דרכי משה (עמיאל), דרך הקודש, שמעתתא ח' הקדש בתור מושג קניני וממוני ט

1קושית הרא"ה בכתובות על הא דהקדש מפקיע מידי שעבוד מאי רבותיה דהקדש? - תירוצו דחוק. - שיטת רבינו האי בזה שגם היא מוקשה. - הנחתנו בפרקים הקודמים בהקדם. - עוד הנחה בישוב קושית הקצוה"ח (בס' עב) - לפ"ז עדיף באמת כח הדיוט מכח הקדש של קדושת דמים.

2והנה בהא דקי"ל, הקדש חמץ ושיחרור מפקיע מידי שיעבוד, ודבר זה רק בשיעבוד הגוף נאמר, אבל לא בקדושת דמים, כתב הרא"ה בכתובות (נט, ב ד"ה אלא) "והקשה ר"ת, מאי איריא משום קדה"ג, בלא"ה נמי לא יהא אלא הדיוט, הא קי"ל עשה שורו אפותיקי ומכרו אין בע"ח גובה ממנו? ותו, מצינו כח הדיוט חמור מכח הקדש, דאילו בהדיוט אמרינן אין בע"ח גובה ממנו, ואילו בקדו"ד אתינן למימר השתא דאינו מפקיע מידי שיעבוד? וי"ל דאהני לן טעמא דקה"ג, היכא דכתבה ליה מטלטלי אג"ק, דאילו בעלמא גבי הדיוט גבי מטלטלי וגבי מקרקעי, ובקדה"ג מופקע מידי שיעבוד, אבל היכי דלא כתבה ליה הכי בין בקה"ג בין בק"ד מפקיע א"ע מידי שיעבוד, דק"ד כהדיוט, וכל היכא דבהדיוט מופקע, כגון היכא דלא כתב ליה אגב, בהקדש נמי מופקע, אבל היכי דבהדיוט לא מופקע, כגון דכתב ליה אגב בק"ד נמי לא מופקע אלא בקה"ג". - ודוחק הוא. ובעל התרומות (שער מ"ג ח"ג) מביא בזה שיטת רבינו האי, דרבא אמר בין בקדה"ג בין בק"ד, דלעולם מפקיע מידי שיעבוד, מיהו היינו דוקא כשיש ללוה נכסים אחרים, שיוכל להפרע מהם, אבל אם אין לו נכסים אחרים בהא הוא דאמרינן דגובה ע"י פדיון בין בק"ד בין בקדה"ג. וגם ע"ז הקשה הבעל התרומות מאי קמ"ל רבא, וכי יעלה על הדעת, שיהיה כח הקדש גרוע מכח הדיוט, דקי"ל דאין נפרעין מנכסים משועבדים במקום שיש ב"ח? ותירץ, דבאפותיקי מפורש אתי לאשמעינן, דהקדש מפקיע, וגובה משאר נכסים, מה שאינו אם מכרו להדיוט - ודבר שאצ"ל דתרוצא דחוקא היא. -

3ולפי דרכנו בפרקים הקודמים, דבכל מושג בעלות יש שלשה דברים: א) עצם הדבר דהוה שלו. ב) הרשות דנכנס לתוך רשותו להשתמש בו כחפצו. ג) השיווי הממוני דשייך לו. - ובקדושת דמים אמרנו, דנהי דעצם הדבר לאו שלו היא, אבל השיווי הממוני לא נפקע ממנו - ונוסיף לזה עוד הקדמה קטנה מה שאמרנו בישוב קושית הקצוה"ח בס' עב (ס"ק ב) לפי דברי הר"ר יהוסף הלוי והרנב"ר, דמשכון אינו נקנה לבע"ח, רק או בשעת הלואה משום דקנה ליה מעותיו, או שלא בשעת הלואה, משום דבגובינא דבי דינא אתי לידיה, אבל שלא בשעת הלואה במקום דליכא גוביינא דב"ד, אע"פ שנותן לו המשכון מדעתו לא קני, דהא כסף אין כאן, דמלוה להוצאה ניתנה, ומשיכה לא שייך במשכון, כיון דגוף החפץ אינו קונה, כדאמרינן בפ"ק דקדושין (ח, ב) "מנה אין כאן משכון אין כאן". והקשה לפ"ז איך אמרינן בפסחים (לא, ב) בנכרי שהלוה לישראל על חמצו דפליגי בדר' יצחק, דהא בנכרי לא שייך כלל קנין במשכון, אחרי דמשיכה ליתא במשכון, ומעות הא אינו קונה בנכרי, דישראל בכסף ונכרי במשיכה? וכן הקשה הצל"ח שם גם לרבא, דסובר למפרע גובה, במה קני העכו"ם, כיון דקנין כסף ליכא בו? וכן יש להקשות בכלל לר"ל, דסובר דמשיכה קונה ולא כסף, במה קונה הבע"ח את המשכון? ואמרנו בזה דבקנין שיעבוד כו"ע מודו דשייך בזה קנין כסף, אף למ"ד דרק משיכה קונה, ואף בעכו"ם דלא שייך ביה קנין כסף לכו"ע; משום דקנין שיעבוד בודאי כל מהותו היא רק שיווי ממוני, כלומר, דיש לו בטוחות בשיווי הדבר, אבל בודאי לא הוה זאת קנין בעצם, דהרי אם הוא מחזיר לו את השיווי בכסף, אין לו דין ודברים עמדו - ולא בעינן משיכה רק במקום דדרוש לנו קנין בעצם, ע"כ דרוש שימשוך את עצם הדבר לרשותו, לא כן בכאן, כיון דכל עיקרו היא רק שיווי ממוני, בודאי דיוכל להעשות ע"י ממון. - ולכן אין הבדל בהא דבע"ח קונה משכון, אם הוא ישראל או עכו"ם, ולכו"ע הוא, אף למאן דסובר, דרק משיכה קונה.

4ואחרי כל הקדמות האלה, הרי בנקל נוכל ליישב קושית הראשונים בהא דקדושת דמים אינו מפקיע מידי שיעבוד; דאמנם בזה עדיף כח הדיוט מכח הקדש, דכשמוכר להדיוט, הרי ההדיוט קונה גם עצם הדבר וגם השיווי הממוני שבזה, וממילא נפקע השיעבוד, כמו שאמרנו כבר, דרק נכסי דבר איניש אינון ערבין ביה, אבל בזה הרי כבר לא הוי נכסי דבר איניש, כי יצאו לרשות אחר; אבל בהקדש, נהי דעצם הדבר נעשה הקדש, אך השיווי הממוני הלא עדיין ברשות בעלים, וממילא הרי השיעבוד דכל עיקרו הוא בהשיווי כנ"ל, לא נפקי כלל.

5וגם שיטת רבינו האי, דאף בקדושת הגוף, אם אין לו נכסים אחרים, גובה מזה, נמי יש ליישב לפי דרכנו בהפרק הקודם, כמובן.