דרכי משה (עמיאל), דרך הקודש, שמעתתא ז' מחשבה ואמירה בהקדש ותרומה יב
דרכי משה (עמיאל) · Darkhei Moshe (Amiel), Derekh HaKodesh, Shmatta 7 12
Open in the reader →1לשון הרמב"ם בפ"ז מהל' מעשר (הלכה א). - שני תרוצי התוס' בעירובין (לז, ב). - מלשון הרמב"ם הנ"ל מוכח לכאורה, דסובר דא"א אין ברירה נשאר הדבר באיסור טבל. - קושית הכתנת פסים ע"ז מסוף מעילה. - לפ"ד יתישב. - ההבדל בין טבל למדומע הנה להצד הראשון הוא הבדל עצמיי, אבל להצד השני הוא רק הבדל תוארי. - ולהצד השני צדק הרמב"ם. - ובזה מסולקת הקושיא שמקשים מצד דמדאורייתא תרומה בטלה ברוב.
2רמב"ם בפ"ז מהלכות מעשר (הלכה א): "מי שהיה לו מאה לוג של יין טבול מן התורה ואמר שני לוגין שאני עתיד להפריש מהן הרי הן תרומה ועשרה מעשר ראשון ותשעה מעשר שני, לא יתחיל וישתה עד שיניח בסוף שיעור תרומה ומעשרות, אלא יפריש ואח"כ ישתה; ואין אומרים זה שהניח בסוף כאילו נברר בתחלה, מפני שחיוב תרו"מ מן התורה, ואין אומרין בשל תורה נחשוב כאילו נברר עד שיברר". והנה הא דאמר, דאין אומרים בשל תורה יש ברירה, הדבר מבואר בכ"מ, אבל הא דכתב "לא יתחיל וישתה אלא יפריש ואח"כ ישתה", זהו אינו פשוט כ"כ, דמתלי תלי בשני תירוצי התוס' בעירובין (ד לז, ב) על הא דאמרינן שם "אלא מעתה הי' לפניו שני רמונים של טבל ואמר אם ירדו גשמים היום הר"ז תרומה ע"ז, ואם לא ירדו גשמים היום יהא תרומה זה ע"ז ה"נ. (דאין אחד מהם תרומה מפני שאין שיריה נכרים)", שכתבו בתוס' שם (ד"ה אלא) "תימא דה"נ ה"מ למיפרך לטעמא דאין ברירה? וי"ל, דלטעמא דאין ברירה אין חידוש וכו' ומהר"י מפרש, דאי טעמא דר"ש (בלוקח יין) משום אין ברירה אתא שפיר, דודאי היתה אחת מהן תרומה ומותר הכהן לאכלם וכו', אבל לטעמא דראשית (ששיריה נכרים) פריך שפיר ה"נ דאין אחד מהן תרומה". הרי כנראה נסתפקו בזה, אי הא דאמרינן גבי שני לוגין ר' יוסי ור' שמעון אוסרים, אם איסור טבל יש בכאן, או איסור תרומה, ועי' ברש"י חולין (יד, א ד"ה אוסרין) ובמעילה (כב, א ד"ה ר' יהודה ור' יוסי ור' שמעון אוסרין) דכתב להדיא "וחייש שמא תרומה שתה". ולפ"ז לא היה מועלת גם הפרשה אח"כ, דהא כבר נעשה מדומע, וע"כ דהרמב"ם תפס, דכיון דאמרינן אין ברירה נשאר טבל כמו שהיה, ולכן יש תיקון ד"יפריש ואח"כ ישתה".
3ותמה ע"ז בספר כתונת פסים מהסוגיא דסוף מעילה הנ"ל, דמשמע שם להדיא, דבאומר פרוטה בכיס זה הקדש, למאן דס"ל אין ברירה דכל פרוטה ופרוטה בספק הקדש הוא, אלמא דאף למ"ד אין ברירה חיילא קריאת השם, אלא דלא נתברר לנו באיזה פרט הוקבעה החלות, וא"כ גם בנ"ד, ס"ס תרומה יש בכאן, אלא דלא ידעינן איפה, וא"כ מה תועיל ההפרשה אח"כ?
4ולפי החומר שיש בידנו מפרק הקודם נוכל לישב גם זאת בנקל; דהנה ההבדל בין טבל למדומע להצד הראשון שבחקירתנו הנ"ל, הוא הבדל עצמיי, כלומר, דבטבל אין כלל מהות האיסור של תרומה, ובמדומע אין כלל מהות האיסור של טבל, שכבר חלף והלך לו מעת ההפרשה; אבל להצד השני הנה באמת בעצם אין הבדל בין טבל למדומע, דבשניהם מהות האיסור חדא היא, התרו"מ המעורב בכאן, וההבדל שביניהם הוא רק הבדל תואריי, כלומר, דאם עוד לא הוברר מעולם התרומה שבהן, אז הוא טבל ואסור אף לכהן, ואם כבר הוקבע איזה פעם התרומה שבהן, אלא שכעת נתערב וא"א להכירם, אז הוא מדומע ומותר לכהן.
5ועתה, לענין שני לוגין שאני עתיד להפריש, דאמנם הננו רואים מסוף מעילה כנ"ל, דאף למאן דס"ל אין ברירה חלה קריאת השם, אלא דלא הוקבע באיזה פרט, אבל אם איסור טבל יש בכאן או איסור מדומע מיתלי תלי בחקירתנו הנ"ל, דלהצד הראשון בודאי יחשב בכאן מדומע, דהרי האיסור טבל שהוא יאסור מצד עצמו כבר חלף והלך לו, אחרי דכבר חלה קריאת השם, אבל להצד השני מה תועיל בכאן הקריאת-השם, הא בין כך ובין כך בכ"מ בטבל יש מציאות התרומה בדרך כלל, אלא כיון דלא הוברר ולא הוקבע מעולם התרומה בדרך פרט, זהו מהות האיסור טבל, וה"נ נהי דחלה קריאת השם תרומה, אבל ס"ס כיון דקי"ל אין ברירה הרי לא הוברר עדיין בפרט מה הוא התרומה שבהן, הרי שוב האיסור הוא רק איסור טבל, וצדק הרמב"ם מאד בדבריו.
6ונרויח בזה לישב עוד קושיא שראיתי מקשים בהא דשני לוגין שאני עתיד להפריש. הא תרומה היא במדה בינונית אחד מחמשים, ומדאורייתא הלא גם תרומה בטל ברובא, והא דבעינן א' ומאה לבטל התרומה אינה אלא מדרבנן, כמו שכ' תוס' בב"מ (נג, א ד"ה ועולה), ואחרי דקי"ל דבדרבנן יש ברירה כמבואר בביצה (לז, ב), א"כ מ"ט דמ"ד דאוסרין, הלא כל הספק בזה הוא רק בדרבנן, דבדאורייתא כבר נתבטל ברובא?
7אבל לפי דברינו מובן, דאין בזה אף סרך קושיא, כמו שלא נקשה בכ"מ בטבל דיהא מותר מדאורייתא מצד ביטול ברובא, דזהו בורכא, דהא גופא חידוש התורה, דלפני הפרשה בכל חטה וחטה איסורא רביע עלייהו.