דרשת שבת הגדול יא

1ולפיכך ביציאת מצרים, שהיה רוצה השם יתברך לברר ההשגחה בעולמו בכל המכות שהביא עליהם , לא היה ראוי שתתברר ההשגחה רק במצרים, כי הם היו מסלקים ההשגחה , ולכך ראוי שעל ידם תתברר ההשגחה במכות שהביא הוא יתברך עליהם, כמו שאמר (שמות כ, ב) "אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים", כמו שהתבאר .

2ומפני כי המצריים היו מסלקים ההשגחה בימי אברהם, אמרו במדרש (ב"ר לט, א), רבי יצחק פתח, (תהלים מה, יא) "שמעי בת וראי והטי אזנך ושכחי עמך וביך אביך", אמר רבי יצחק, משל לאחד שהיה עובר ממקום למקום, וראה בירה דולקת. אמר, תאמר שהבירה הזאת בלא מנהיג. הציץ עליו בעל הבירה ואמר, אני הוא בעל הבירה. כך לפי שהיה אברהם אבינו אומר, שמא* תאמר שהעולם הזה בלא מנהיג. הציץ עליו הקב"ה ואמר, אני הוא בעל העולם*. (שם פסוק יב) "ויתאו המלך יפיך", ליפותך בעולם . (שם) "והשתחוי לו", הוי* (בראשית יב, א) "ויאמר ה' אל אברם" , עד כאן.

3ויש לשאול במדרש זה, מי הוא שהכריע* את רבי יצחק לפרש שאברהם היה אומר "תאמר שהעולם הזה בלא מנהיג", כי מה שאמר לו הקב"ה (בראשית יב, א) "לך לך מארצך", לא משתמע מזה דבר זה כלל. הב', שאמר ש"ראה בירה דולקת", אם פירוש שראה בירה דולקת, ובשביל כך סבור* שאין מנהיג לבירה זאת, שאם היה מנהיג לבירה לא היה מניחה* לשרוף את הבירה. מכל שכן כשאמר לו "אני הוא בעל הבירה", עדיין קשה ולמה הניח אותה* לשרוף, והוא רואה השריפה .

4ונראה שהוקשה לרבי יצחק מה שאמר בפרשה זאת (בראשית יב, א) "ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וגו'", מבלי שיוקדם לפניו מעלת אברהם, שראוי לומר קודם שהיה צדיק, ובשביל כך נגלתה השכינה ואמרה* "לך לך מארצך". וכמו שתמצא אצל נח, שקודם זה מקדים מעשיו (בראשית ו, ח) "ונח מצא חן בעיני ה'", ואחר כך כתיב (שם פסוק יג-יד) "ויאמר ה' לנח וגו'" . וכאן מיד כתיב "ויאמר ה' אל אברם", מבלי הקדמה ממעשה אברהם כלל. וקושיא זאת הקשה הרמב"ן ז"ל בפירושו לתורה (בראשית יב, ב), כמו שתמצא בדבריו .

5וכבר * פירשנו קושיא זאת בכמה מקומות , כי דבר זה היה להודיע כי השם יתברך בחר באברהם ובזרעו מצד עצמו , ולא בחר השם יתברך באברהם וזרעו אחריו מצד המעשים שגרמו, כי אם המעשים היו גורמים, אם היה זרעו חס ושלום משנים מעשיהם מטוב לרע, כבר בטלה הבחירה הזאת, שהרי מתחילה לא בחר באברהם ובזרעו רק מצד המעשים, וכאשר אין מעשים, בטלה הבחירה גם כן . ודבר זה אינו, כי הבחירה באברהם ובזרעו היה מצד עצם אברהם ובזרעו, מבלי מעשה , ודבר הזה קיים לעולם מבלי שינוי כלל, כי דבר שבעצם אין לו שינוי . ובדבר זה שאמר "לך לך מארצך וממולדתך" הוא התחלת הבחירה שבחר באברהם ובזרעו , ולפיכך לא כתיב לפני זה צדקת אברהם, שהיה משמע כי בשביל המעשים בחר באברהם ובזרעו, והיה משמע כאשר אין המעשים, בטל הבחירה .

6ואצל האומות * המעשים גורמים . ובמדרש , מעלה זו יש בין ישראל לגוים*, דאילו בישראל כתיב (ראה יחזקאל לז, כז) "והייתי לכם לאלקים והם יהיו לי לעם" , ואילו בגוים כתיב (ירמיה ל, כא-כב) "מי הוא זה ערב את לבו לגשת אלי נאום ה' והייתם לי לעם ואנכי אהיה לכם לאלקים" , עד כאן. הרי לך כי זה הפרש הגדול* אשר יש בין ישראל לגוים; דאילו האומות הם צריכים לקרב עצמם, ואז השם יתברך מקרב אותם. אבל ישראל, השם יתברך* מקדים אותם לקרב, אף שלא קרבו ישראל עצמם . כלומר כי אין תולה אהבת השם יתברך לישראל מצד צדקתם, רק כי הוא יתברך בחר באומה זאת בעצם, שרוצה בהם, והם בניו בעצמם (דברים יד, א), ואין הבן צריך לקרב עצמו אל האב, רק האב מקרב הבן . לכן יש לפרש שלא הקדים בתורה צדקת אברהם, לפי שקרבו השם יתברך, ואמר לו "לך לך מארצך" .

