דרכי משה (עמיאל), דרך הקודש, שמעתתא ט' הקדש בתור מושג איסורי טז
דרכי משה (עמיאל) · Darkhei Moshe (Amiel), Derekh HaKodesh, Shmatta 9 16
Open in the reader →1אי ספק פסול בקדשים עושה דחוי ודאית תלוי בחקירתנו הכללית בהגדר ספיקא. דלהצד הראשון הנה הדחוי המסתעף הוא בגדר ודאי. - רבא לשיטתו בשבת (כג, א) דס"ל כהצד הראשון. - בזה מסולקת קושית הרמינהו שהקשינו.
2היוצא מזה דספק פסול בקדשים אם עושה דחוי ודאית לענין הקרבה תלוי בחקירתנו הכללית הנ"ל; דלהצד הראשון אף אם יתברר אח"כ הספק דלא הוה פסול, בכ"ז הקרבן פסול מצד דחוי, דאע"ג דעצם הפסול הוי ספק אך הדחוי המסתעף מזה הוה ודאי, כיון דבכ"מ החומרא בכל ספיקא דאורייתא הוא בגדר ודאי. אלא דבכל האיסורים דאין בהם הגדר דחוי כשנתברר הספק להיתרא ממילא מסתלק החומרא, דנפקע הסבה וממילא בטל המסובב; אבל בקדשים דיש בהן גדר דחוי, כשנדחה לרגע שאינו חוזר ונראה עוד לעולם ועד, הנה גם אחרי שנתברר הספק ונפקע הפסול מצד עצמו, אבל ס"ס הן היה רגע דחוי מצד ודאי, וזהו גורם דאינו חוזר ונראה. - אך להצד השני דהחומרא הוא בגדר ספק א"כ גם הדחוי בהקרבה הוא בגדר ספק, וכשנתברר אח"כ הספק להיתרא, תו אגלאי מלתא למפרע דלא הוה כלל דחוי. - ועתה אולי יהיה חומר בידינו ליישב את ה"ורמינהו" שהקשינו לעיל (פרק יג) מהא דזבחים ד"אמר רבא, השתא דאמרי רבנן לא נקריב", אהא דחולין דבעיא ר' זירא כשהביא תחלת הציהוב שבזה ושבזה - דרבא לשיטתו, עי' בשבת (כג, א): "מתיב רב עמרם הדמאי וכו' ומפרישין אותו ערום ובין השמשות וכו'. היכי מברך והא בעינן והיה מחנך קדוש וליכא? אמר אביי, ודאי דדבריהם בעי ברכה, ספק דדבריהם לא בעיא ברכה; והא יו"ט שני דספק דדבריהם הוא ובעי ברכה? התם כי היכי דלא לזלזולי בה, רבא אמר, רוב ע"ה מעשרין הן". ועי' ברש"י שם (ד"ה רבא אמר), דרבא סובר דאף ספק בעיא ברכה - וכנראה מפשטות הגמ' דבעיא לתרוצי גם הקושיא מיו"ט שאני, דבעי ברכה, משום דכל ספק בעי ברכה, ובדמאי שאני, דאין כלל ספק, אחרי דרוב ע"ה מעשרין, ולשיטתו. א"כ כל ספיקא דאורייתא לחומרא הוא בגדר ודאי, שפיר אמר בזבחים, אי נקריב לא מרצה מצד דחוי, ובעיא דר' זירא הוא לפי ההלכה כדפסק הרמב"ם, דספק לא בעיא ברכה ולא הוי כלל דחוי.