דרשת שבת הגדול טו

1וכן מצינו גם כן אצל משה רבינו עליו השלום, שהיה ירא שלא יאמינו חס ושלום כאשר יבא ויאמר להם בשם ה' שיהיו נגאלים, כי השם בעצמו לגדלותו נעלם מן האדם , ולכך אמר (שמות ג, יג) "ואמרו לי מה שמו מה אומר אליהם". וקשיא, שלא ידע משה רבינו עליו השלום שם המיוחד ברוך שמו . ועוד קשה, כי למה לא השיב הקב"ה למשה והודיע לו שם המיוחד, רק אמר להם (שמות ג, יד) "אהיה אשר אהיה שלחני אליכם". אבל ביאור זה, כי משה עליו השלום רצה לומר כי יאמרו ישראל כי שמו המיוחד הוא במספר "מה", כי אין לתת אל עצמו שום שֵׁם שיאמרו עליו כי זה הוא , ואם כן מאיזה צד אפשר הגאולה. כי אם תבא הגאולה ממנו, אם כן יש לו מהות, שהוא גואל ישראל. וזה שאמר "מה אומר", כלומר אם אומר להם שום מהות, אז יאמרו אם כן יש אל השם יתברך מהות, ודבר זה אינו, כי אין מהות לעצמו . ודבר זה אי אפשר לומר שיגאל את* ישראל, אבל לא בשם המיוחד, רק בשם שהוא שם התואר , כי דבר זה אינו, כי ישראל בודאי נגאלים דוקא בשם המיוחד, כי זה השם נקרא על ישראל, כי זה השם אחד , וכן ישראל עם אחד , וכן כתיב (יהושע ז, ט) "והכריתו את שמנו מן הארץ ומה תעשה לשמך הגדול", כלומר שמך נקרא על ישראל , דהיינו השם הגדול נקרא על ישראל, ואם כן אין ישראל נגאלים רק בשם המיוחד . ולפיכך "ואמרו לי מה שמו", הרי השם המיוחד אין לו מהות, ואם כן "מה אומר", שכל אשר אני אומר אליהם, הרי בזה אני נותן מהות אליו. ולכך השם הזה ביו"ד בראש התיבה, כי היו"ד המשמשת בראש התיבה כמו "יאמר" "ישמור", מורים על נסתר, כי הוא יתברך נבדל מכל .

2ועל זה השיב הקב"ה (שמות ג, יד) "אהיה אשר אהיה", ופירשו ז"ל (ברכות ט:) אהיה עמהם בצרה זו, אהיה עמהם בצרה אחרת. כלומר מה שאמרת כי שמו הוא "מה", ואם יגאל השם הזה את* ישראל הרי אני נותן מהות אליו, הרי השם יתברך יגאל את ישראל מן הצרה כאשר הם גם כן "מה", והם בשפלות . ובשביל כך ראוי דוקא השם הזה שיגאל את ישראל, כי שמו יתברך הוא "מה", והוא גואל ישראל כאשר הם בצרה, ונחשבים "מה" גם כן, כמו שהתבאר למעלה . ולכך אין אתה נותן לו מהות כאשר* תאמר כי השם הזה יגאל את ישראל . ושלא תאמר סוף סוף אני נותן לו מהות כאשר יאמר שבא לגאול אותם משעבוד מצרים, ויש לגאולה זאת שם בפני עצמו. אין הדבר כך, כי שמו יתברך גואל אותם מכל צרה; הן בצרה זו, הן בצרה אחרת גואל אותם, ואם כן גם כן אין זה קשיא כלל .

3ולפיכך שם הנכבד הזה בראש באל"ף , כי* כמו שהיו"ד בראש התיבה משמש לנסתר, כך האל"ף משמש אל מדבר בעדו, והמדבר בעדו נמצא אל אשר מדבר אליו . כי השם הקדוש הזה [הוא] על לשון פעל , והוא נגלה מצד פעולותיו כשם שהוא נסתר מצד עצמו , ולכן היו"ד בראש התיבה של שם המיוחד, והאל"ף מדבר בעדו בשם "אהיה", כי הוא יתברך נגלה מצד פעולותיו , ובפרט לאותו שהוא שפל ומדוכא אשר אינו נחשב לכלום, כמו שאמר בלשון "אהיה אשר אהיה" . ולפיכך אמר אחר כך (שמות ג, טו) "ה' אלקי אבותיכם אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב שלחני אליכם", כלומר כי זה השם שהוא מגביה שפלים , הוא גואל ישראל במה שהם בני אברהם יצחק ויעקב, ועל ידי האבות גואל אותם, והאבות הם כמו סולם להעלות ישראל אל השם יתברך , אשר מגביה שפלים.