7אמנם רבי יצחק סובר כי לכך לא הזכיר קודם צדקת אברהם, כי מה שנגלה עליו הקב"ה היה זה כמו תשובה לאברהם, שהיה מתמיה ואמר "תאמר שאין מנהיג לבירה זאת" , כי ראה כי נסתלקה ההשגחה מן העולם. ודבר זה היה ביותר על ידי מצריים שהיו בימי אברהם , עד שראה הבירה דולקת לגמרי, כלומר בלתי מושגח ובלתי מסודר, כי בימי אברהם השכינה היה ברקיע שביעי, ועזב העולם הזה ונתן* אותו כאילו חס ושלום אין כאן מנהיג לבירה להציל אותה* . ונגלה עליו השם יתברך ואמר לו (בראשית יב, א) "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך", כלומר כי אין ראוי להיות ההשגחה בך ובזרעך כל זמן שאתה עם הרשעים , ובפרט כאשר יש לך חבור אליהם, כגון שהם ארצו ומולדתו ובית אביו, ולכך אין השגחה בך בשביל הרשעים שהוא מתחבר אליהם . ועל זה אמר "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך", זכר כאן שלש פרישות; שיש לאדם חבור אל ארצו, ואל משפחתו , ואל בית אביו , וצריך אליו שלש פרישות, שבזה נפרד לגמרי . ואמר (בראשית יב, א) "אל הארץ אשר אראך", והיא ארץ ישראל , אשר שם ההשגחה בפרט, דכתיב (דברים יא, יב) "עיני ה' אלקיך בה מראשית השנה עד אחרית שנה" . ולפיכך ארץ ישראל מיוחדת להשגחה, ואז תהיה ההשגחה בך ובזרעך .

8ולפיכך אברהם כאשר ראה סלוק ההשגחה כאילו חס ושלום אין אלקים, היה מקריא שם אלקים בעולם, דכתיב (בראשית כא, לג) "ויקרא וגו'" . ובגמרא במסכת סוטה (י:), מלמד שהקריא אברהם שמו בפי כל העולם . לאחר שאכלו ושתו עמדו לברכו . אמר להם, וכי משלי אכלתם, והלא ממי שאמר והיה העולם אכלתם . עמדו וברכו ושבחו למי שאמר והיה העולם, עד כאן . ומה היה התמיה של אברהם שאמר להם "וכי משלי אכלתם" על* אנשים שאינם מודים במי שאמר והיה העולם . אבל מפני כי הם היו רשעים, והיו אומרים אם השם יתברך משגיח בעולם, והרי הם עניים הולכים ממקום למקום, נודדין ללון, אין להם פרנסה , ולמה לא ישגיח בהם לפרנסם אם יש השגחה בעולם . ואפשר כי לא היו רשעים, כי אם ידע אברהם שהם רשעים, לא הכניס אברהם אותם לביתו . והשיב להם אברהם "וכי משלי אכלתם", כלומר כי השם יתברך הוא שנותן לעשיר, כמו שהיה אברהם , כדי שיפרנס העשיר העניים. ואם כן יש השגחה, רק שנותן לעשיר ולא לעני עצמו, שיהיה זוכה העשיר על ידו .

9ותשובה זאת עצמה אמרו בבבא בתרא (י.) , שאל טורנוסרופוס הרשע את רבי עקיבא, אם* אלקיכם אוהב עניים הוא, מפני מה אינו* מפרנסן. אמר לו כדי להנצל אנו בהם מדינה של גיהנם . אמר לו , משל למה הדבר דומה למלך בשר ודם שכעס על עבדו, וחבשו בבית האסורים, וגזר עליו שלא להאכילו ושלא להשקותו. והלך אדם אחד והאכילהו והשקהו, וכששמע המלך, [לא] כועס עליו. ואתם קרויים "עבדים", דכתיב (ויקרא כה, נה) "כי לי בני ישראל עבדים". אמר לו רבי עקיבא, אמשול לך משל, למה הדבר דומה, למלך שכעס על בנו, וחבשו בבית האסורים, וצוה עליו שלא להאכילו ושלא להשקותו. והלך אדם אחד והאכילהו והשקהו, וכששמע המלך משגר לו דורון. ואנו קרוים "בנים" למקום, שנאמר (דברים יד, א) "בנים אתם לה' אלקיכם". אמר לו, אתם קרוים "בנים", ואתם קרוים "עבדים"; בזמן שאתם עושים רצונו של מקום, קרוים* "בנים". ובזמן שאין אתם עושים רצונו של מקום, קרוים "עבדים", ועכשיו* אין אתם עושים רצונו של מקום. אמר לו, הרי הוא אומר (ישעיה נח, ז) "הלא פרוס לרעב לחמך ועניים מרודים תביא בית", אימתי "ועניים מרודים תביא בית" בזמן הזה, וקאמר "הלא פרוס לרעב לחמך", עד כאן.

10הנה מתחילה השיב לו רבי עקיבא כי עיקר מה שמביא המלך על בנו יסורין בשביל שהיה מתגאה שהוא בנו של מלך , ולכן מביא עליו עניות שידע שאין המלך אוהבו , אבל אחר יפרנס אותו . ואמר לו כי אתם עבדים נחשבים . והשיב לו רבי עקיבא, כי על כל פנים רוצה השם יתברך שיפרנס אותו אחר, דכתיב "ועניים מרודים תביא בית", רק שאינו רוצה שיתפרנס העבד משלחן רבו להיות לו מעלה זאת, כי גדולה פרנסה מן הגאולה . אבל הוא רוצה שיפרנס אותו אחר , ובזה השם יתברך מטיב אל העולם ביותר; כי על ידי שניתן העושר אל העשיר הוא מפרנס העני ומזכה העשיר , וגם העני יש לו פרנסה. וזה שכתוב (רות ב, יט) "שם האיש אשר עשיתי עמו היום בועז", והיה לה לומר 'שם האיש אשר עשה עמי'. ובמדרש (ויק"ר לד, ח), יותר ממה שעושה בעל הבית עם העני, העני עושה עמו, וזה "שם האיש אשר עשיתי עמו היום בועז" .