דרשת שבת הגדול יב

1ומפני כי מצרים היו מסלקים השכינה לרקיע שביעי עד שלא נראה ההשגחה בעולמו כלל, ראוי שעל ידם תתברר ההשגחה בעולם . והיו הרשעים מביאים ראיות לכפירתם , שלש טענות שהרשעים טוענים בכפירה , וכנגד זה הביא הקב"ה עליהם מכות דצ"ך עד"ש באח"ב , ולפיכך נחלקו המכות לשלשה חלקים; דצ"ך, עד"ש, באח"ב . שלש טענות הראשונות אמרו*, שאין ראוי שתהיה ההשגחה בעולם הזה לפי הסברא הגוברת . שלש טענות שניות הם מן החוש, שנראה לחוש כי אין השגחה בתחתונים. ודבר זה יותר מן שלש טענות הראשונות, שהם לפי הסברא . ושלש טענות אחרונות* הם מן השכל, אשר היו רוצים להשכיל, וטעו לומר שאין ההשגחה בתחתונים. כי החוש לפעמים טועה , בפרט כמו ענין זה , כי אין לשפוט על [פי] החוש, כי לפעמים נראה האדם צדיק, ואינו צדיק . לכן הביאו עוד שלש ראיות שכליות. ובכולם טעו; הן בראיות הראשונות, שהם לפי הסברא הגוברת, והדעת הראשון . הן במה שאמרו שיש ראיה מן המוחש, וגם זה אינו. הן מה שאמרו שהוא מחויב מן השכל. ובמכה אחרונה הוכיח להם, עד שידעו שכל הטענות שקר הם , ובה יצאו ממצרים. והיה מברר ידיעת השם יתברך והשגחתו בתחתונים ביציאת מצרים .

2הנה המכה הראשונה , שמפני שהיו אומרים שאין הסברא והדעת הראשון נותן שיהיה השם יתברך יודע ומשגיח* בתחתונים, ש"השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם" (תהלים קטו, טז), ודברים שהם מחולקים, נבדלים זה מזה . ולכך אומרים כי אין השם יתברך משגיח בתחתונים, ולא תרד השכינה למטה, לא בירידה ממש , ולא בירידת העין . ולא היו אומרים (תהלים קיג, ה-ו) "המגביהי לשבת המשפילי לראות" . ולפיכך הכה השם יתברך היאור , שהוא מיסוד המים . וזה כי המים הם תחתונים לגמרי, כי הבדיל השם יתברך בין מים עליונים לתחתונים . ואמרו, כיון שהבדיל השם יתברך בין עליונים לתחתונים, מסולקים התחתונים מן העליונים . ולא כן אש ואויר , נחשבים עליונים על* המים התחתונים . ולפיכך לקו ביאור, כי בו חטאו .

3הראיה השנית שהיו אומרים שאין ראוי לפי הדעת והסברא שיהיה השם יתברך יודע ומשגיח בתחתונים, לשפלותם ופחיתותם, שהם במדרגה השפלה . ואין הדעת נותן שיהיה מלך רם ונשא שוכן עד מביט ומשגיח בשפלים, כמו שהם התחתונים . דרך משל, וכי מלך בשר ודם משגיח בשרץ, שהוא שפל מאד, ומתעסק עמו, והרי הוא מסלק ידיעתו והשגחתו ממנו . כי הידיעה וההשגחה בכל דבר לפי החשיבות , ומפני כך אמרו אין ראוי שתהיה השגחה בתחתונים, שיש בהם מינים שפלים, כמו הצפרדע . ובמה שחטאו, לקו. והטענה השניה יותר מן הראשונה; כי הטענה הראשונה שאין סברא שיהיה מלך רם* משגיח בתחתונים לפי מעלתו, שהבדיל ביניהם. והביאו עוד ראיה, כי אין ראוי שישגיח מלך רם ונישא בתחתונים, שהם פחותים ושפלים, כמו שרץ המים, שאף מלך בשר ודם אינו פונה אל דבר שפל .

