דרשת שבת הגדול יד

1אמנם בשלשה דברים , שהם שרצים ומשקלות וציצית , הם כנגד שלש ראיות שהביאו שאין השם יתברך יודע ומשגיח בתחתונים ; מצד שהם מאוסים ומשוקצים, ולכך מסולקים הם מידיעתו . והרי אין הדבר כך כאשר מְצַוֵּה בשקצים , ואם כן אין לומר כי הם מסולקים מאתו יתברך , ולפיכך מזכיר יציאת מצרים אצל שרצים . וכן מה שהיו אומרים כי התחתונים מסולקים מידיעתו מאחר שהם חלקים קטנים, כי אין ראוי שתהיה הידיעה בדברים הקטנים , לכך כתב יציאת מצרים במשקלות (ויקרא יט, לו), כי אצל משקל אפילו כחוט השערה* הקפידה תורה, כי כאשר ישקול בחסור ויתור אפילו כחוט השערה עובר בלאו , ואינו כמו גזל ואונאה שצריך פרוטה , אבל משקל כל דבר שבעולם אסור . והנה הוא יתברך משגיח על דבר קטן בתכלית הקטנות, ודבר זה סותר מה שהיו אומרים כי אין השם יתברך חשוב אצלו דברים הקטנים הפרטיים, ואין לך דבר קטן יותר מזה, אפילו כחוט השערה. ואחר כך מצות ציצית, כנגד הטענה שאמרו שהרי כצדיק כרשע, ואם היתה הידיעה בתחתונים היה משלם לרשע כרשעתו ולצדיק כצדקתו . ומפני זה כתב יציאת מצרים גבי ציצית (במדבר טו, מא), כי המצוה הזאת מורה על שכר ועונש .

2וכדאיתא במנחות (מד.), מעשה באדם אחד שהיה זהיר במצות ציצית. שמע שיש זונה אחת בכרכי הים שנוטלת ד' מאות זהובים בשכרה. שיגר לה ארבע מאות זהובים וכו', עלה לישב ערום כנגדה באו ציציותיו וטפחו לו על פניו נשמט וישב על גבי קרקע. אמרה לו, גפה של רומי שאין אני מניחתך* עד שתאמר לי מה מום ראית בי*. אמר לה, העבודה שלא ראיתי אשה יפה כמותך, אלא מצוה אחת צוה לנו וציצית שמה, וכתיב בה (במדבר טו, מא) "אני ה' אלקיכם" שתי* פעמים ; אני הוא שעתיד ליפרע, אני הוא שעתיד ליתן שכר. ועכשיו נדמו עלי כארבעה עדים וכו' .

3ויש להקשות , כי מאי ענין מצות ציצית שכתוב בה שתי פעמים "אני ה' אלקיכם וגו'", אני הוא הנאמן להפרע, אני ה' נאמן ליתן שכר טוב לצדיקים. אבל פירוש דבר זה, כי עיקר מצות ציצית מורה על מתן שכר של הצדיקים ועונש הרשעים, ולפיכך יש בו תכלת ולבן; התכלת מורה על העונש, כמו שפירש רש"י ז"ל בפרשת שלח לך (במדבר טו, מא) כי תרגום "שכול" הוא תכלת , ולשון "שכול" הוא אבוד והפסד גמור . והלבן מורה על השכר, כשם שהתכלת מורה על האבוד . ומפני כך התכלת דומה לכסא הכבוד (סוטה יז.), כי הדין בא לרשעים מצד כסא מלכותו , שיושב בדין ונותן לרשע עונשו .

4וצותה * התורה לתת על הטלית, שנקרא גלימא , ארבע ציציות בסוף הקרן , להודיע לאדם אף על גב שמצד האדם שהוא גשמי , והוא בעולם הגשמי , אין נראה הבדל בין צדיק ובין רשע, אבל כשיוצא מן הגשמי יהיה נראה ההבדל בין צדיק ובין רשע . ומה שאין עתה נראה הבדל, היינו מפני שהאדם הוא גשמי, והוא בעולם הזה גשמי, וכל גשם הוא גולם, אין בו הבדל , ולפיכך אין חילוק בין צדיק ובין רשע . אבל בסוף הגלימא יש ציצית, כי הגלימא מורה על הגוף, שהרי הבגד הוא לכסות הגוף , והוא מלבוש הגוף בלבד . ולפיכך הציצית שהם מורים על הבדל צדיק ורשע , הם* בסוף הגלימא, דהיינו כשלא יהיה עוד הכל גשמי , אז יהיה ההבדל בין צדיק ובין רשע .

5וצוה השם יתברך שיעשה האדם בכל שפת בגדו ציצית , שבכל מקום שיפנה האדם, יהיה נגדו . שלא יהיה ניסת ליצר הרע לומר , כיון שבעולם הזה צדיק ורשע שוים, ואין הבדל ביניהם, כן יהיה בסוף. אבל אין הדבר כך, כי בסוף לא יהיה כך, רק יהיה הבדל בין צדיק ובין רשע*, בין עובד אלקים לאשר לא עבדו* . וזה שאמר הכתוב (במדבר טו, לט) "וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה'", כי כאשר יש לפני האדם דבר זה שיתן בסוף הדין, אז יעשה המצוה , וכמו שאמר עקביא (אבות פ"ג מ"א) "הסתכל בשלשה דברים ואין אתה בא לידי עבירה וכו'" . הרי כי כאשר יחשוב* שיתן דין וחשבון לעתיד, אינו בא לידי עבירה .

