דרכי משה (עמיאל), דרך הקודש, שמעתתא ו' תוכ"ד ושליחות בהקדש ז

1ראיה, דאף דעצם השליחות הוי במילי, אך כיון שדרושה לזה גם פעולה, דאין בזה הגדר דמילי לא מימסרי לשליח. ראיה לזה מתרומה. - ולהחולקים ע"ז נצטרך לאמר כסברת התוס' בקדושין (נט, ב) דמחשבה דתרומה נחשבת כמעשה. - או אולי יפרשו דאמנם זהו קושית הגמ' בקדושין (מא, ב) "מה לתרומה שכן נטלת במחשבה". אבל בשני התירוצים הללו הדוחק מבואר. - לדברינו יצא לנו דבר חדש דכשעושה שליח לתרום רק במחשבה, דלא יקיים את המצוה.

2ונ"ל ראיה ברורה להסוברים כאמור, דאע"פ דעצם השליחות הוא במילי, אך כיון שדרוש לקיום השליחות גם פעולה, אע"פ שהיא רק מעשה קוף בעלמא, למעשה יחשב, ולא אמרינן בזה מילי לא מימסר לשליחות; דאלת"ה עצם דינא שליחות דתרומה האיך משכחת לה, דהא קי"ל דתרומה נטלת באומד ובמחשבה כמבואר בביצה (יג, ב) בגיטין (לא, א) במנחות (נד, ה) ובבכורות (נח, ב) ועיין ברמב"ם בפ"ד מהלכות תרומות (הלכה טז) וברא"ש בריש הלכות ס"ת (סוס"י ג), דמפרשי כדעת התוס' (בכורות נט א ד"ה במחשבה), דבמחשבה היא פשוטה כמשמעה, מחשבה בלי דיבור כלל, ולא כפירש"י שם בבכורות, דבדיבור הוא וקרי לדיבור מחשבה.

3וא"כ גם אם עשה שליח על הפרשה, אך הלא כיון "דסוף מעשה במחשבה תחלה", הלא טרם ההפרשה כבר פעלה מחשבתו, והפרשה הרי היא רק מעשה קוף בעלמא, והוה מילי ומילי לא מימסרי לשליח, אף לשליח קמא להסובר דאומר "אמרו" פסול כנ"ל? וכ"ת הלא ביארנו, דבמילי יש השליחות של הגדר השני מסירת הכח של הבעלים, דהשליח יעמוד במקומו; אבל הלא אמרנו, דבכ"ז ביטול חמץ ע"י שליח לא מהני כיון דהביטול אינו מתיחס אל המשלח ובמצוה הרי צריך לעשות בעצמו, ואינו מועלת בזה מסירת כח, אלא דאם יש בזה השליחות מהגדר הראשון הרי הוא כאילו עשה בעצמו, והדרא קושיא לדוכתה? ועוד אף להסובר דאומר "אמרו" כשר, אבל עכ"פ בזאת כו"ע מודים, דאין שליח עושה שליח במילי, א"כ מאי פרכינן בקדושין (מא, ב) אחרי דאמרינן דבקדושין ידעינן דעושה שליח ושליח עושה שליח מושלח ושלחה, ובקדושין מיצאה והיתה, ובתרומה מגם אתם לרבות שליח, ו"נכתוב רחמנא בתרומה וניתו הנך וניגמרו מיניה?" ומאי קושיא, הא בקדושין וגירושין השליחות ממין אחר, דשליח עושה שליח, משא"כ בתרומה, ולא יתכן ששליחות בקדושין וגירושין נגמור מתרומה? אלא ודאי ש"מ כנ"ל, דכיון דעושהו שליח להרים, אע"ג דעצם ההרמה הוי מעשה קוף, ועיקר השליחות הוא במחשבה, בכ"ז למעשה יחשב ולא למילי.

4ולאלה החולקים ע"ז נצטרך לדחוק עפ"י מש"כ התוס' בקדושין (נט, ב ד"ה מיד), שהקשו לר' יוחנן דס"ל דאתי דיבור ומבטל דיבור "תימה, ליפרוך נמי גבי תרומה לעיל לר"י, דקאמר אם עד שלא תרם ביטל אין תרומתו תרומה, אבל אם משתרם ביטל תרומתו תרומה, ואפילו תרם השליח במחשבה, דהא תרומה ניטלת באומד ובמחשבה, אלמא לא אתי דיבור ומבטל דיבור? וי"ל, דמחשבה דתרומה היה יודע דכמעשה דמי, דכתיב 'ונחשב לכם' והוי כאילו תרם בידים, ואפילו מעשה אינו מוציא אפילו תרם אח"כ כריו אחר מחשבת השליח". עי"ש ודוק בדבריהם, דס"ל דאם גם תרם השליח במחשבה בעלמא נמי הוי תרומה, משום דבכאן חידוש דנחשב המחשבה כאילו תרם בידים; וה"נ נימא כאן, דמש"ה לא חשיב זאת מילי אך מעשה; ודוחק הוא, דאמנם בתוס' תרצו שפיר אחרי דכבר חלה המחשבה דהויא כמעשה, אין באפשרות דבור אח"כ לבטל, אבל כאן אחרי דמילי לא מימסרי לשליח, א"כ לא חלה כלל התרומה, וממילא לא הוה מעשה; והראי' דמועלת בתרומה שאלה כמבואר בפסחים (מו, ב), ועי' ברש"י שם (ד"ה לא דכו"ע וכו') "דעל כל נדר והקדש ותרומה הקדוש באמירת פה יכול לישאל לחכם ולעקור דיבורו", אע"ג דכשמסר ליד הגזבר אין מועלת שאלה, כאשר ביארנו בהפרקים הקודמים, משום דלא אתי דיבור ומבטל מעשה, ובכאן מועלת משום דאתי דיבור ומבטל דיבור, ולא אמרינן, דהדיבור הוה כמעשה אחרי דהשאלה עוקר את הדבר מעיקרא, נמצא דלא נעשה כלל מעשה ה"נ; או אולי יפרשו, דאמנם זהו כונת הגמ' שם, דמתרומה וקדשים לא ילפינן "מה להנך שכן ישנן במחשבה", כלומר, והוי מילי, ובכ"ז שייך בזה גדר השליחות, וע"כ דשם הוא חידוש מיוחד, דלא ילפינן מיניה. אבל גם זה א"א לאמר, דא"כ מאי פרכינן אח"כ "לא ליכתוב רחמנא בתרומה ותיתי מהנך", הא אדרבא זו היא הנותנת, דאלמלא כתיב בתרומה שליחות, ה"א דלא שייך בזה כלל שליחות, וע"כ דהכונה הוא, דכיון דקילא, שמחשבה לחודא מועלת, לכן קילא גם בזה, דאפשר לעשותו ע"י שליח.

5אמנם לדברינו, דלהכי שייך שליחות בתרומה משום מעשה ההפרשה יצא לנו דבר חדש, דאם יעשה שליח שיפריש רק במחשבה לבד, דלא יקיים בזה מצות ההפרשה, דהא זהו תו הוה מילי. ומהתוס' בקדושין שהבאנו לעיל דאומרים "ואפילו תרם השליח במחשבה, דהא תרומה ניטלת באומד ובמחשבה", משמע דגם באופן זה מועלת שליחות, וזהו נגד דברינו.

6ואולי התוס' הביאו זאת רק לציור, דלא אתי דיבור ומבטל דיבור, אבל אולי גם לפי שיטתם התרומה באופן זה שתרם השליח במחשבה, היא רק להסיר את האיסור טבל, אבל לא לקיים מצות הפרשה.