דרשת שבת הגדול יז

1וזה שאמרו בפרק אלו טרפות (חולין ס.), שור שהקריב אדם הראשון קרן אחת היתה לו במצחו, שנאמר (תהלים סט, לב) "ותיטב לה' משור פר מקרין", "מקרן" כתיב, שלא היה לו רק קרן אחת . ועוד אמר שם, אמר רב יהודה אמר רב, שור שהקריב אדם הראשון קרניו קודמות לפרסותיו , שנאמר "ותיטב לה' משור פר מקרין מפריס", "מקרין" והדר "מפריס". ויש לשאול, מאי ענין חשיבות השור הזה שהיה לו קרן אחת במצחו. וכן מה שהיו קרניו קודמין לפרסותיו, שהיה מקריב אותו אדם הראשון .

2וביאור זה , כי הקרן מורה על הגבהות ועל הרוממות, כדכתיב (ש"א ב, א) "רמה קרני", וכן (שם פסוק י) "וירם קרן". וכן בכל מקום לשון "קרן" משמש על הגבהות , מפני כי הקרן הוא בראש למעלה במקום הגבהות . ואלו שנים הם* , האחד הוא לגוף, והשני לנפש . אבל חלקי האדם הם שלשה, האחד הוא הגוף, והשני הוא הנפש, והג' הוא השכל . וכל אחד יש לו גבהות מיוחד אשר שייך אליו. וזה, כאשר הגוף בטוב באכילה ושתיה, אז הגוף הוא בגבהות , והוא קרנו. וכאשר יש לו כל חמדת ומשאלות לבו, אז הנפש בגבהות שלו , והוא קרנו, והשלישי, כאשר השכל בגבהות, דהיינו כאשר הוא חכם משכיל בתורה, השכל היא בשלימותו וקרנו .

3ותדע כי אלו שני גבהות, דהיינו כאשר הגוף בשלימותו באכילה ושתיה, והשני כאשר יש לו חמדת לבבו, הם מגרשים את השלישי, הוא גבהות השכל. כי אם פונה אל אלו השנים, לא ימצא לו גבהות השכל כלל, כי אלו שניהם נוטים אל הגוף, ומי שרוצה בחכמה, צריך לסלק את אלו שני גבהות , וכמו שאמרו (ברכות סג:) "זאת התורה אדם כי ימות באהל" (במדבר יט, יד), אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה , ודבר זה תמצא בכל מקום . אם כן אלו השנים מתנגדים לגבהות השכל, והשכל מתנגד אל אלו השנים גם כן . ואלו שנים* אינם עיקר . והשלישי, הוא שכל האדם ושלימותו וגבהותו כאשר מלא כל חכמה , ודבר זה הוא קרן אמיתי, במה שהאדם שלימותו שהוא משכיל ויודע התורה .

4ושנים הראשונים שאינם מצד השכל, שייכים אף לבהמה, שאינם תלוים* כלל בשכל. ולפיכך יש לבהמה שני קרנות, כנגד שני גבהות שימצא גם כן לבהמה. ואדרבה , ראוי דוקא אלו שני קרנות לבהמה, אשר אלו לא ימצאו כלל עם הקרן השלישי, שהוא קרן השכל . אבל האדם ימצא לו הקרן השלישי, הוא הרוממות האמיתי במה שהוא משכיל . והקרן הזה הוא השכל אשר הוא בראשו של אדם , עד שהזיו והחכמה שלו מבהיק . ולכך נקרא "קרן", כדכתיב (שמות לד, כט) "כי קרן עור פניו", על שם שהזיו מבהיק ונראה בולט , וכן החכמה והשכל באדם מבהיק ובולט .

5וקרן זה אינו נוטה לא לימין ולא לשמאל. כי שני* קרנות הראשונים שימצאו בבהמה , הם* נוטים מן האמצע ומן היושר , כי אינם קרן אמיתי, אשר האמת* הוא עומד באמצע, אינו נוטה מן היושר. אבל אלו שני הקרנות, שאינם קרן אמיתי, נוטים מן האמצע . וכאשר ברא השם יתברך האדם, היה נוטה ונמשך אחר שני הקרנות, עד שהיה סר מן היושר ומן האמצעי, ובא לחטא . כי אלו שני הקרנות הם נוטים מן האמצעי, הוא היושר, ובא לידי חטא .

