דרכי משה (עמיאל), דרך הקודש, שמעתתא ח' הקדש בתור מושג קניני וממוני יא

1פליאת האבני מלואים בתשובותיו (ס' ב) על דברי רש"י בב"ק (עו, א). - באמת, החסרון הוא לא מצד הבעלים, אך מצד הכהנים, דאינם זוכים מקודם. - וכן מבואר בפסחים (נט, ב) וברמב"ם. - ההבדל בדבר שיש בו מושג קניני, ובין דבר שיש בו רק זכיה משלחן גבוה, ועי' בתמורה (ז, ב).

2רש"י ב"ק (עו, א ד"ה דרבי יוסי הגלילי): "ל"א, בטביחה מש"ה לא מחייב, דבשעת טביחה דהקדש נינהו, דאמר בפ"ק, דכי אמר ר' יוסי הגלילי ממון בעלים, מחיים, אבל לאחר טביחה לא, אלא משלחן גבוה קא זכו. - ולא נהירא לי, דבכי האי שחיטה לא אמר ר' יוסי הגלילי, דמשלחן גבוה קא זכו, אלא במקדש בחלקו, שחלקו בקדשים דהויא התם שחיטה וזריקה והקטרת חלבים, אבל בשעת טביחה אכתי ממון בעלים הן". ובספר אבני מלואים בתשובותיו (סימן ב ד"ה מיהו) הקשה ע"ז: "היכי כתב רש"י ז"ל והקטרת חלבים, דהא לפי מש"כ רש"י פ"ק (יב, ב ד"ה מחיים), טעמא דמחיים הוי ממון בעלים, משום דאחריותו עליו ע"ש, ולאחר עבודות הזריקה תו אין אחריותו עליו, ואע"ג דעדיין לא הוקטרו האימורין, כיון דאם נאבדו האימורין מתאכל הבשר בלא הקטרה, וא"כ אין הקטרת האימורין באחריותו"?

3והנה הבין הגאון הנ"ל, דהא דכתב רש"י "והקטרת חלבים", הוא משום דמקודם הוי של בעלים, אבל באמת לא מצד בעלים הוי העיכוב, אלא, דהכהנים אינם זוכים מקודם, וכן מבואר בגמ' מפורשת במס' פסחים (נט, ב): "יכול יהו כהנים רשאין בחזה ושוק קודם הקטרת אימורין, ת"ל והקטיר הכהן את החלב המזבחה, והדר והיה החזה לאהרן ולבניו", וע' ברמב"ם (בפ"ט מהל' מעשה הקרבנות הלכה יא) שכתב: "ואין הכהנים זוכין בחזה ושוק אלא לאחר הקטר האימורין". הרי, דמלבד האיסור שיש בדבר לאכול קודם ההקטרה, הנה איננו זוכה כלל מקודם, ומכוון כתב הרמב"ם במקום "אין הכהנים רשאין" הדברים, "ואין הכהנים זוכין", כי הלא הכתובין מורין ע"ז "והקטיר הכהן את החלב" והדר "והיה החזה לאהרן ולבניו", אבל מקודם אין לו כלל.

4ואע"ג דאיתא בבכורות (יא, א), דהגונב פטר חמור של חבירו, משלם תשלומי כפל, משום דחזי לאחר הפדיה, וכן פוסק הרמב"ם (בפ"ב מהל' גניבה הלכה ג), אע"ג דפטר חמור לפני הפדיה אסור בהנאה; אלמא דבאיסה"נ, שיש תחבולה ע"י איזה אמצעי להפקיע את האיסור, שייך בעלות. וא"כ לפי דברינו, דקנין הבעלים כבר נפקע, מדוע לא יזכו הכהנים, ואי מצד האיסור, יש עצה לזה, ע"י ההקטרה, וא"כ גם מקודם יש בזה זכיה?

5הא לא קשיא, דהשכל מחייב, דיש הבדל בין דבר שיש בו מושג קניני, ובין דבר שיש בו רק זכיה משלחן גבוה; דבהראשון שייך לומר, דהעתיד ישפיע על ההוה, היינו, כיון דבעתיד יסולק האיסור, גם בההוה יש בזה בעלות, משא"כ בהאחרון, דגם בעתיד לא יהיה בזה המושג "שלו", אלא זכות להשתמש בדבר, הנה הזכות הזאת תהוה רק בב"א עם ההשתמשות, כי הזכות הזאת היא לא מ"קיבעא", אך מ"קופיא". וזהו עומק ההסבר של מ"שלחן גבוה קא זכו" ולכן ה"מקדש בחלקו אינה מקודשת", כי לא שייך בזה העתקה מרשות לרשות, כי לפני ההשתמשות אין לו מאומה. - וע' בתמורה (ז, ב) במשנה: "אין הכהנים ממירים לא בחטאת ולא באשם, ולא בבכור", וברש"י שם "דהא אין לו חלק בו, אלא משעת הקטרת אימורין ואילך יזכה בבשר". ובגמ' שם "אבל בזמן שבהמ"ק קיים, כיון דתם להקרבה הוא דקאי, אין מוכרין אותו תמים חי", וברש"י שם "דלית לכהן זכיה בגוה אלא מהקטרת אימורין ואילך" הרי מוכרח מזה ג"כ כדברינו הנ"ל, דלפני הקטרת האימורין, העיכוב לא מצד הבעלים, אך מצד הכהנים דאינם זוכים מקודם.