דרכי משה (עמיאל), דרך הקודש, שמעתתא ה' ממונא באיסורא ז
דרכי משה (עמיאל) · Darkhei Moshe (Amiel), Derekh HaKodesh, Shmatta 5 7
Open in the reader →1השגת הראב"ד על הרמב"ם בפ"ז מהל' נדרים (הלכה יז). - קוטב מחלוקתם הוא בפירוש הגמ' בנדרים (פח, א-ב). - קשה מה דחיק ליה להרמב"ם להכנס בפרצה דחוקה. - בהא דאמרינן מה שקנתה אשה קנה בעלה אם הוא זוכה את הפירות מהאשה, או דהוא זוכה ישר מהנותן. - החקירה הזו מבוארת ברשב"א קדושין (כג, ב) לענין עבד. - ובזה יתישב הרמב"ם הנ"ל.
2רמב"ם בפ"ז מהל' נדרים (הלכה יז): "מי שנאסרה הנייתו על בעל בתו והוא רוצה לתת לבתו מעות וכו', אומר לה הרי המעות האלו נתונין לך במתנה, ובלבד שלא יהא לבעלך רשות בהן וכו', אלא מה שתרצי עשי בהן לא קנה הבעל ומה שתרצה תעשה בהן", ועי' בראב"ד שהשיג ע"ז.
3וקוטב מחלוקתם הוא בפירוש דברי הגמ' שם בנדרים (פח, א-ב) דהראב"ד מפרש לה כהר"ן (ד"ה ושמואל אמר) דמחלוקת רב ושמואל היא, אם הלכה כר' מאיר או כחכמים, לענין כשנתן לעבד מתנה ע"מ שאין לרבו רשות בה, דר' מאיר סבר, כי אמר ליה עמ"נ לאו כלום קאמר ליה, ורבנן סברי, דאהני ליה תנאה כמבואר בקדושין (כג, ב) דרב מפרש את המשנה לר' מאיר ושמואל מפרשה לחכמים, ולפ"ז לשמואל סגי בע"מ שלא יהא לבעלך רשות בהן לבד, והדברים "אלא מה שתרצי תעשי בהן" היא משנה שאינה צריכה; והרמב"ם מפרש, דשניהם סברי כר' מאיר, אלא דשמואל סובר, דמה שתרצי עשי הוה כאומר, ע"מ שתצא לחירות בעבד או "אלא מה שאת נישאת ונותנת בפיך" באשה. ועי' בחד' הרב המאירי בנדרים (שם) דסובר ג"כ כהרמב"ם, אלא שהוא מפרש לדעת הרמב"ם הנ"ל ששניהם מודים, שהלכה כחכמים ובשיטת ר' אלעזר שסובר, דבע"מ שאין לרבך רשות בהן כ"ע מודים דקניה רביה.
4אבל עכ"פ קשה לכאורה, מה דחק לו להרמב"ם להכנס בפרצה דחוקה ומ"ט לא פירש בפשוט, דשמואל סובר כחכמים לשיטת ר' ששת, דבע"מ שאין רשות לרבך בהן לבד סגי?
5והנ"ל בזה דהנה הרא"ש ז"ל כתב במשנה: "ובלבד שלא יהא לבעלך רשות בהן, הא לאו הכי אסור, אע"פ שנותנן לאשתו, ולעיל דתנן דנותן מתנה לאחר מותר המודר ליהנות ממנו? שאני הכא שהבעל זוכה בפירות המתנה שנותנין לאשתו, הוי כאילו נתן לבעל". אבל באמת יש לחקור בהא דאמרינן, יד אשה כיד בעלה או, מה שקנתה אשה קנה בעלה, אם מתנה לאשה הוי מתנה לבעלה לענין פירות, כלומר, דהוי כאילו נותן לכתחלה את הגוף לאשה ואת הפירות לבעלה; או משום דהבעל זוכה את הפירות מהאשה, דדינא הוא, דכל מה שיש לה להאשה זוכה הוא הבעל בפירותיה. והנה ממשנה זו מוכח כהצד הראשון וממילא זוכה הבעל בהפירות מיד הנותן ולכן אסור, אבל אם נימא כהצד השני הרי תשאר קושית הרא"ש, איזה איסור יש בדבר, הא הבעל זוכה זאת מיד האשה שאיננו אסור בהנאתה.
6אולם באמת החקירה הלזו שייכת גם בעבד, דאמרינן יד עבד כיד רבו, דגם שם יש לחקור כנ"ל, עי' ברשב"א קדושין (כג, ב ד"ה הא דאמרינן) ותראה כי אמנם בחקירה זו איפלגו ר' מאיר וחכמים לדעת רב ששת עי' שם, שכתב: "תימה, והאיך אפשר לומר כן, שאם התנה עליו שלא יקנה רבו שיקנה בע"כ של נותן, והרי הוא כפל תנאו לדברי ר"מ, שאם יקנה רבו, שלא תהא מתנתו מתנה כלל, וא"כ היאך קנה רבו, ולמה אין מתנתו בטלה? וכו'. והראב"ד ז"ל פי', דטעמא דמלתא משום דיד עבד כיד רבו לזכות רבו לאדון אמרינן, אבל לא לחוב לו; והלכך ס"ל לר"מ, דכיון דאמר ליה קני קניה עבד וקניה רביה, דכשנתנו לעבד כאילו נתנו לאדון ממש, וכשהתנה עם העבד כאילו התנה עם אחר, ואין זה כשאר תנאין דעלמא דמתנה עם מקבל המתנה בעצמו. ורבנן סברי דמעיקרא קני עבד, אלא דלכי זכי עבד זכי אדון מכח זכיית העבד, והלכך כשהתנה עם העבד ה"ל כשאר תנאין דעלמא, דמתנה עם מקבל המתנה בעצמו". הרי דבריו ברור מללו דר"מ סבר לה כהצד הראשון וחכמים סברי לה כהצד השני.
7ומעתה תתיישב בטו"ט ודעת מה שהכריח להרמב"ם לפרש, דשניהם, גם רב וגם שמואל סוברים, דבע"מ שאין לבעלך רשות בהן לבד לא סגי. דאי לשיטת הר"ן והראב"ד, דלשמואל סגי בע"מ שאין לבעלך רשות לבד, א"כ לא בעינן גם זאת, דהא לפ"ז ע"כ צ"ל דהגדר של מה שקנתה אשה קנה בעלה הוא כהצד השני, דהבעל זוכה את הפירות מהאשה, וא"כ לא בעינן גם זאת, דהא לפ"ז ע"כ צ"ל דהגדר של מה שקנתה אשה קנה בעלה הוא כהצד השני, דהבעל זוכה את הפירות מהאשה, וא"כ גם בל"ז מותר כבכ"מ, כשנתן מתנה לאחר מותר המודר ליהנות ממנו כנ"ל.