6וזהו שכתיב (בראשית ג, ו) "ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים ונחמד העץ להשכיל". ולפי הסברא יש קושיא מה שכתב בסוף "ונחמד העץ להשכיל", והיה לו* להקדים דבר זה . והרי הנחש עיקר דבריו היה (שם פסוק ה) "ונפקחו עיניהם והייתם כאלהים יודעי טוב ורע", ועל זה קאי "ותרא וגו'" , והיה לו להקדים "ונחמד העץ להשכיל" . אבל כי זכר שלשה דברים שהיו בעץ הדעת; האחד "כי טוב למאכל", והוא טוב לגוף. השני שהוא "תאוה לעינים", הוא חמדת הדבר, שהלב חומד ועינו שואל , ובודאי ענין אחד הוא חמדת העין וחמדת הלב, כי חמדת העין הוא חמדת הלב . ואמר "ונחמד להשכיל" כנגד השכל , שאין בזה שום תאוה וחמדה, והוא קרן האמיתי, שבזה מתרומם האדם כאשר* הוא אדם שיש בו חכמה ודעת. ואילו היה דעת האשה שהיתה רוצה להשכיל בלבד, בודאי לא היה עונשה כל כך גדול , אף על גב שעברה הצווי מן השם יתברך, מכל מקום עשתה לקנות חכמה ודעת, והיה זה עבירה לשמה, ולא היה העונש שלה כל כך גדול . אבל עשתה העיקר טפל, והטפל עיקר , כי כתיב "ותרא האשה וגו'", הקדימה "טוב למאכל", ואחר כך "כי תאוה הוא לעינים", ואחר כך באחרון כתיב "ונחמד העץ להשכיל" . כי כבר אמרנו כי לא ימצאו אלו ג' דברים ביחד, רק היו שנים עיקר , ואילו השלישי לא היה עיקר כלל, וכאילו אינו כלל, כי לא נמצא עם שני דברים אלו השכל , אבל עיקר שלה "כי טוב למאכל וכי תאוה הוא לעינים", ודבר זה שהוא "נחמד להשכיל" הוא טפל, ולכך מקדים אלו שנים . גם אילו היה נמשך מקודם אחר השכל, אין ספק מי שנמשך אחר השכל לא יבא לידי חטא כלל, כי השכל לא יחטיא . אבל מפני שהיה נמשך אחר "טוב למאכל ותאוה לעינים", בא לידי טעות גם בשלישי , שהיה השכל מבקש לקנות מה שאין ראוי לו . כי שני הגבהות מגרשים ומסלקים השכל , וטעה, לכך מקדים אלו השנים .

7אבל הנחש שהיה מסית ומדיח (סנהדרין כט.), לא היה מסית אותו בזה , כי המסית אינו אומר 'עשה עבירה זאת כי יהיה לך הנאה מן העבירה' , אבל היה אומר (בראשית ג, ה) "כי ביום אכלכם ממנו ונפקחו עיניכם והייתם כאלהים יודעי טוב ורע", ובדבר זה היה מסית הנחש אותם*, כי תהיו חכמים ותדעו הטוב והרע. רק היא כאשר שמעה דברי הנחש לקחה לעצמה מה שטוב לה, "כי טוב למאכל ותאוה לעינים", ודבר זה ש"נחמד להשכיל" עשתה טפל.

8והיו לאדם שני קרנות שראוים אל הבהמה, כאשר היה לו גבהות הגוף וגבהות הנפש כמו שיש לבהמה, ואז היה נאמר עליו (תהלים מט, יג) "ואדם ביקר בל ילין נמשל כבהמות נדמו" , כי הבהמה יש לה שתי קרנות כאשר* אמרנו , (-שהיה-) [והיה] האדם נוטה אליהם, ולכך אמר הכתוב כי היה האדם נמשל כבהמות . אבל כאשר חזר האדם בתשובה, הביא שור שאין לו אלא קרן אחד במצחו , שהוא באמצע, אחר שהיה האדם נמשך אחר שני קרנות של בהמה, אשר הם נוטים לימין ולשמאל, חוץ מן האמצע , ועזב הקרן שהוא באמצע, אשר הוא קרן האמיתי, הוא החכמה . ולכך הביא אל כפרתו שור שהיה לו קרן אחת במצחו, שהוא באמצע*, שרוצה להיות נמשך אחר הקרן האמיתי, לא כמו שעשה בראשונה .

