דרכי משה (עמיאל), דרך הקודש, שמעתתא ד' סוגי איסורי עצמו בכלל, התהוותם ובטולם ה

1גמ' נדרים (יז, ב, ויח, א). - פירושי רש"י והרא"ש ע"ז. - ובירושלמי נזיר פרק שלישי (הלכה ב) מקשינן ע"ז ומתוך השקלא וטריא זו אנו רואים דהצדק עם הרא"ש. - גם לשיטת הרא"ש קשיא דהא גם שבועה על שבועה בב"א חיילה. - ועי' בחי' הרב המאירי דבזה יש מחלוקת בין הבבלי והירושלמי אולם מנין לו זאת. - והנלענ"ד בזה עפ"י דברי התוס' רי"ד בקדושין בטעמו של דבר דאחע"א בב"א. - ונ"מ לדינא כשמקבל עליו נזירות ושבועה בבת אחת. - מזה יוצא לנו דשבועה ואיסור דממילא אינם חלים עם בב"א. - באמת יש בזה מחלוקת אמוראים בירושלמי נדרים פ"א (הלכה א). - תירוץ קושית התוס' רי"ד הנ"ל באופן אחר. - ובשני התירוצים האלה מחלוקת הירושלמי הנ"ל תלויה.

2ושם בנדרים (יז, ב; יח, א): "מיתיבי, מי שנזר שתי נזירות מנה את הראשונה והפריש קרבן ונשאל עליה, עלתה לו שניה בראשונה. ה"ד, אילימא דאמר, הריני נזיר היום הריני נזיר למחר, אמאי עלתה לו שניה בראשונה, הא איכא יומא יתירא, אלא פשיטא דאמר, הריני נזיר היום הריני נזיר היום ותיובתא דרב הונא? לא, לעולם, הריני נזיר היום, הריני נזיר למחר, ומאי עלתה לו לבר מההוא יומא יתירא; א"נ, כגון שקיבל שתי נזירות בבת אחת. מתיב רב המנונא, נזיר להזיר, מכאן שהנזירות חלה על נזירות, שיכול והלא דין הוא, ומה שבועה חמורה אין שבועה חלה על שבועה, נזירות קלה לא כ"ש, ת"ל, נזיר להזיר מכאן שהנזירות חלה על הנזירות, ה"ד אילימא דאמר, הריני נזיר היום הריני נזיר למחר, הא קרא בעיא, אלא לאו דאמר הריני נזיר היום הריני נזיר היום וקתני נזירות חלה על נזירות? לא הב"ע, כגון שקיבל עליו שתי נזירות בבת אחת".

3ועי' ברש"י (ד"ה אי נמי) דמפרש "כגון שקיבל עליו שתי נזירות בבת אחת דאמר, הרי עלי שתי נזירות". וברא"ש (ד"ה כגון שקבל עליו) דפירש "כגון דאמר, הרי עלי ב' נזירות או דאמר, הריני נזיר הריני נזיר אם אוכל ואכל דעתה חלו עליו שתי נזירות כאחת".

4ועי' בירושלמי נזיר פרק שלישי (הלכה ב) דאיתא שם: "מה נן קיימין, אם באומר הריני נזיר שתים נדר שבטל מחציתו בטל את כולו, אם באומר הריני נזיר שלשים יום אלו, שלשים יום אלו, לא בדא עלת לו שניה ראשונה? אלא כי נון קיימין באומר, הריני נזיר ונזיר, באומר, אלו לנזירות; אבל אם אמר, אלו לנזירותי ואלו לנזירות אחרת, לא בדא עלת לו שניה ראשונה". ופירושו של דבר דמקשה, דבמה מיירי, אם דכללן שתי הנזירות בנדר אחד, הא קי"ל נדר שבטל מקצתו בטל כולו, וא"כ לא שייך לומר עלתה לו שניה בראשונה, דאין כאן שניה כלל, דכמו שבטלה הראשונה בטלה גם השניה; ואם דפרט שתי הנזירות כל אחת בפני עצמה, מדוע תעלה לו באמת שניה בראשונה, אחרי דנזירות השניה היא נזירות אחרת לגמרי? וע"ז מתרץ, דמיירי שנדר לשתיהן ביום אחד ואמר, הריני נזיר היום ונזיר היום.