6ואלו ארבע ציציות על שם ארבעה הבדלים, כדכתיב (מלאכי ג, יח) "ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע בין עובד אלקים לאשר לא עבדו", ובפרק קמא דחגיגה (ט:), אמר ליה בר הי הי* להלל, מאי דכתיב "ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע בין עובד אלקים לאשר לא עבדו", היינו צדיק היינו עובד אלקים , היינו רשע היינו לא עובד*. אלא עובד ולא עובד תרוייהו צדיקי גמורים* נינהו, אבל אינו דומה שונה פרקו מאה פעמים, לשונה מאה ואחת . ומעתה ראוי שיהיו ארבעה חוטין , שהם כנגד הצדיק שהוא צדיק גמור, ואשר הוא צדיק פחות. וכנגד הרשע הגמור, וכנגד רשע שאינו גמור, כמו שכתיב בקרא "בין צדיק לרשע בין עובד אלקים לאשר לא עבדו". ואף על גב שההבדלים הם הרבה יותר , מכל מקום כיון שיש הבדל בין צדיק ובין צדיק, הוא הדין שאם אחד יש לו יותר מעט גם כן יש הבדל . ולפיכך אמרו אין פוחתין, אבל מוסיפין .

7ונראה כי בית* שמאי דסברי כי די בשלשה* חוטין , הולכים לשיטתם בפרק קמא דר"ה (טז:), תניא, בית שמאי אומרים*, שלש כתות הן ליום הדין ; אחת של צדיקים גמורים, ואחת של בינונים , ואחת של רשעים גמורים . של צדיקים גמורים נכתבים ונחתמין לאלתר לחיי העולם הבא . של רשעים גמורים נכתבים ונחתמים לאלתר לגיהנם, שנאמר (דניאל יב, ב) "ורבים מישני אדמת עפר יקיצו אלה לחיי עולם* ואלה לחרפות לדראון עולם". בינונים יורדים לגיהנם ומצפצפין ועולין , שנאמר (זכריה יג, ט) "והבאתי את השלישית באש", ועליהם אמרה חנה (ש"א ב, ו) "ה' ממית ומחיה וגו'" . ובית* הלל אומרים, "ורב חסד" (שמות לד, ו), מטה כלפי חסד , ועליהם* אמר דוד (תהלים קטז, א) "אהבתי כי ישמע ה' את קולי" . ומעתה לבית שמאי שאין הבינוני בכלל הצדיקים, שהרי יורד לגיהנם*, ואינו בכלל הרשעים, שהרי עולה, ולכך הבינוני הזה עושה הבדל בין צדיק לצדיק ובין* רשע לרשע , ולפיכך די בשלשה חוטין בלבד. אבל לבית הלל הבינוני הוא כמו צדיק, מפני כי רב חסד הוא , ולכך צריך ארבעה חוטין, שהרי צריך לעשות הבדל בין רשע לרשע, ובין צדיק לצדיק, וכל אחד הולך לשיטתו . ולדידן שאין תכלת , מספר ארבעה חוטין באים לומר שיש ארבעה הבדלים, כי החוט מורה הבדל כמו שאמרנו, ולפיכך אף על גב שאין תכלת, יקח ארבעה חוטין .

8ובמסכת שבת (קנג.), "בכל עת יהיו בגדיך לבנים" (קהלת ט, ח), זה* מצות ציצית , "ושמן על ראשך לא יחסר" (שם), זה מצות תפילין . ורצה לומר כי האדם צריך לטהר גופו ונשמתו, שאם אין גופו טהור אינו זכאי , ואם אין נשמתו טהורה אינו זכאי , כי יעמוד האדם לתחיית המתים בגוף ונשמה* . ומצות ציצית מורה כי ישלים גופו ויהדר אותו במצות , כי הטלית מלבוש הגוף , ומורה לך כי יש לקשט הגוף במצות . וזה שאמר "בכל עת יהיו בגדיך לבנים", כלומר שיהיה מטהר ומזכה גופו, שיהיה גופו טהור. וקרא זה "בגדיך לבנים", כי הגוף הוא כמו בגד לנשמה . ואמר שיהיה לבן, דהיינו זך ונקי . ואמר שזה מצות ציצית, כי מצות ציצית מורה לך לזכות גופו ולטהרו . "ושמן על ראשך לא יחסר" זה מצות תפלין, רצה לומר כי יש לאדם לטהר הנשמה , עד שהאדם טהור בגוף ובנשמה. ונקרא השלמת הנשמה "שמן", כי השמן בו מושחין ומקדשין את הדברים כולם עד שהם קודש , וזה שייך בנשמה שהיא קדושה , שכל דבר שאין בו גוף, קדוש הוא , כמו שהשם יתברך קדוש מפני שאינו גוף . ורצה לומר שתהיה הנשמה קדושה לגמרי, והתפלין מורים על זה, כי התפלין הם קדושים ומקדשים הנשמה* שבראש , ואילו הציצית אין בהם קדושה . והתפלין הם פאר הנשמה , כמו שהציצית פאר הגוף . הרי הציצית מורים על טהרת הגוף .

9והם בסוף הבגד , לומר כי אך* מצד הגוף אין נראה בין צדיק ובין רשע, אבל בסוף יהיה נראה ההבדל הזה. אף שאינו נראה בעולם הזה, מצד שהאדם הזה הוא גשמי, והוא בעולם גשמי, אבל בסוף נראה ארבעה הבדלים . הרי כי הציצית מורים על שיש הפרש בין צדיק ורשע. והוא גם כן תשובה לרשעים שהיו אומרים כי נראה מן החוש דבר זה שאין השגחתו* בתחתונים, כיון שהצדיק והרשע שוים . כי דבר זה מצד הגשמי, אבל בסוף יבא הכל לידי חשבון, עד שיהיה נראה ההבדל בין צדיק ובין רשע . הרי כל זה לברר ההשגחה בעולם. והתבאר כי הפך ממה שחשבו, כי באמת השגחת השם יתברך יותר בשפלים .