4וזה שהיתה * גם כן המצוה (שמות יב, כב) "ולקחתם אגודת אזוב וגו'" . וקשה, למה היתה המצוה הזאת על ידי אגודת אזוב . ועוד קשה, בפרשה הקודמת שצוה השם יתברך את משה על מצות הפסח , ולא נאמר בפרשה הקודמת אגודת אזוב, ולא מן הדם אשר בסף . ועוד, בפרשה ראשונה כתיב (שם פסוק ז) "ונתנו על שתי המזוזות", ואילו בפרשה שניה כתיב (שם פסוק כב) "והגעתם אל המשקוף ואל שתי המזוזות" . אבל מפני כי הכונה בזה שכל ענין ישראל שהם שפלים בין האומות , וראוים להתרומם על ידי אברהם יצחק ויעקב, שהשם יתברך אלקיהם . ולפיכך כתיב (שם פסוק כב) ולקחו מן הדם אשר בסף, ורש"י ז"ל פירש (שם) כי הסף הוא כלי, כמו (שמות כד, ו) "וישם באגנות" . וכן תרגם אונקלוס . אבל במכילתא (שמות יב, כב) אמר רבי ישמעאל, אין סף אלא אסקופת הבית . ואמר במכילתא (שם) שהיה חופר גומא באסקופת הבית, ושם נתן הדם . וישראל הם דומים לאסקופת הבית, שהכל דורסין עליה , כך ישראל בגלות הם דומים לאסקופה . והאסקופה יש לה שני פנים; כאשר לא תצרף אותה אל המזוזות ואל המשקוף, הנה היא אסקופה נדרסת. ואם תצרף אותה אל המשקוף ואל המזוזות, היא מתחברת עם המשקוף ועם המזוזות, והיא עמהם צורת הפתח , אשר נכנסין שם בני אדם דרך הפתח. והפתח הוא עיקר הבית וצורת הבית, שאם אין פתח אין כלום . ואפילו לרבי עקיבא שאמר (מכילתא שמות יב, כב) כי הכלי נקרא "סף" , מדמה ישראל לאגן , כי נקראו "כנסת ישראל" , כי הכלי כונס הכל בתוכו . וגם הכלי עומד למטה, שהרי כתיב "והגעתם", משמע הגעה למעלה .

5והמשקוף ושתי המזוזות רמז לזכות אברהם יצחק ויעקב. וכך אמרו במדרש כי המשקוף להזכיר זכות אברהם, ושתי המזוזות להזכיר זכות יצחק ויעקב . ופירוש זה כי המשקוף הוא לאברהם שנקרא "אברהם" על שם שהוא רם , כי המשקוף הוא מתרומם למעלה. וכמו שהמשקוף הכל נכנסין תחתיו , כך היה אברהם (בראשית יז, ה) "אב המון גוים" לכל העולם . וכמו שאמרו (ברכות יג.) מתחלה אתה אב לארם, ובסוף אל כל העולם כולו. ולפיכך היה אברהם אבינו בפרט דומה למשקוף, שהכל נכנסין תחתיו, והוא מתרומם על כל באי עולם , והכל נכנסין תחת אברהם, שהיה אב המון גוים .

6ומפני שרצה השם יתברך להעלות את ישראל משפלותם, ולצרף אותם אל אבותיהם, אשר* השם יתברך "אלקי אברהם ואלקי יצחק ואלקי יעקב וגו'" (שמות ג, טו), ודבר זה מצד שהם שפלים . ולכך אמר (שמות יב, כב) "ולקחתם אגודת אזוב", כי אין דבר יותר קטן מן האזוב, כדכתיב בקרא (מ"א ה, יג) "מן הארז אשר בלבנון עד האזוב אשר בקיר", אם כן האזוב הוא הקטן . ומצד הקטנות שבישראל, שהם דומים כמו אזוב שהוא יותר קטן , ראוים להתרומם. ומפני זה מצות אזוב שלשה גבעולין , כי ישראל הם עם תליתאי , ומצד שפלותם מגביה הקב"ה אותם עד אבותיהם, שהם אברהם יצחק ויעקב, ועל ידיהם הם עִם הקב"ה, כי האבות הם עִם הקב"ה .

7ולכך בפרשה הזאת כתיב (שמות יב, כב) "ולקחתם וגו' בדם אשר בסף והגעתם אל המשקוף" , לחבר השפל עם הגבוה . ולכך מקדים המשקוף , כי ראוי שיתחבר השפל עם הגבוה. אבל בפרשה שלפניה (שמות יב, ז) לא הוזכר "סף" ולא "אזוב" לְדַּבֵּר משפלות ישראל, כי דבר זה היה פחיתות כאילו ישראל הם קטנים בעיני הקב"ה , שהוא רם ונשא (ישעיה נז, טו) . אבל בעיני הקב"ה הם חשובים, כי הוא יתברך מגביה אותם, ולכך לא הוזכר בפרשה הקודמת לא "סף" ולא "אזוב" המורה על קטנות ישראל. ומטעם זה כתיב (שמות יב, ז) "על שתי המזוזות ועל המשקוף" , כי חשב מלמטה למעלה . וכאשר מזכיר שפלות ישראל, אצל זה כתב "משקוף" קודם, כי ראוי כי השפל יתרומם מעלה מעלה . וזה שכתוב בפרשה ראשונה "ונתנו", ובפרשה שניה כתיב "והגעתם" , כי לשון הגעה שמגיע מן השפלות עד התרוממות, וזה לא נזכר בפרשה ראשונה, כי לא רצה להזכיר כי ישראל הם שפלים, כי בעיני השם יתברך הם חשובים .