דרכי משה (עמיאל), דרך הקודש, שמעתתא ט' הקדש בתור מושג איסורי ד

1חקירה כש"האין בשר" יתהוה בבת אחת עם הרצאת הזריקה. - ראיה מזבחים (כו, ב). - וממילא מסולקת בזה קושית התוס'.

2ועוד נ"ל בזה עצה אחרת, דהנה יש לחקור בהאי דינא. ד"אם אין בשר אין דם" (פסחים עז, א וזבחים קד, א), דכמובן הוא רק היכא דאין בשר קודם הזריקה, אבל אחר הזריקה אין אנו מקפידים על הבשר; ויש להסתפק איך נדון ונורה כש"האין בשר" יתהוה לא קודם לא אחר הזריקה, אך בבת אחת עם הרצאת הזריקה.

3ומרכז הספק הוא בזה אם ה"אין בשר" הוא סבה ל"האין דם", וממילא כמובן צריכה להיות קודם המסובב, או בהיפוך, דה"יש בשר" היא סבה ל"יש דם" והא דלא אכפת לן כשנאבד אחר הזריקה הוא משום ד"אחר שהוכשר איך יחזור ויפסל" כדאמרינן בזבחים (כט, א).

4ונ"ל להביא ראיה ברורה לזה מהא דזבחים (כו, ב) גבי זרק שלא במקומו דאמרינן "אמר שמואל פסול בשר אבל בעלים נתכפרו" וכן פסק הרמב"ם (בפ"ב מהל' פסוהמ"ק הלכה י), ולכאורה קשה מדוע יתכפרו הבעלים אמאי לא נימא כיון דס"ס פסול הבשר "ואם אין בשר אין דם"?

5ואם כי מבואר בפסחים (עח, ב ודף עט, א) דבנטמא או נפסל לכתחלה לא יזרוק, אבל אם זרק הורצה, והכא הלא תמיד אחר הזריקה הוא? התם שאני משום דהציץ מרצה על הטומאה, עי' בתוס' פרק כל שעה (פסחים לד, ב ד"ה שאם זרק), אבל הכא דהבשר נפסל מסבת הזריקה, הלא על הבשר לא הועילה כלום הזריקה והדרא קושיא לדוכתא? אכן בנ"ד יש לנו ציור חקירתנו, דמדוע פסול בשר הלא הוא רק משום דשאני זריקה זו מכ"מ, דבכ"מ היא פועלת שני דברים היתר הבשר וכפרה, וכאן היא פועלת רק דבר אחד כפרה ולענין היתר נשאר כמו קודם הזריקה, ונשאר ממילא האיסור קודש.

6אבל האיסור הזה הרי איכא בכ"מ קודם הזריקה, ובמה יובדל בכאן רק בזה, דכ"מ עם הרצאת הזריקה יסולק האיסור וכאן הוא נשאר, וא"כ גם אם נניח דבשביל איסור שכזה נמי נחשב זאת ל"אין בשר", אבל זה יתהוה רק ביחד עם הרצאת הזריקה.

7וש"מ כהצד הראשון, ורק אז אמרינן "אין בשר אין דם" כשיתכן זאת בדרך סבה ומסובב, אבל לא בכאן, דזוהי מן המושכלות הראשונות, דסבה ומסובב לא יוכל להתהוות שניהם ברגע אחד.

8וממילא מסולקת גם קושית התוס', דהא כבר ביארנו דהאיסור "ולא הנותרת מן הנותרת" הוא רק חסרון הקטרה בתור מתיר לענין השירים, וזהו בכ"מ במנחה קודם ההקטרה, אלא שבכ"מ ההקטרה מסלקת האיסור קודש ובכאן לא, וזהו ציור בבת אחת והוה כנ"ל.