5ועכ"פ, לרב הונא, דא"א לאוקמא באומר הריני נזיר היום הריני נזיר היום, א"א ג"כ לומר כפירוש רש"י, דמיירי דאמר הרי עלי שתי נזירות, דהא בכה"ג לא שייך לומר עלתה לו שניה בראשונה, דאין כאן שניה כלל, דכמו שבטלה הראשונה בטלה גם השניה? וע"כ עלינו לפרש כפירוש הרא"ש, דמיירי דאמר הריני נזיר הריני נזיר אם אוכל ואכל, דחלו עליו שתי נזירות כאחת.

6אולם לכאורה קשה, איך שייך באופן זה לאמר, דאם כי אין שבועה חלה על שבועה נזירות חלה על נזירות, הא גם בשבועה בכה"ג, למשל, אם יאמר שבועה שלא אישן היום, שבועה שלא אישן היום, אם אוכל ככר זה ואכל דחלו עליו שתי שבועות כאחת?

7ועי' בחי' הרב המאירי דכתב בכאן: "ובתלמוד המערב (נדרים ב, ג) אמרו, שאף בשבועה אם קבלן בבת אחת כגון שאמר, שבועה, שבועה שלא אוכל ככר זו ואכלה חייב שתיים ואין הלכה כן". אמנם מנין לו לעשות מחלוקת בזה בין הבבלי להירושלמי?

8והנלע"ד בזה עפ"י דברי התוס' רי"ד בקדושין (נ, ב ד"ה כל שאינו בזה אחר זה אפילו בב"א אינו) שכתב: "ראיתי מקשים בזה, והרי איסורין דאמרינן אין אחע"א ואיתנהו בבת אחת דבאיסור ב"א חייב שתיים?" ומתרץ, דהכלל כל שאינו בזא"ז אפילו בב"א אינו, לא שייך רק היכא דאיכא למימר שבטל הכול ולא יחול כלל, כמו במקדיש שתי אחיות שיש לבטל הקדושין והוי כאילו לא קידש כלל; אבל באיסור הבא מאליו, שא"א לדחותו מכל וכל לשויה היתר גמור, כגון א"א ואשת אח חייב שתיים, דהי מיניהו מפקית, וא"ת, כל שאינו בזא"ז כו' א"כ לא יחול א' מהם ויהיה פטור אילו הם דברי בדות", זה תמצית דבריו.

9וא"כ זה לא שייך רק במקום דבמציאות חלים שני האיסורים ברגע אחד, דאז אם נבוא בזה מצד הכלל דכל שאינו בזא"ז, הרי תשאר השאלה, הי מיניהו מפקית; אבל במקום דבמציאות חלים האיסורים זה אחר זה, אף שבכח הם חלים כאחת, כמו, למשל, בנזירות כפי שביארנו בהפרקים הקודמים, שרק בכח הן חלות כאחת, אבל במציאות ע"כ הן נמשכות זו אחרי זו, משום דאי אפשר שיהי' בפועל בעת ובעונה אחת, הרי שייך למימר הכלל דכל שאינו בזא"ז אפילו בב"א אינו.

10ולפ"ז יפה אמרינן, דנזירות חלה על נזירות, אם כי אין שבועה חלה על שבועה; משום דאע"ג דבשבועה אם קבלן בבת אחת חייב שתיים, כפי שהבאנו את הירושלמי, הלא הוא רק משום דהי מיניהו מפקית, אבל במקום דלא שייך זאת, הרי אמרינן אין שבועה חלה על שבועה. אכן בנזירות דינא הוא דבב"א נזירות חלה על נזירות, אם כי לא שייך בזה הסברא דהי מינהו מפקית והוי זאת לכאורה בגדר הכלל דכל שאינו בזא"ז.

11ונ"מ מזה לדינא, כשמקבל עליו נזירות ושבועה בבת אחת; למשל, כשיאמר, הריני נזיר ושבועה שלא אעשה דבר פלוני אם אוכל ככר זה, דאז תחול הנזירות ולא השבועה; משום דלשיטת התוס' רי"ד הנ"ל, רק אז אמרינן דבאיסור בב"א חייב שתיים, כשאין לאחד משפט הקדימה לגבי חבירו, כלומר, בזא"ז אין נ"מ בדבר ומי מהם שיבוא באיחור זמן הלא נדחה מפני האיסור הקודם, דאז הרי אם נשתמש בהכלל דאפילו בב"א אינו הרי לא יהיה בזה שום איסור כלל דזהו מן הנמנעות, וממילא כיון דעכ"פ איסור אחד חל הי מיניהו מפקית, לכן חלו גם שניהם; אבל במקום דכחו של איסור אחד מהשנים יפה לחול אף אחר האיסור שקדמוהו, והשני אין לו הכח הזה. שוב, אף כשבאים בב"א חל רק האיסור שכחו יפה כנ"ל, דהא לגבי האיסור השני הרי שוב שייך לומר, כל שאינו בזא"ז אפילו בב"א אינו, ואי אפשר לומר בכאן הי מיניהו מפקית כמובן מאליו.