4ואחר כך הביא עוד יותר, מה שיש בתחתונים מן המאוס, שכל אדם בעולם מרחיק ממנו, כמו הכינה, שהוא דבר מאוס . הפוך מה שאמרו חכמים* (ע"ז ג:) שהשם יתברך יושב ומפרנס הכל, מן קרני ראמים עד ביצי כנים . ולפיכך במה שחטאו, לקו. הרי לך שלש טענות שהיו מסלקים הידיעה והשגחה , ואין אלו ראוית מוחשות או שכליות , רק שהם ראיה לפי הסברא והדעת הראשון, ובכולם לקו .

5ואחר כך סדר עד"ש, מה שהיו מסלקים ההשגחה שכך גוזר החוש . וזה כי דבר שהוא מושגח הוא מסודר . והנה נראה בתחתונים שיש בהם העירוב*, לא כמו העליונים, כי תראה כי כלם הם* מסודרים כל אחד עומד במשמרתו כמו שבראו, לא יכנס האחד בגבול חבירו , כמו שתקנו (תפילת ערבית) "ומסדר את הכוכבים במשמרותיהם" . אבל התחתונים הם מעורבים יחד, ואין האחד במשמרתו, כי אין המינים מסודרים כל מין ומין בפני עצמו. ואם היה העולם התחתון מושגח , היה מסודר גם כן, והרי הוא מעורב, ולא נמצא כל מין ומין מסודר בפני עצמו, כי הכל מעורב; קטנים וגדולים, רעים וטובים . וזו היא הטענה שהביאו על שאין כאן השגחה וסדר מסודר מן השם יתברך, כי המשגיח מסדר כל מין ומין בפני עצמו, עד שהכל מסודר. כי כאשר תראה סדר במדינה, תדע כי יש מלך מסדר הכל . וכאשר אין סדר להם, תדע כי אין להם מלך . ומכל מקום אין המוחש כל כך חזק בְּדָבַר זה שמכריע הסתלקות ההשגחה, כמו שהוא כאשר נראה בְּדֶבֶר , כאשר הַדֶּבֶר, רע וטוב מכלה כאחד, ואין מבחין בין צדיק לרשע, ונאבד הטוב עם הרע , וזה מורה חס ושלום על בלתי השגחה . ולפיכך הביא השם יתברך עליהם הַדֶּבֶר.

6ויותר הביאו ראיה מן היסורין , שהם באים על האדם אף שהוא צדיק ולא חטא , שמצד הזה היה איוב מסלק ההשגחה, שאמר (איוב ט, יז) "והִרְבָּה פְצָעַי חנם" כאשר בא השחין עליו (שם ב, ז) , כי באים יסורין על הצדיק, והרשע יושב בשלוה , ולכך היה איוב כופר בהשגחה, כמו שמבואר בספר איוב . והנה זהו הטענה החזקה מן היסורין , אשר יבא על אדם ואינו רשע גמור שראוי אליו* היסורין . ולכך הביא השם יתברך עליהם השחין, כי מצד הזה היו כופרין בהשגחה . והנה אלו הם שלש טענות שהביא מצד המוחש .

7ועוד הביאו שלש ראיות שכליות כי אין השם יתברך יודע פרטי הדברים, עד שיהיה יודע כל חלקי הברד הקטנים , מצד שהם מחולקים כל אחד ואחד בפני עצמו. כי בזה טעו הרבה בני אדם, והיו רוצים להתחכם בזה, כי השם יתברך אינו יודע דברים הפרטיים . וטענות הראשונות, שהם דצ"ך, היו אומרים מצד שהם שפלים פחותים, אין ידיעה בהם . ואלו טענות שהיו אומרים, כי אין ידיעת השם יתברך בדבר פרטי כמו זה. ומפני שהברד נעשה מחילוק המים אשר בעבים , ודבר שהוא חלק כמו זה אמרו שאי אפשר שידע חלקי הדברים, כי דבר כמו זה לא יושג רק בחוש הגשמי , שהוא משיג הדבר הפרטי, לא השכל, שהשגתו בכללי .

