דרכי משה (עמיאל), דרך הקודש, שמעתתא ו' תוכ"ד ושליחות בהקדש י
דרכי משה (עמיאל) · Darkhei Moshe (Amiel), Derekh HaKodesh, Shmatta 6 10
Open in the reader →1לפ"ז יצא דבר חדש, דגם בהקדש ע"י עבדו לא מהני. - הדבר נסתר ממשנה מפורשת בפסחים (פח, ב). - בב"מ (י, א) ושם (צו, א) מבואר דיש הבדל בין שליח לעבד. - אגב אורחי' תתישב בזה קושית התוס' שם (צו, א). - וזהו הטעם, דהקדש ע"י עבד מהני.
2אכן לפ"ז יצא לנו דבר חדש, דגם הקדש ע"י עבדו לא מהני, אחרי דא"א לאמור דדברי העבד כדברי הרב, דהא מילי לא מימסרי לשליח, ולא משום מסירת הכח והזכות, הלא מה שקנה העבד קנה רבו.
3אולם הדבר נסתר ממשנה מפורשת בפסחים (דף פח, ב): "האומר לעבדו, צא ושחוט עלי את הפסח, שחט גדי ואכל, שחט טלה ואכל, שחט גדי וטלה יאכל מן הראשון". הרי הדברים ברור מללו, דמיירי שהאדון לא הקדיש כלל, רק פקד על עבדו שיקדיש וישחוט, דאל"כ הא קמייתי חולין לעזרה, הרי להדיא דאפשר להקדיש ע"י עבדו?
4ויש לעיין בב"מ (י, א) בהא דמגביה מציאה לחבירו דלא קנה חבירו ועין בתוס' שם, דאפילו עשאו שליח לא קנה (עיין שם בתוס' ד"ה תופס, וברא"ש סי' כז הדבר מפורש), ובכ"ז אמרינן שם "דשאני פועל דידו כיד בעה"ב". וביחוד שם (צו, א) "האומר לשלוחו צא והשאל לי עם פרתי מהו, בעליו ממש בעינן וליכא או דלמא שלוחו של אדם כמותו ואיכא וכו'. האומר לעבדו צא והשאל לי עם פרתי מהו וכו'. אפילו למ"ד אין שלוחו של אדם כמותו, ה"מ שליח, אבל עבד יד עבד כיד רבו דמיא, א"ל, מסתברא יד עבד כיד רבו דמיא" - ושם (צט, א) "ביד עבדו חייב יד עבד כיד רבו?" והתבונן, דגם שאילה בבעלים היא מידי דממילא, ובכ"ז בעבדו תפסינן, כיון דיד עבד כיד רבו חשיב העבד כמו הבעלים; וא"כ גם לענין מילי לא מימסרי לשליח יש חילוק בין שליח לעבד, כיון דכל טעמא במילי הוא כאמור לעיל דחשוב מידי דממילא. [ואגב אורחא תתישב בזה קושית התוס' שם (צו, א ד"ה שליח) שהקשו: "וא"ת, היכי מדמה שאילה בבעלים לנדרים דהא שום דרשה איכא לר' יאשיה דלא הוי שליח כמותו דבעלמא לא פליגי?" ודחקו בזה, משום דבהפרת נדרים כתיב תרי "אשה" והכא כתיב "בעליו" תרי זימני, - שהדוחק בדבריהם מבואר. - אבל לפ"ז מה יוטעם, אחרי דכבר הבאנו שלראי' שבמילי שייך גדר השליחות הביאו מהפרה - וטעמא דמילי הוה ג"כ דהוה מידי דממילא - וא"כ השייכות משאילה בבעלים לענין הפרה אינה צריכה להסברים מיוחדים, דמובן דתלי זה בזה.]
5ולפ"ז בהקדיש ע"י עבדו נהי דלא הוה הקדש מצד הכח שיש לו להעבד בזה, כאמור לעיל, אבל הקדשו הקדש מצד דכיון דיד עבד כיד רבו חשוב כאילו הוא בעצמו הקדישו.