דרכי משה (עמיאל), דרך הקודש, שמעתתא ו' תוכ"ד ושליחות בהקדש ח

1מכל מה שנתבאר תתחזק יותר הנחתנו בהגדר מילי, דאלת"ה איך שייכת שליחות בקדושין, בקבלת הגט, במכירה ובתרומה. - ורק דאין שליח עושה שליח בזה, משום דקליש כח השליח מכח המשלח כבכל כח כחו דלאו ככחו דמי. - ראי' לזה, דאף מאן דס"ל דאומר "אמרו" כשר, בכ"ז דוקא אומר אמרו אבל בלא זה לא יתכן. - וכן מוכח בגיטין (כט, ב).

2ומכל מה שנתבאר עד הנה תתחזק לנו עוד יותר ויותר הנחתנו דבמילי אם כי לא שייך גדר השליחות בפשטות, שיהיה דומה כאילו המשלח הוציא את הדברים ששם בפי השליח, בכ"ז שייך בזה לומר דשלוחו של אדם כמותו מצד השגת השליח כח עצמיי. דאל"כ לא מצינו ידינו ורגלנו בביהמ"ד. שהרי גם גיטין וקדושין לפי שיטת הקדוש מרדו"ש הוי מילי ואיך אמרינן "האיש מקדש בו ובשלוחו"? ועי' בשו"ע אה"ע ס' קמא (סעיף מג), דגם שליחות לקבלה בגט הוי מילי ולכן שליח קבלה אינו יכול למנות שליח אחר במקומו ואיך אמרינן האשה מתגרשת בה ובשלוחה דכתיב "ושלחה, מלמד שהיא עושה שליח" (קידושין מא, א)? וגם מכירה הלא ביארנו, דהוי מילי ובכ"ז הלכה פסוקה היא, דיכול למכור ע"י שליח? וגם תרומה גופא כשעושהו שליח להפריש במחשבה בודאי דהוי מילי לכו"ע, ובכ"ז לפי דעת התוס' תרומתו תרומה? אם לא כהנחתנו הנ"ל, ובכל אלה דהוי מילי, גדר השליחות הוא משום דנמסר להשליח כח עצמיי ורק שיהא שליח עושה שליח לא שייך בזה; משום דבשלמא בשליחות דפעולה, דשם הרי שייך גדר הראשון דנחשב כאילו עשאה המשלח, שם יכול שליח לעשות שליח אפילו עד מאה, משום דפעולת השליח האחרון מתיחסת אל משלחו כסדר עד שחוזר להמשלח הראשון; משא"כ במילי אחרי דרק מצד מסירת הכח הוא, הנה ס"ס כמובן, קלוש כח השליח מכח המשלח, ככל כח כחו - דלאו ככחו דמי, וכמו ציור טומאה, למשל, שהתולדה קטנה מהאב, ולכן כחו יפה רק להוציא את הדבר מכח אל הפועל, אך אין כוחו חזק כ"כ שימסרנו לאחר.

3וזאת ידעינן ממאן דאמר דאומר "אמרו" כשר, וע"כ דסובר דגם בזה שייך מסירת כח, דלא יתכן שיסבור בפשטות, דחשיב כאילו הוציא המשלח בעצמו את הדברים בפיו ממש. - והמחלוקת היא בזה, מאן דס"ל דאומר "אמרו" פסול הוא כמוש"כ המרדכי בסו"פ התקבל (גיטין סי' תכ) דלא חשיב מעשה אלא קבלת גט או הקדושין, משום דנגמר הדבר ע"י שליח, משא"כ כתיבה חשיב מילי, משום דאין הדבר נגמר ע"י שליח עד שעת נתינת הגט; ובכן לא שייך בזה מסירת הכח כיון דע"י זה אין מתהוה שום דין. למאן דס"ל דאומר "אמרו" כשר, סובר אחרי דס"ס האמירה היא "הקדמה" למעשה שמתהוה דין, שייך גם ע"ז מסירת כח - ובכ"ז אנו רואים, דגם לדידיה בלי אומר "אמרו" לא יכול לומר לאחר שיכתוב, הרי ש"מ דאין להשליח כח כ"כ, שיוכל למסור את כחו לאחר, דאע"פ שיש לו כח עצמי והוא עומד במקום הבעל, הוא עומד רק לענין זה שעשיתו בעצמו מועלת אבל לא לענין מנוי שליח ה"נ.

4ועי' בגיטין (כט, ב) "אמר רב אשי אם מת ראשון בטלו כולם", וגם מזה מוכח, דאע"ג דיש להשליח כח עצמיי, זהו רק בנוגע להשליח ראשון, אבל השליח שני אין ליה מגרמיה כלום, וזהו כנ"ל, דאין להשליח הראשון כח כ"כ שיהא כדי למסור לשני, דאלת"ה מאי איכפת לן שמת הראשון, ואע"פ שמר בר רב אשי השיג ע"ז לאמר, "הא דאבא דקטנותא היא" הרי משיג מצד אחר כמבואר שם.