דרכי משה (עמיאל), דרך הקודש, שמעתתא ט' הקדש בתור מושג איסורי טו

1מחלוקת הרמב"ם והראב"ד לענין אשם תלוי שהקריבו בחוץ. - דברי הכ"מ שבא להצדיק את הרמב"ם תמוהים מאד. - גם מחלוקת זו תלויה בחקירתנו הכללית בגדר ספק. - גם אם נתפוס בהגדר דס"ד לחומרא כהצד הראשון זהו לא יתכן רק למ"ד דלא בעי איקבע איסורא באשם תלוי לפי שיטת המהרי"ט. - ונמצא, דגם באיקבע איסוריה יש הבדל בין המ"ד דבספיקא דאורייתא מן התורה לחומרא ובין המ"ד דרק מדרבנן לחומרא. - הרמב"ם לשיטתו שפיר פסק, דאשם תלוי שהקריבו בחוץ פטור.

2ועי' רמב"ם (פי"ח מהל' מעה"ק הלכה י): "אשם תלוי וחטאת העוף הבאה על הספק שהקריבן בחוץ פטור, שהרי לא נקבע האיסור". ובראב"ד כתב ע"ז: "א"א, לא ידעתי מאין הוציא זה, ואני מצאתי בתוספתא דזבחים (יב, ב), חטאת העוף הבאה על הספק והקריבה בחוץ חייבין עליה אשם תלוי, אשם תלוי הבא על הספק והקריבו בחוץ חייב עליו חטאת וכו', אבל אשם תלוי יש ממנו למזבח דמו ואימוריו, ובשרו נאכל ככל אשמות שבתורה, הלכך הוי ככל הקרבנות הראוים בפנים, ואם הקריב דמו או אימוריו בחוץ חייב חטאת".

3ועי' בכסף משנה שכתב "ויש לתמוה עליו" - כלומר על הראב"ד - : "שכ' שלא ידע מאין הוציא זה, דהא תניא פ"ד דכריתות (יח, א) השוחט אשם תלוי בחוץ ר"מ מחייב וחכמים פוטרים. ופירש"י וחכמים פוטרים, דלא איקבע איסורא דשמא חולין הוא. והתוספתא שכתב הראב"ד הוא בפי"ב דקרבנות, ולא חש לה רבינו משום דאתיא כר' מאיר, דלא בעי קביעותא לאיסורא, ולא קיימא לן כותיה אלא כחכמים".

4ותמוהים מאד דבריו, דמה ענין שמיטה להר סיני, הא המחלוקת בין ר"מ לחכמים הוא רק בחיובא דאשם תלוי, אי בעינן קביעותא לאיסורא, וזהו רק אם נימא דאשם תלוי שהקריבו בחוץ ספק הוא אם יש עבירה בכאן או לא. דלר"מ יהיה מחויב ע"ז אשם תלוי ככל ספק חלב ושאר עבירות שיש בהן כרת, ולחכמים פטור אחרי דלא איקבע איסורא בזה. אבל הראב"ד הלא ירה השגתו מהשקפה אחרת לגמרי, דהביא מהתוספתא שמחויב חטאת ע"ז, וכדהסביר, דלא ספק עבירה יש בכאן אך ודאי עבירה של הקרבת קדשים בחוץ, אחרי דהוה ודאי קדשים, דהא "יש ממנו למזבח דמו ואימוריו ובשרו נאכל ככל אשמות שבתורה", ומה ענין זה להא דר' מאיר, דלא בעינן קביעותא לאיסורא, דהוא רק לענין אשם תלוי בספק עבירה?

5אולם באמת גם מחלוקת זו נכללת בחקירתנו הנ"ל, דאי נימא כהצד הראשון דהחומרא היא בגדר ודאי, א"כ גם שוגג בספיקא הוי שוגג בעבירה ודאית, אלא דעל עבירה בשוגג חייבה התורה במקום חטאת - אשם תלוי, אבל ס"ס הוי קרבן-ודאי כיון דגם הסבה שבשבילה בא הקרבן הוי ודאית וכשהקריבו בחוץ חייב חטאת. אבל אם נימא כהצד השני דהחומרא הוא בגדר ספק, א"כ כיון דהסבה שבשבילה בא הקרבן בספק הוא, א"כ גם המסובב בספק קאי, וכשהקריבו בחוץ למדס"ל דבעינן איקבע איסורא, לא מבעיא דאיננו חייב חטאת, אך גם מאשם תלוי פטור.

