דרכי משה (עמיאל), דרך הקודש, שמעתתא ט' הקדש בתור מושג איסורי ב

1ראיה להנחתנו בפרק הקודם מ"זה הכלל כל שפסולו בגופו" וכו'. - באמת אין ראיה דאף לר"ש הגדר דאין איסור חל על איסור הוא לא בגוף העבירות אך בהאדם העובר. - ביאור רש"י (פסחים כד, א) משום דר"שׁ לשיטתו. - וגם לדידן ניחא כיון דס"ס אין חייבים משום נותר עד שיקרבו המתירים. - ביאור רש"י (פסחים לד, א) ד"ה ותעובר צורתן. - לכאורה זהו סותר לדברי רש"י לעיל, אך לפ"ז ניחא הכל.

2ולכאורה נוכל להביא ראיה להנחתנו בפרק הקודם גם מהכלל הגדול בקדשים "זה הכלל כל שפסולו בגופו ישרף מיד, בדם ובבעלים תעובר צורתו ויצא לבית השרפה" (פסחים לד, ב), ויל"ד לר' שמעון דאית ליה אין איסור חל על איסור אף בקדשים, מה תועיל מה שתעובר צורתו ויעשה נותר, אבל איך חל האיסור נותר על האיסור של הלאו דלא תוכל לאכול בשעריך?

3וא"א לאמר, דהא דאין אחע"א הוא רק לענין החיוב בעונש המסתעף מהאיסור השני, אבל עצם האיסור הרי ס"ס נתוסף; דהא ר' שמעון משמע דסובר דלא נתוסף כלל, כמבואר ביבמות (לב, א): "ת"ר בא עליה חייב משום אשת אח ומשום אחות אשה, דברי ר' יוסי. ור"ש אומר, אינו חייב אלא משום אשת אח". ומסקינן שם, דכ"ע אית להו דאין אחע"א, אך ת"ק סובר ד"מעלה אני כאילו עשה שתים וכו' למאי נ"מ, לקוברו בין רשעים גמורים", ונראה מזה, דר"ש סובר דלא רק דלא ענשינן ליה מפני האיסור המחודש, אך עצם העבירה מפני האיסור המחודש אין כאן, וקשה כנ"ל?

4ויהיה גם מזה ראיה להנחתנו, דכל האיסור מפני הלאו דלא תוכל לאכול בשעריך הוא רק כשהבשר עומד להיות נתרת ע"י הזריקה, דכיון שנעשה הבשר נותר ממילא מסתלק האיסור הזה; דרק אז אמרינן אין אחע"א, כשהאיסור קמא יומשך גם אחר ההתחדשות סבת האיסור החדש, משא"כ הכא כנ"ל.

5אמנם כיון דאמרינן דר"ש מודה באיסור בת אחת כגון שהביא שתי שערות אחר כך, כדאיתא ביבמות (לג, א) אין מזה ראיה כלל, דהא חזינן מזה דאף לר"ש הגדר דאין אחע"א הוא לא בגוף העבירות, אך בהאדם העובר, דהא גם בהביא שתי שערות בבת-אחת הרי ס"ס עבירה אחת קדמה להשניה, אך כיון דלהאדם נולדו שני האיסורים ביחד חייב שתים; וא"כ לענין שריפה בקדשים דהוא לא מצד האדם העובר, אך מצד שפסולו בגופו, ואם גם האדם לא יעבור ע"ז משום נותר, אך המציאות לא תשתנה בשביל זה, וס"ס הא גוף הדבר נעשה נותר, ואם כי איננו נקבר בין רשעים גמורים הוא רק משום דאיננו עובר בשנים, אבל ס"ס סבות העבירות שתים הן.

6ועי' רש"י (פסחים כד, א) דעל הא דאמרינן שם: "ר' שמעון אומר בקודש באש תשרף לימד על חטאת ששורפין אותה בקודש, ואין לי אלא זו בלבד פסולי קדשי קדשים ואימורי קדשים קלים מנין, ת"ל בקודש באש תשרף" ופירש הוא ז"ל: "פסולי. כל שאר ק"ק כגון מנחה ועולה ואשם, שנטמאו או שנשפך דמן ומנחה שלא נקטר קומצה"; ולכאורה קשה הא באמת בשני הדברים האחרונים הרי לא ישרפו מיד, אך טעונין עיבור-צורה ואח"כ הרי נשרפין הן מצד נותר ול"ל לרבוי מיוחד? [ועי' לקמן (בפסחים פב, א) ד"ה בשלמא, והבן.] אולם לפי מה שביארנו ניחא, דלר"ש לשיטתו, דאית ליה אין איסור חל על איסור בקדשים וסובר דעצם העבירה של האיסור המחודש אין כאן, א"כ גם כשיעובר צורתן אינן נשרפין מפני נותר, דאינו חל על הלאו דלא תוכל לאכול בשעריך, וצריכים הם גם כשיעובר צורתן ללמודים מיוחדים. - וגם לדידן ניחא, כיון דס"ס לכ"ע אין חייבין משום נותר עד שיקרבו מתירין ושוה לטומאה, דגם מלקות אין בזה משום נותר, ולפי דברינו לעיל גם הלאו דלא תוכל לאכול נמי אין בזה, אך הלאו דלא יאכל כי קודש הוא, עכ"פ כיון דאין בזה משום נותר גם כשתעובר צורתן לכן בעינן על שריפתן לרבויים מיוחדים.

7ועי' רש"י שם (לד, א) ד"ה ותעובר צורתה שכתב: "היינו פסול לינה עיבור צורת מראית בשר בלינת לילה אחד הוא, וכיון שלנה בלילה הרי הוא נותר וטעון שריפה ונשרף" - ולכאורה זהו סותר לדברי רש"י לעיל? אבל לפ"ד ניחא הכל, דשם גבי נשפך הדם כיון דלא יועמד כלל פסול נותר ע"כ השרפה הוא מצד פסול הדם, וא"כ דינא דשריפה יועמד תיכף כשנשפך הדם, אלא דצריך להמתין בשריפתן עד שיעובר צורתן; אבל בכאן דמיירי גבי חטאת העוף על הספק, דאם הוא באמת חטאת העוף הרי קרבו כל מתיריו ויועמד הפסול נותר כשיעובר צורתן הנה דינא דשריפה יתהוה אח"כ ואיננו נחוץ בזה ללמודים מיוחדים.