8ועוד הביאו ראיה מן הארבה, שכמו שהביאו ראיה מן הברד, שהם חלקי מים שנחלקו, והם פרטיים לגמרי, הביאו עוד ראיה מן הארבה, כי מצד רבויים אין לומר שידע הפרטים, כי לכך נקרא "ארבה" כי יש להם רבוי ביותר . ודוקא מן הארבה הביאו* ראיה, כי הכתוב אומר (משלי ל, כז) "מלך אין לארבה". ונראה הפירוש, כי שאר מינים יש להם כח קשור, עד שכל המין נחשב אחד . אבל הארבה אין להם דבר זה, רק יש להם הרבוי כמו שנקראו, כי יש בהם הרבוי, ואין להם הקשור הזה, וזהו "מלך אין לארבה". כי המלך מקשר ומאחד כל העם, והם אחד על ידי המלך שהוא אחד , אבל הארבה אין לו דבר זה, רק נקרא* "ארבה" על שם הרבוי, שאין כח שהוא מקשר אותם, ולכך הם פרטיים. ואילו שאר מינים נחשבים כמו אחד, ואין בהם הרבוי . והראיה שהביאו מן הברד אינו כל כך כמו הארבה, כי הברד נחשב הכל מים , שהם דבר אחד ואין בהם הרבוי כמו הארבה . ומזה דוקא היו מביאים ראיה כי הפרטי לא יושג רק בחוש הגשמי, שהוא מרגיש בפרטי, והשכל משיג הכללי, לא הפרטי . ולפיכך היו אומרים כי איך אפשר שתהיה ידיעתו בתחתונים, שיש בהם חלקים פרטיים.

9ועוד אמרו כי אין השם יתברך יודע התחתונים, מצד שהם מוטבעים בחומר החשוך* , והשם יתברך הוא נבדל מן הגשם. ומפני כי הוא יתברך נבדל מן הגשם נקרא השם יתברך "אור" , כמו שנתבאר דבר זה בכמה מקומות , כי האור אינו גשמי . וכן להפך , כי הדבר אשר הוא עומד בחומר העכור נקרא שהוא בחושך . ואמרו כי השכל ראוי שיהיה יודע הדברים שהם בלא גשם, כי יש להם מציאות בפעל, אבל דבר שהוא מוטבע בגשם אין ידיעה לו בו, כי אינו נמצא בפעל הגמור, ודבר זה ידוע מענין החומר שאין לו מציאות בפעל , וזה נקרא שהוא בחושך כאשר הדבר עומד בחומר, כי הדבר שהוא בחושך נחשב כאילו אינו נמצא , שכך אמרו (נדרים סד:) סומא חשוב כמו מת*, כמו שנתבאר במקום אחר .

10וזהו שאמרו בפרק קמא דפסחים (ב:), ואומר (תהלים קלט, יא) "אך חושך ישופני ולילה אור בעדני", אמר דוד, אמרתי "אך חושך ישופני" לעולם הבא , "ולילה אור בעדני" אף עולם הזה שדומה ללילה, "אור בעדני" . ונקרא עולם הזה, שהוא עולם גשמי , "לילה", מפני החומר שהוא אינו נמצא בפעל הגמור , ואשר אינו נמצא נקרא "לילה" ו"חשך" . ואמרו* כי השם יתברך שהוא אור , ומציאותו בפעל , אין יודע בדברים המוטבעים בחומר, והם יושבים בחושך , שהם נחשבים כאילו אינם נמצאים כלל, כמו שאמרנו*.

11ובמדרש * , (דניאל ב, כב) "והוא גלי עמיקתא ומסתרתא ידע מה בחשוכא ונהורא עמיה שרא" . אתה מוצא מי שהוא נתון* בחושך רואה מה שהוא באור, ומי שהוא באור אינו רואה מה שבחושך. אבל הקב"ה נתון באור, ורואה מה שהוא בחושך. וביאור דבר זה כמו שאמרנו, אף שאין הדעת נותן שיהיה מי שהוא באור המציאות רואה דברים המוטבעים בחומר, ונקראים שהם יושבים בחושך, עם* כל זה השם יתברך יודע אותם, אף דבר שאין לו מציאות בפעל. וזה לא היו אומרים המצריים, אבל אומרים כי השם יתברך שהוא נבדל ונקרא "אור", אינו יודע מה שהוא מוטבע בחומר, רק שידעו* אותם בעלי גשם כמותם .