12וממילא כיון דאין שבועה חלה על נזירות ונזירות חלה על שבועה, אם באים בב"א, הנה הנזירות אינה נדחית, דלא שייך בזה לומר כל שאינו בזא"ז, דהא באמת גם בזא"ז ישנה, אבל השבועה שפיר נדחית, דהא בכגון זה הרי הכלל קיים, כל שאינו בזא"ז אפילו בב"א אינו.

13והנה לפ"ז יצא לנו, דשבועה ואיסור דממילא אינם חלים אף בב"א, אחרי דאיסור דממילא חל אף על שבועה ושבועה איננה חלה על איסור. ובאמת הדבר מבואר להדיא במכות (כב, א) דאיתא שם א"ל ר' אליעזר לר' מני, ולחשוב נמי כגון דאמר שבועה שלא אחרוש? ומשני דלא חלה שבועה עליה מושבע ועומד מהר סיני הוא, ומקשה דליתני כגון דאמר שבועה שלא אחרוש בין בחול בין ביו"ט? ומסיק האי תנא כולל לית ליה; ואם נימא דבב"א חל לחשוב כגון דאמר קודם יו"ט, שבועה שלא אחרוש ביו"ט, נמצא דכשחל יו"ט ה"ל איסור יו"ט ואיסור שבועה באים בב"א? אלא ודאי דאף בב"א לא חייל. וראיתי אח"כ באבני מלואים בתשובותיו (ס' יב) דמתרץ בזה את קושית הג' הנודע ביהודה (מהדו"ק או"ח סי' לו) על הא דזקוקים אנו בשבועה על נבילות לטעמא דמושבע ועומד מהר סיני, ואין אנו באים בזה מצד דאין אאע"א, משום דהגדר דאין אחע"א הוא דוקא בזא"ז אבל בב"א חייל, אבל גבי שבועה אפילו בב"א לא חייל, למשל, כשנשבע שלא לאכול נבילות ונתנבלה אחרי השבועה, דכה"ג ה"ל איסור שבועה ונבילה בבת אחת, דאע"ג דקדים איסור אבר מן החי, כיון שבשעה שנתנבלה פקע ליה אמה"ח ואתי איסור נבילה ושבועה בב"א. וכנראה כונת הגאון האבנ"מ הנ"ל לאמר, דרק מצד הטעם דמושבע ועומד מהר סיני אינו חל אף בב"א, משום, דלעולם נקרא שהאיסור דממילא הוא קדים, דהא הוא מושבע ועומד מהר סיני, אבל אם היינו באים בזה מצד אחע"א חלים שניהם; אבל לפי דברינו הנ"ל, גם אם היינו באים בזה מצד אחע"א נמי לא היתה חלה השבועה אף בבת אחת כנ"ל.

14אמנם בעיקר הדבר כשמקבל עליו נזירות ושבועה בב"א, מצאתי אח"כ בירושלמי נדרים מחלוקת אמוראים, דאיתא בפרק ראשון (הלכה א) על המשנה דכנדרי רשעים נדר בנזיר בקרבן ובשבועה: "שמואל אמר, לצדדין היא מתני', או בנזיר, או בקרבן, או בשבועה. ר' זעירא אמר, נזיר בשלשתן. א"ר אבין מאן דבעי מיפתיר, הדא דר' זעירא כיני, היה לפניו אשכול אחד, ובא אחד ואמר, הריני נזיר ממנו הר"ז נזיר, ובא אחר ואמר, הרי עלי קרבן הרי עליו קרבן, ובא אחר ואמר, הרי עלי שבועה הרי עליו שבועה, ובא אחר ואמר, מה שאמרו שלשתן עלי, לא נמצא זה נדור בנזיר ובקרבן ובשבועה". ומשמע להדיא דבזה הוא מחלוקת, דשמואל סובר דרק לצדדים הם חיילו, אבל בב"א אינם חלים; ור' זעירא בא לחדש, דאף דשלשתן קיבלו עליהם את האיסורים בככר אחד, הנה הרביעי כיון דאמר, מה שאמרו שלשתן עלי, הנה יש עליו בככר זה שלשה איסורים מיוחדים, גם מצד נדר, גם מצד שבועה וגם מצד נזירות. וע"כ דתפס הירושלמי דלא שייך בזה לאמר, אין אחע"א מצד דהוא איסור בת אחת [ובאמת בזה גופא אנו מוצאים גם מחלוקת רש"י והרא"ש בנדרים (ט, א) דרש"י סובר כר' זעירא והרא"ש כשמואל עיי"ש] אם כי הירושלמי גופא שם (בהלכה הנ"ל) סובר, דנדרים חלים על שבועות ואין שבועות חלות על נדרים, כדאמר שם "א"ר יודן, והוא שהזכיר נדר ואח"כ הזכיר שבועה, אבל אם הזכיר שבועה ואח"כ הזכיר נדר, נדרים חלין על האיסורים ואין שבועות חלות אל האיסורים". וזהו דלא כהתוס' רי"ד הנ"ל, דלדידיה גם בב"א לא היו חלות רק הנדר והנזירות, אבל לא השבועה דלזה הרי נאמר, כל שאינו בזא"ז אפילו בב"א אינו כהנ"ל.

