמן הנזירות, שהוא בגדר דבר הנמשך; ולכן כ"ז שאין אנו יודעים שפסקה ההמשכה אין ספק מוציא מידי ודאי. והנה בטעמו של הרמב"ם (שבועות פ"ד ה"י), דבשבועה, שלא אוכל היום וחזר ונשבע על הככר שלא יאכלנה לעולם, דאינו חייב אלא אחת, כבר ביאר הכס"מ, דלא הוי זה בסוג כולל מפני שבאותו היום אין כאן תוספות; וא"כ מובן מאליו, דזה שייך רק בנדר ושבועה, דכל יום, או, יותר נכון, כל רגע ורגע הוא איסור חדש, ולא יוכל יום אחד להשפיע על חבירו, ודוקא שבועה, שלא אוכל תאנים, וחזר ונשבע שלא יאכל תאנים וענבים נקרא כולל, משום דנתוסף בזמן האיסור של השבועה הראשונה; לא כן בנ"ד כשהשבועה הראשונה היתה, למשל, על יום אחד והשבועה השניה על היום ומחר, הנה הוסיף רק עוד איסור חדש נפרד, אבל לא הוסיף כלל על האיסור הקודם של היום. אבל בנזירות, דהוא בגדר פרטים המסתעפים מהכלל, והזמן הוא דבר הנמשך ולא דבר הנפרד, כשאמר הריני נזיר היום הריני נזיר למחר, הנה לא הוסיף רק בהמחר אך גם בהיום, כלומר, דההבדל בין נזיר ל' יום, ובין נזיר לל"א יום הוא לא רק ביום הל"א אך גם בכל הל' יום, דהנזיר של ל"א יום יש לו תואר קדושה יותר נמשך.

4ושפיר אמרינן בגמ', אף לדעת הרמב"ם, דאם יש כולל בשבועה, לא שייך לומר בהריני נזיר היום הריני נזיר למחר יש נדר בתוך נדר ואין שבועה בתוך שבועה, דהא אף בשבועה במקום שיש תוספות איסור בשבועה השניה שפיר חלה, ובהריני נזיר למחר הרי יש תמיד תוספות איסור אף בהיום כנ"ל.