דרכי משה (עמיאל), דרך הקודש, שמעתתא ט' הקדש בתור מושג איסורי יח

1הלשון פסח וקדשים קשה דאטו פסח לאו קדשים הוא. - המשנה בפסחים (עח, ב) מורה דיש הבדל בין פסח למוקדשין ובפסח גם ר' אליעזר מודה, דאם אין בשר אין דם. - לפ"ז מקשה הגמ' בחולין שתי קושיות.

2ובזה יש בידינו להטעים את דברי הגמ' בחולין שם (יא, ב) במסקנת הסוגיא: "א"ר אשי, אמריתא לשמעתתא קמיה דרב כהנא וכו', וא"ל ודלמא היכא דאפשר אפשר, היכא דלא אפשר לא אפשר, דאי לא תימא הכי, לר"מ דחייש למיעוטא, ה"נ דלא אכיל בשרא, וכי תימא ה"נ פסח וקדשים מאי איכא למימר?" שלכאורה למה חילק את הדבר לשנים פסח וקדשים, דאטו פסח לא קדשים נינהו?

3אבל לדברינו מזהירים הדברים; דהרי הנחנו שבכל ספק פסול בקדשים המתהוה לפני הקרבה, אי נקריב לא הורצה בודאי מצד חזקה. - אולם לכאורה לענין הכפרה לא שייך לאמר גדר חזקה, דהא זהו ענין שרק קמי שמיא גליא, ואי באמת כשר למזבח הרי מכפר הוא, דכל ענין של חזקה הרי הוא לענין מעשי בני אדם לידע איך תנהגו? אבל כיון דקי"ל כר' יהושע (פסחים עז, א), דאמר כיון דכתיב ועשית עולותיך הבשר והדם, אם אין דם אין בשר, אם אין בשר אין דם ובאבוד ושרוף הבשר לא הורצה אף בדיעבד כשעבר וזרק, וכיון דבספיקא אסור לו לאכול ולהקריב הבשר והחלב מצד ודאי מטעם חזקה כנ"ל, שוב הזריקה בודאי אינה מכפרת כנ"ל.

4והנה עי' בפסחים (עח, ב) במשנה: "נטמא בשר וחלב קיים אינו זורק את הדם, נטמא החלב והבשר קיים זורק את הדם, ובמוקדשין אינו כן, אלא אע"פ שנטמא הבשר והחלב קיים זורק את הדם". - ועי' שם ברש"י (ד"ה נטמא בשר), דרישא אפילו לר' אליעזר, דס"ל דאף אם אין בשר יש דם ופליג אר' יהושע, בכ"ז בפסח מודה משום "דעיקר פסח לאכילת אדם קאתי". וזהו שמקשה - "פסח" יקשה אף לשיטת ר' אליעזר, דלא יורצה לעולם, אחרי דתמיד איכא בזה ספק טריפות, ומהספק נעשה ודאי לענין הבשר דחסר המתירין, וממילא הזריקה אינו מרצה אף לר' אליעזר. "וקדשים", דאמנם ר' אליעזר סובר בהם דאף אם אין בשר יש דם, ולדידיה מספיקא לא יצטרך להביא קרבן אחר כנ"ל, אבל הרי הלכה כר' יהושע, דגם בהו אם אין בשר אין דם כנ"ל.