דרכי משה (עמיאל), דרך הקודש, שמעתתא ז' מחשבה ואמירה בהקדש ותרומה יג
דרכי משה (עמיאל) · Darkhei Moshe (Amiel), Derekh HaKodesh, Shmatta 7 13
Open in the reader →1לכאורה קשה לחדש חדוש גדול שכזה, שתהא מציאות שיופקע האיסור טבל טרם שהוקבע השם תרומה. - תנא דמסייע הריטב"א בסוכה (כג, ב), דפירש בשני לוגין שאני עתיד להפריש דקורא שם מעכשיו לכשיפריש. - א"א לומר דכונתו מצד קיום התנאי, דא"כ מה הועילו חכמים בתקנתם. - ולכאורה הכל קשה, אבל לפ"ז ניחא.
2נחזור לענינינו, דאע"ג דעדיין לא הוקבע השם תרומה, אך כיון שנתברר החלק שממנו דוקא עומד החיוב הפרשה, תו נפקע האיסור טבל מהשאר, שלכאורה קשה מאוד לחדש חידוש גדול שכזה, והדברים מרפסין איגרי; אכן מצאתי לי און לזה מחד מן קמאי נשר גדול שבצל כנפיו נוכל לחסות, הלא הוא הריטב"א בסוכה (כג, ב) דהנה הרשב"א בחולין (יד, א ד"ה אומר שני לוגין) הקשה מאי מהני גם למ"ד דאית ליה ברירה באומר שני לוגין שאני עתיד להפריש, הא בעינן שיריה נכרין? ותירץ ע"ז מה שכתב הרמב"ן בשם גאון ז"ל "דלמ"ד יש ברירה באומר שאני עתיד להפריש מהני, דכשהוא מפרישו הוברר הדבר למפרע, שעל מה שהפריש חל המעשר ושיריה נכרין הן למפרע, אע"פ שלא היו ניכרין בשעת קריאה ובשעת שתיה". והריטב"א דחה את הסברא הזו ומסיק "ועיקר הפירוש בכאן, דהא דסמיך למשתי מינה באמירה זו משום דלא קרי עליה שם מהשתא, אלא שקורא שם מעכשיו לכשיפריש, שאומרים הוברר הדבר למפרע שאותן שני לוגין הן אותן של תרומה, ונמצא שלא שתה מן התרומה כלום, ובשעת ההפרשה הא איכא ראשית ששיריה נכרין, והיינו דקאמר שני לוגין שאני עתיד להפריש, שקריאת השם מעכשיו ולכשיפריש, ומשכחת לה שפיר בשלא סיים מקום, וכן אמרו בירושלמי (דמאי פ"ז ה"ב) אם באומר מכבר משקה מעורב הוא".
3והנה הא דקאמר "שקריאת השם מעכשיו ולכשיפריש", ע"כ א"א לאמר, דכונתו הוא דהפרשה אח"כ הוא רק בגדר קיום התנאי, דכשנתקיים חל המעשה למפרע ונעשה תרומה מקריאת השם לבד; דא"כ מה הועילו חכמים בתקנתם, הא כל הטרחא שטרח בזה, הוא רק להסיר את הקושיא, דהא בעינן ששיריה נכרין. ולפ"ז עדיין יקשה, דהא ס"ס הקריאת שם היא הסבה בכאן לקביעת התרומה ולא ההפרשה, ואז הרי לא הי' השיריים נכרין? וע"כ דה"מעכשיו" לא קאי על חלות התרומה, אך על קריאת השם, כלומר, דקורא את השם מעכשיו שתחול התרומה לכשיפריש, וז"ש "דלא קרא עליה שם מהשתא"; וחיליה מהא דאמר "שאני עתיד להפריש", דלהסוברים דחלות התרומה נעשה תיכף מקריאת השם, הפרשה בכאן למה, ורק היה לו לאמר דשני לוגין הנשארין יהיו תרומה.
4ולכאורה הכל קשה, א"כ מה תועיל קריאתו שישתה מיד, אחרי דס"ס לא הוקבע עדיין שם התרומה.
5אבל לפ"ז ניחא, דהשכל מחייב דכמו ב"הפרישן אם עתיד לקרות להם שם, אין בהם קדושה עד שיקרא להם שם", ה"נ כשקרא שם אם עתיד לעשות מעשה הפרשה אין בהם קדושה לפני הפרשה, אכן לפי דרכנו בשני האופנים הללו, אם כי קדושה אין בכאן, אך ס"ס בזה הוקבע מקום התרומה, כלומר, שמזה שהפריש או שמזה שקרא את השם מזה דוקא הוא מחויב להרים ולקדש, ובזה גופא מסתלק האיסור טבל מהשאר.