12ודבר זה הוא יותר מן הראיות הראשונות שאמרו* , כי אין השם יתברך יודע הפרטיים במה שהם פרטיים למעוט מציאות שבהם, ודבר זה מה שהם יושבים מוטבעים בחומר שהוא חשוך כאילו אין מציאות להם כלל. ולפיכך היו גוזרין כי אין ידיעה מצד אלו הטענות, ולכך לקו באלו שלשה . ועדיין לא היו מאמינים מנין שכך הוא , ולכך הביא השם יתברך המכה העשירית, והיא מכת בכורות, ובה היה מוכיח להם שהכל הוא הפך מה שהם אמרו , וכחשו ובגדו* בו יתברך.

13ובגמרא בפרק איזהו נשך (ב"מ סא:), אמר רבא, למה לי דכתב רחמנא יציאת מצרים ברבית (ויקרא כה, לח), יציאת מצרים גבי ציצית (במדבר טו, מא), יציאת מצרים במשקלות (ויקרא יט, לו). אמר הקב"ה, אני הוא שהבחנתי בין טפה של בכור לטפה שאינה של בכור , אני [הוא] שעתיד לפרוע ממי שתולה מעותיו בגוי* ומלוה אותם ברבית . ו[מ]מי שטומן משקלותיו במלח, ו[מ]מי שתולה קלא אילן בבגדו* ואומר תכלת הוא .

14והרי הוא מבואר כי היה השם יתברך מבחין בין טפה של בכור לטפה שאינה של בכור , ודבר זה השגחה גמורה, כי אין דבר שהוא מאוס כמו טפה של שכבת זרע , והשם יתברך היה מבחין אותה כשרוצה. ועל דבר זה נסמית עינו של בלעם, כמו שאמרו במדרש (נדה לא.) "ומספר את רובע ישראל" (במדבר כג, י), שהקב"ה מונה רביעותיהן של ישראל מתי תבא הטפה שנולד ממנה הצדיק. ואמר בלעם, מי שהוא טהור ומשרתיו טהורים יסתכל בדבר זה, ולכך נסמית עינו . והרי הטענה הראשונה שטענו מחמת שהעולם יש בו מן המיאוס , והרי הבחין בין טפה של בכור לטפה שאינה של בכור, ואם כן בטלה טענתם*, ואינה כלל . וכן מה שטענו ואמרו שהמוחש גוזר שאין השם יתברך משגיח בעולם הזה , גם כן נודע במוחש, כי הבכור מת, ושאינו בכור היה חי . גם כי השגחת השם יתברך בישראל לשמור אותם, והכה את מצרים להעניש אותם . וזה מכחיש* גם מה שטענו בטענה הג', כי הפרטים* אין ידיעה בהם . הרי שהשם יתברך היה מבחין בין טפה של בכור, כי אין לך דבר קטן יותר מזה , והבחין השם יתברך בין טפה לטפה. והרי במכה אחרונה, שהיא מכת בכורות, הוכיח כל דבר . ולכך אמר "אני שהבחנתי בין טפה של בכור לטפה שאינה של של בכור" .

15ומעתה יש לשאול , למה הזכיר הכתוב יציאת מצרים אצל אלו ארבע בלבד . אם בשביל טעם שאמר (ב"מ סא:) "אני שהבחנתי בין טפה לטפה וכו'", הרי בכמה מצות בתורה אפשר להטעות* בהם בני אדם, ויכתוב בכולם יציאת מצרים . אבל מה שרמז באלו המצות יציאת מצרים שהבחין השם יתברך בין טפה של בכור לטפה שאינה של בכור, כנגד הטענות האלו . כי המצריים היו אומרים מצד שלש טענות [ש]השם יתברך אינו יודע חס ושלום, ואינו משגיח באדם .