6והנה ידועה שיטת מהרי"ט (ח"ב יו"ד סי' א), דהמחלוקת אי בעינן איקבע איסורא באשם תלוי או לא הוא אי ספיקא דאורייתא מה"ת לחומרא, או רק מדרבנן לחומרא, ומאן דסובר דבעינן איקבע איסורא סובר דרק מדרבנן לחומרא, זולת היכא דאיקבע איסורא. דאז מדאורייתא לחומרא, כי ע"כ חייב בזה אשם תלוי.

7אולם אף אם נתפוס בהגדר דספיקא דאורייתא לחומרא כהצד הראשון, זה לא יתכן רק למאן דלא בעי באשם תלוי איקבע איסורא, וסובר דבכ"מ הדין דספיקא דאורייתא לחומרא, אבל למדס"ל דבעינן באשם תלוי דוקא איקבע איסורא משום דבל"ז ספיקא דאורייתא מה"ת לקולא, ע"כ אף באיקבע איסורא דאז מה"ת לחומרא, החומרא הוא רק בגדר ספק. - דבשלמא למאן דס"ל, דבכ"מ בספיקא דאורייתא מה"ת לחומרא, נוכל לאמר דלדידיה לישנא דקרא בכל האיסורים, משמעותיה גם אף על הספק, דזהו גופא אסרה תורה, בלי תוצאת העונשים על עבירתם, כמובן, אבל למאן דס"ל דבעינן דוקא איקבע איסוריה, ובלא זה מה"ת לקולא, ע"כ דסובר דלישניה דקרא משמעותיה רק על הודאי, ולא על הספק, - וכמו דהסביר החוות דעת ביו"ד ס' קי עפ"י דברי הגמ' בסוטה (כט, א) עי"ש. א"כ גם באיקבע איסוריה כ"ז שהדבר בספק קאי, לא יוכל להיות חומרא ודאית, כיון דאין זאת במשמעותיה דקרא לאיסורא, ורק מהא דחייבה התורה בזה אשם תלוי מוכח, דבספק איסורא כזו אנו מחויבים לחוש מדאורייתא.

8נמצא לפ"ז דלא רק בלא איקבע איסורא יש חילוק רב בין המ"ד דס"ל מה"ת לחומרא והמ"ד דס"ל דמדרבנן לחומרא, אך גם באיקבע איסוריה, דבזה כו"ע מודים דמה"ת לחומרא, יש הבדל בהגדר של החומרא בין המ"ד הנ"ל.

9ומה יוצדקו איפא דברי הכ"מ, דהתוספתא היא לר"מ, דלא בעי קביעותא לאיסורא והחומרא הוא בגדר ודאי, וכיון דסבת הקרבן היא ודאית, ממילא הקרבן ג"כ בגדר ודאי והשוחטו בחוץ חייב חטאת - משא"כ לפי מאי דפסקינן דבעינן איקבע איסוריה, גם באיקבע הוי בגדר ספק, וכיון דסבת הקרבן בספק גם המסובב הוא בספק.

10ולמותר לאמר, דהוא מפרש "לר"מ חייב", הוא לא אשם תלוי אך חטאת - והמחלוקת היא אי חייב חטאת או פטור לגמרי, דאחת משתי אלה יוכל להיות, אבל אין מ"ד שיחייב בזה אשם תלוי.

11והרמב"ם לשיטתו, דסובר דספיקא דאורייתא מה"ת לקולא כידוע, ע"כ אף במקום דמודה דמה"ת לחומרא כמו בקיום מ"ע - עי' שם בחו"ד שגם הוא סובר דבזה הוא חייב לעשות מספק - בכ"ז לדידיה גם שם החומרא היא רק מספק - ולהכי פוסק דלא מברכינן ע"ז, וגם באיקבע איסוריה, דבודאי מה"ת לחומרא, בכ"ז האשם תלוי המסתעף מזה הוא בגדר ספק.