דרכי משה (עמיאל), דרך הקודש, שמעתתא ט' הקדש בתור מושג איסורי יב
דרכי משה (עמיאל) · Darkhei Moshe (Amiel), Derekh HaKodesh, Shmatta 9 12
Open in the reader →1חידוש האחרונים בפסחים (פח, ב), דע"י הבטול אינו יוצא ידי חובת מצוה. - דברי התוס' בחולין (צה, א) בטעמו של דבר דלא הוה בזה קבוע. - וממילא באופן זה דלא שייך האי טעמא ישאר קבוע מדאורייתא ובזה תתישבנה ממילא כל הקושיות של המ"א.
2ועוד נראה לי בזה לאמר עפ"י מה שחדשו האחרונים בהא דאמרינן בפסחים (פח, ב) "חמשה שנתערבו ונמצא יבלת באחת כולן ישרפו", שקשה לכאורה, למה לא יהא בטל? אך דכל גדר ביטול הוא רק שע"י זה נסתלק שם האיסור, אבל לא להיפוך, שע"י הביטול יצא בזה ידי חובת מצוה - כי ע"כ בנ"ד ס"ס אינו מקבל האיסור שם פסח; והנה כל עיקרא דהאי מלתא דבאינו ניכר האיסור לא אמרינן קבוע, עי' בתוס' חולין (צה, א ד"ה ספקו אסור) דהוא משום דבאינו ניכר הרי יש בזה גדר בטול, ושוב לא הוה האיסור קבוע, כיון דנתבטל ואיסורא מעיקרא ליתא. אבל בכאן, בכל הזבחים שנתערב בהן אחד מן הפסולין, דגם ע"י הביטול לא ישיג הפסול שם קרבן לענין הקרבה, וממילא הרי ישאר קבוע מדאורייתא אף שאינו ניכר, ורק מדאורייתא היה לו עצה להקריב ע"י תחבולה שיכבשינהו, ונימא כל דפריש מרובא פריש, אבל כיון דס"ס גזרו רבנן בזה שלא יעשה כן כדאמר (זבחים עג, ב): "גזירה שמא יבאו י' כהנים בבת אחת ויקרבו", וא"כ אין לו תחבולת היתר בזה, הרי שוב ישאר הדחוי - דחוי מדאורייתא, דהא כל זמן שהוא קבוע מדאורייתא נדחים מהקרבה, ועי' שם ברש"י (ד"ה אי מקריב לא מרצי): "בשעת קביעותא לא חזו עד דניידי, וגזרו ביה רבנן משום קביעותא והוי להו דחוין מן התורה" והבן.
3וא"כ לעולם אימא לך, דבאיסור שכל עיקרו הוא מדרבנן, אין כלל הגדר של דחוי - וגם בזה תתישבנה ממילא כל הקושיות של הטו"א כמובן.