דרכי משה (עמיאל), דרך הקודש, שמעתתא ה' ממונא באיסורא יא

1ע"ד החקירה בהגדר צבור מחלוקת רש"י ותוס' הראב"ד והרשב"א בב"ק (קיג, ב). - רש"י והראב"ד סוברים דצבור הוא מעין שותפות ותוס' והרשב"א סוברים דהוא מהות בפני עצמו. - ובב"ק (יג, ב) מחלוקת אמוראים בזה.

2ובעצם החקירה בהגדר ציבור שהערנו בפרק הקודם עי' בב"ק (קיג, ב): "אמר רבא, תדע דקטלי דיקלי וגשרי גישרי ועברינן עלייהו, א"ל אביי, ודלמא משום דאייאוש להו מיניהו מרייהו; א"ל אי לאו דינא דמלכותא דינא היכי מיאשי", ופירש"י (ד"ה היכי מיאשי): "כלומר, מי הוי יאוש, הא יאוש כדי הוא ואין כאן שינוי רשות, שברה"ר הן, ושינוי מעשה נמי ליכא וכו'".

3ובתוס' (ד"ה היכי) כתבו: "היכי מיאשי, היה להם לתבוע בדין את כל אדם העוברים עליהם". ונראה דלרש"י הפירוש היכי מיאש, דאינו מועיל היאוש ולשיטת תוס' הפירוש דאינו מתיאש, אבל אם היה מתיאש שפיר היה מועיל. ועי' ברשב"א (שם) שכתב: "הא דדחי שאני התם דאייאוש מרייהו מיניהו פי' הראב"ד ז"ל ואע"פ שאין היאוש קונה, ושינוי גמור נמי אין כאן כו', יאוש עם השינוי הזה מיהת נקנה. ואינו מחוור בעיני, אלא נראה דיאוש ושינוי רשות איכא שהרי המלך מוסר גשרים לרבים".

4והנה ברור בעיני, דאם הגנב יקנה לאחד חלק שותפות בגניבתו לא יקרא זאת שינוי רשות, כיון דלא יצא מרשותו לגמרי, ועי' בחו"מ סי' שסא (סעיף ה) ברמ"א "י"א דאם מכרו באחריות וכו' לא מיקרי שינוי רשות", ומכ"ש בשותפות דעדיין שמו של הגנב עליו; וא"כ בנ"ד שהמלך מוסר גשרים לרבים, אבל, כמובן, הלא גם הוא בכלל הרבים; וא"כ אם נימא דהגדר "צבורי" הוא כמו שותפות אך דכמות יותר גדולה אין זה שינוי רשות, דהא עדיין רשותו של המלך ע"ז, אבל אם נימא, ד"צבורי" הוא שם ומהות בפני עצמו, נמצא דאף המלך משתמש בזה לא בחלקו אך בחלק הציבור ושפיר נקרא שינוי רשות דיצא מרשות יחיד לרשות ציבור. ונמצא דרש"י ותוס' וגם הראב"ד והרשב"א מחולקים במהות הגדר "צבורי", דרש"י והראב"ד סוברים, דצבור הוא מעין גדר שותפות, והתוס' והרשב"א סוברים דהוא מהות בפני עצמו.

5ועי' עוד בב"ק (דף יג, ב) מחלוקת ר' חסדא ור' אלעזר, דרב חסדא מחלק בין חצר השותפין לרה"ר, דאם כי ברה"ר פטור על השן ועל הרגל, בכ"ז בחצר השותפין חייב, ור"א סובר דאין הבדל. ועי' בתוס' שם (ד"ה חצר השותפין) דיש סברא לומר, דפליגי בחצר המיוחדת לפירות ולשורים; ויתכן דמחלוקתם הוא בהגדר ציבור, דר' חסדא סובר, דההבדל בין שותפות לר"ה היא לא רק הבדל כמותי, אך הבדל איכותי, דבשותפות הוא מפרט לכלל, ובציבור הוא מכלל לפרט; ולכן רק ברה"ר אמרינן דבעינן "וביער בשדה אחר" וליכא, אחרי דהפרט מצד עצמו אין לו בזה כלל, אבל בשותפות כ"א על חלקו מיקרי בשדה אחר; אבל ר"א סובר, דגם צבור ורה"ר הוא מפרט לכלל, כלומר, דיען שכ"א יש לו חלק בזה לכן הוי הדבר של ציבור, ואם כי בכ"ז לא הוי בכלל של "וביער בשדה אחר", ע"כ משום דלגם להמזיק יש חלק בזה, א"כ לפ"ז גם בחצר השותפין פטור, דמ"ש.