9וזה שאמר גם כן אחר זה (חולין ס.), אמר רב יהודה אמר רב, שור שהקריב אדם הראשון קרניו קודמות לפרסותיו . ורצה לומר כי אינו דומה שתי קרנות, שהם עומדים בצד ימין ושמאל, אל הקרן הזה, שהוא קרן האמת. כי הקרן הזה שהוא קרן אמיתי, ועם כי הוא גבהות ורוממות באמת, הוא מביא אל השפלות. מה שאינו כך בשני הקרנות, כי מן השפלות יבא אל הגבהות. כי תחלה האדם חסר, ואחר כך יושלם , וכך נשאר, כמו כל שלימות שהוא בא בסוף . ולפיכך הפרסות, שהוא דבר השפל בבהמה , קודֵם, ואחר כך יושלם. אבל האדם שיש בו קרן האמיתי, היא החכמה, כי אז כאשר יש בו החכמה הוא משפיל עצמו בתכלית השפלות, כי יאמר "מה אני" , כמו שבארנו למעלה כי עם החכמה היא הענוה והשפלות, והקרן של חכמה הוא מביא אל השפלות . וכאשר ברא השם יתברך אדם הראשון, והיה גלוי וידוע לפניו שיחטא , ברא השם יתברך אליו פר שיהיה כפרה אליו, והוא שור שיש לו קרן אחת במצחו , המורה שיהיה נמשך אחר הקרן האחד שיש לו במצחו, ולא ימשך אחר השני קרנות שבהם חטא. ודוקא שור, מפני כי השור הוא אחד מארבעה גאים , והיה מביא פר שאין לו שני קרנות, המורים על הגבהות, רק קרן אחד. והקרן הזה קודם לפרסותיו , וזהו סלוק הגבהות לגמרי, ודבר זה היה כפרתו .

10אמנם נראה כי קרבן אדם הראשון, רצה לומר שהיה מקריב כחותיו שלו אל השם יתברך, כמו שראוי שיהיה מקריב כל בעל תשובה כחות שלו אל הקב"ה. וכמו שאמר הכתוב (תהלים נא, יט-כא) "זבחי אלקים רוח נשברה לב נשבר ונדכה אלקים לא תבזה, היטיבה ברצונך את ציון תבנה חומות ירושלים, [אז תחפץ זבחי צדק עולה וכליל] אז יעלו על מזבחך פרים". ובמדרש (ילקו"ש ח"ב רמז תשסז) "לב נשבר ונדכה אלקים לא תבזה", אמר רבי אלכסנדרי, הדיוט זה אם משתמש בכלי שבור, גנאי הוא לו. אבל הקב"ה, כל כלי תשמישו נשברים* הם, שנאמר* (תהלים לד, יט) "קרוב ה' לנשברי לב", (תהלים קמז, ג) "הרופא לשבורי לב", (תהלים נא, יט) "לב נשבר ונדכה". אמר רבי אבא בר יודן, משל למלך שכבדו אוהבו בחבית של יין וכלכלה של תאנים. אמר לו המלך, זהו דורון . אמר לו, לפי שעה כבדתי אותך, אבל לכשתכנס לפלטרין שלך אתה יודע במה אכבדך. כך אמר הקב"ה למשה, (ויקרא ו, ב) "זאת תורת העולה היא העולה וגו'". אמר לפניו, רבונו של עולמים, לפי שעה כבדתיך, אבל כשתיטיב ברצונך את ציון וגו' , עד כאן.

11רצה לומר , כי הקרבן הוא הכנעה, ואינו עיקר העבודה . אבל לעתיד לבא כאשר תיטיב ברצונך את ציון ותבנה את חומות ירושלים, אז יסולק היצר הרע , ואז יעלו* על מזבחך פרים. שבכל כחו יעבוד האדם את בוראו, וזה שנאמר (תהלים נא, כא) "אז יעלו על מזבחך פרים", דהיינו שבכל כחם יהיו עובדים השם יתברך, ו"אז יעלו על מזבחך פרים", רצה לומר לא רוח נשברה בלבד, כי אין דבר יותר בעל כח כמו השור, דכתיב (משלי יד, ד) "ורב תבואות בכח שור" , כלומר כל כחות שלו יהיה מקריב אל השם יתברך . וזה שאמר גם כן (חולין ס.) "שור שהקריב אדם הראשון", שרצה לומר שהקריב כחו אל השם יתברך, והוא השור שהקריב אדם הראשון. והיה לו קרן אחד במצחו (שם), כי כאשר עשה תשובה לא היה כמו שהיה בראשונה, שהיה נמשך בכל כחו אחר התאוה ואחר הדברים שהם חמדת הלב. וכאשר עשה תשובה היה נמשך בכל כחו אחר הקרן האחד, שהוא קרן השכלי, אשר הוא מבטל שתי הקרנות האחרים . וכן מה שאמר (שם) שהשור שהקריב אדם הראשון היו קרניו קודם לפרסותיו, כי מן הקרן הזה האדם בא אל השפלות יותר, כמו שאמרנו , וזהו שהיה מקריב אדם הראשון, כי ראוי היה להביא קרבן הנבחר , שהוא כח שלו. וזהו "העולה היא העולה" שתי פעמים, שמרמז לך על שני קרנות שמהם בא הרהור החטא .