15אולם באמת אפשר לתרץ קושית התוס' רי"ד הנ"ל באופן אחר, דהכלל דכל שאינו בזא"ז אפילו בב"א אינו, הוא כמו שכתבו התוס' בזבחים (ל, א ד"ה דבריו קיימין) דוקא במקום ששני הדברים שצריכים לחול הם דברים סותרים זה לזה, כגון מקדש אשה ובתה, דאם חלו קדושי האשה, א"א שתחול קדושי הבת או קיים ומיפר ליכי (בנדרים סט, ב), דאם תהא הקמה לא תהא הפרה, או לענין ארבע אמות דעירובין (נ, א), דאם יהיה לו ארבע אמות לצפונית, א"א שתהא לו ד' אמות לדרומית, אבל הא דאין אחע"א הרי לאו משום דהני תרתי דסתרי, אלא משום דאין איסור חל על איסור, דהאיסור הראשון שיש לו משפט הקדימה בחלותו אין מניח להשני לחול, הנה ממילא כשהם באים בב"א הרי אין שום טעם בזה לומר דלא יחול.

16או ביתר ביאור, דאנו יכולים להשתמש בכלל הנ"ל רק במקום דהאינו בזא"ז הוא רק לסימן, אבל הסבה מונחת בנקודה אחרת, כמו כל אלו שפרטנו, דיש בכולם סבה עצמית שאינה מנחת לחול את השניה; אבל במקום דשאינו בזא"ז זהו גופא הסבה באין סבה אחרת המונעת, כמו באין איסור חל על איסור, דכל הסבה היא מה דהאיסור השני הוא אחר האיסור הראשון, הרי לא שייך לומר, כמובן, בזה אפילו בב"א אינו, דזהו דבר מופרך מעיקרו, דזה הוה כמו דנימא דיען שמתהוה מסובב מסבה, לכן היא מתהוה גם בהעדר סבה, וזהו כמו דאמרינן במנחות (דף כד, א) גבי טומאה על טומאה, דשבע לו טומאה ואין מקום להטומאה השניה להתהוות, ובכ"ז אמרינן שם (ע"ב) דבב"א חלו שתיהן, דכמובן לא שייך שם לבוא בזה מצד כל שאינו בזא"ז, אחרי דכל הסבה היא מה דשבע ליה טומאה, הנה בבא דלא שבע לו עדיין כלל, אין סבה שתמנע את החלות.

17ואם כנים אנחנו בזה הנה, כמובן, גם נדר ושבועה או שבועה ונזירות וגם שלשתם ביחד חלים בב"א.

18ואפשר דבזהו גופא, דהסברא דלא שייך באיסורי בבת אחת כל שאינו בזא"ז אפילו בב"א אינו, אי משום תירוצו של התוס' רי"ד הנ"ל, או משום הסברתנו בזה - בזה גופא הם מחולקים - דלדברי התוס' רי"ד הנ"ל, נדר ושבועה כשבאים בב"א הנה רק הנדר חל ולא השבועה, אבל לטעמינו שניהם חלים ביחד.

19ושמואל בירושלמי סבר ליה כהתוס' רי"ד ור' זעירא סבר כטעמינו. וכן רש"י בנדרים שם סובר כטעמינו, והרא"ש סובר כהתוס' רי"ד.