דרכי משה (עמיאל), דרך הקודש, שמעתתא ט' הקדש בתור מושג איסורי ג

1קושית התוס' (במנחות ט, ב). - תירוצם דחוק, דבאמת כשאנו למדים דבר מדבר, הנה לא על הפרטים אנו דנים אך על הכלל היוצא מזה. - מה דבנטמא הבשר לא יזרוק את הדם הוא משום הגדר דכל העומד. - גם במנחות יהיה הבדל כמו בקרבנות בין פסול בגופו לפסול בהקטרה לבד. - הא דשיריים אסורים באכילה הוא רק מצד איסור הקטרה שיש בדבר. - ובזה מיושבת ממילא קושית התוס'.

2מנחות (ט, א): "אתמר שירים שחסרו בין קמיצה להקטרה; ר' יוחנן אמר, מקטיר קומץ עליהן; ור"ל אמר, אין מקטיר קומץ עליהן". ושם (ע"ב) אמרינן: "לדברי האומר שיריים שחסרו בין קמיצה להקטרה מקטיר קומץ עליהן, אותן שיריים מה הן באכילה? אמר זעירי אמר קרא, 'והנותרת' ולא הנותרת מן הנותרת".

3והקשו בתוס' (ד"ה אותן שיריים אסורין באכילה): "וא"ת, כיון דאסירי הרי הוא כאילו לא נשתייר כלום, והאיך מקטיר קומץ עליהם, הא בכל זבחים קא"ר יהושע, דהיכא דלא נשתייר כלום דאין זורק את הדם? וי"ל, כיון דילפי' מנחה מזבח תהא כזבח, דכיון דלא אבדו הוי כאילו הן בעין, וצריך לחלק בין זה לנטמא, דכיון דאין זבח נפסל ע"י חסרון, אע"ג דשיריים נפסלים עבדינן ליה כזבח להקטיר קומץ עליהם".

4והדברים קשים מאד, דבכ"מ כשילפינן דבר מדבר הוא לא על הפרטים אנו דנים, אך על הכלל היוצא מזה, כדאמרינן (בזבחים יג, ב) דאע"ג: "דכלום למדנו פיגול אלא משלמים" בכ"ז, לא נימא "מה שלמים אין טבילת אצבע מפגלת אף חטאת אין טבילת אצבע מפגלת" משום דהלמוד הוא לא בפרטים, אך בהמושכל והמושג היוצא מהם, דהוא ד"דבר המעכב בהן מביאן לידי פיגול" ובכל דבר עלינו לבקש את המעכבים המיוחדים לו; וא"כ ה"נ נהי דבזבח לא נפסל בכה"ג, אבל הלא הלמוד הוא ב"הצד השוה" שבהן, כלומר דכמו דאין בשר אין דם כן אם אין שיריים אין הקטרה, ואחת היא לנו מה הן הסבות המביאות לה"אין"?

5והנלענ"ד לתרץ את קושית התוס' מצד אחר, עפ"י ההנחות האלה.

6א) באמת מנא לן דגם בנטמא הבשר לא יזרוק את הדם, הא כל הלמוד הוא מהא ד"'ועשית עולותיך הבשר והדם' אם אין בשר אין דם" (עי' זבחים קד, א ופסחים עז, א) ובנטמא הרי רק איסורא רביע עליה, אבל מנלן דחשוב זאת לאין בשר במציאות? ומובן דהוא מצד דכל העומד, כדאמרינן להדיא (במנחות קב, ב): "מדאמר ר' שמעון כל העומד לזרוק כזרוק דמי, כל העומד לשרוף נמי כשרוף דמי", והוה אין בשר באמת.

7ב) הכלל הגדול בקדשים "זה הכלל כל שפסולו בגופו ישרף מיד, בדם ובבעלים תעובר צורתו ויצא לבית השריפה" (עי' פסחים לד, ב ובכ"מ) - וברור כיון דהקטרה במנחות הוא נגד זריקה בקרבנות, דגם שם יש הבדל בין פסול בגופו לפסול בהקטרה לבד, דאז רק חסרון שליליי יש בדבר אבל לא פסול בחיוב, ונהי דלא יאכלו משום דחסרו המכשירים, אבל ג"כ לא ישרפו דדרוש לזה סבה עצמיית, וממילא הן תלוין ועומדין עד שיעשו נותר.

8ג) נ"ל ברור, דהא דשיריים אסורין באכילה הוא רק מצד איסור הקטרה שיש בדבר, כלומר דההקטרה אינה מתרת באופן שכזה, דהא בעצם אין שום פסול - וכל מקור האיסור הלא הוא מהא דכתיב "והנותרת ולא הנותרת מן הנותרת" וא"כ הוא רק מיעוטא מהמתיר, דרק אז מתרת ההקטרה כשנשאר "כל הנותרת" אבל הלא אין בזה רבוי לפסול בגופו.

9ועפ"י ההנחות האלה מובן ממילא דזאת לא נקרא "אין בשר", כמו שלא יהיה חסרון אם בלי שום טענה לא יאכל את הבשר, ה"נ רק אריה הוא דרביע עליה, ונהי דהוא האדם לא יכול לאכול, אבל הדבר הוא דבר מאכל כ"ז שלא נעשה נותר.