דרשת שבת הגדול יח

1ואמר (ויקרא ו, ג) "ולבש הכהן מדו בד" , כי כאשר נשרף העולה ונשאר הדשן, אז האדם* אל השם יתברך , לא כמו שהיה בראשונה שהיה כולו כליל באש המזבח, וזהו כנגד גבהות האדם שהוא מלך בתחתונים . אבל כאשר נעשה אפר, אז יש חלק אל השם יתברך באדם. וזה כי האדם נברא לעבוד השם יתברך , לא מצד שהוא מלך בתחתונים, כי מצד הזה אינו אל השם יתברך, כי הוא מלך בתחתונים , ומצד הזה יחייב מצד השם יתברך שהאדם כליל לגמרי באש המזבח. אבל כאשר מסולק מן האדם הדבר הזה מה שהוא מלך בתחתונים, ולא נשאר רק הדשן, ואז האדם מתחבר ומתקרב אל השם יתברך, הפך מה שהיה קודם (ויקרא ו, ב) "העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה", שהוא כלה מן אש המזבח. אבל מצד הדשן כתיב (שם פסוק ג) "והרים הדשן* ושמו אצל המזבח", שהוא מתחבר עם המזבח, והחבור הזה הוא חבור גמור. ולכך אמרו ז"ל שהיה נבלע הדשן במקומו . שהרי לא תמצא שהיה מוציא הדשן כאשר היה הדשן הרבה אצל המזבח, אלא שנבלע שם במקומו . וכך אמרו ז"ל בזבחים (צו.) , וזה מורה על החבור והדבוק הגמור כאשר נבלע שם .

2ושלא תאמר כי כאשר מסלק הגבהות ונעשה דשן יהיה שפל ובזוי, ולכך כתיב (ויקרא ו, ג) "והרים את הדשן", כתב לשון הרמה , כי השם יתברך מרומם אותו, כמו שאמרנו* למעלה , כי השם יתברך את דכא (ישעיה נז, טו), ומרומם את השפלים , ולפיכך כתיב "והרים את הדשן". ובמלת "והרים" נרמזו ג' אותיות השם, דהיינו יו"ד ה"א וא"ו, כי הרמתו הוא מן השם יתברך , שהוא מרים את השפלים שהם כמו דשן, והוא יתברך מרים אותם למעלה למעלה . והכל נרמז באברהם, כי בשביל שאמר (בראשית יח, כז) "ואנכי עפר ואפר", לפיכך היה השם יתברך מרים אותו מעלה מעלה על כל באי עולם , כמו שהתבאר למעלה גם כן כי אברהם היה מתרומם על כל הבריות , ונתן לו ה"א (בראשית יז, ה) משמו הגדול , כי היה דבוק בשמו יתברך, אשר הוא מרים השפלים, וכמו שכתוב אצל העולה .

3ואמר (ויקרא ו, ב) "היא העולה על מוקדה כל הלילה עד הבקר" , שיהיה קאי על זה "ולבש הכהן וגו' והרים את הדשן" . כי הלילה נחשב העדר כמו שאמרנו , ואילו מי שמסיר גבהותו ונעשה דשן, יש לו קיום ביותר, וכמו שאמרו* (סנהדרין יד.) הוי קבל וקיים . ואילו אצל מלכות* אמרו (פסחים פז.) אוי לרבנות שקוברת בעליה . ולכך כתיב אצלו "עד הבקר והרים את הדשן".

4ומפני כי מי שהוא שפל כמו דשן הוא מסולק מן הגשמות* , כי משה לא זכה אל התורה השכלית רק בשביל שהיה משפיל עצמו, כמו שנתבאר למעלה . ולכך אמר (ויקרא ו, ג) "ולבש הכהן מדו בד ומכנסי בד ילבש על בשרו" , כי אלו שני בגדים, דהיינו הכתונת וכן המכנסים, מכסים את הגוף ומסלקים אותו עד שאינו נראה . כי אל הדשן, שכבר נסתלק הגוף, ראוי ללבוש אלו שני בגדים . ואמר "מדו בד" , כי כאשר מסולק מן ההרכבה ונעשה דשן, כי זהו סלוק ההרכבה , ואל עבודה זאת ראוי מלבוש בד, כי הבד הוא הפשתן , ונקרא "בד" שעולה בד בבד , ואין בו הרכבה כלל, רק הוא פשוט. לאפוקי הצמר, שהוא* מסובך תמיד , והוא הפך הפשתן . ולכך אל עבודה זאת, שהוא הדשן, שהוא מסולק מן ההרכבה ונעשה דשן פשוט, כתיב "מדו בד". ואמר "מדו" שתהא כמדתו , כי הדבר הפשוט אין בו תוספות, כי התוספות הוא הרכבה , אבל "מדו בד" הוא הפשיטות הגמור, והוא ראוי אל עבודת הדשן הפשוט הגמור, והבן זה. ובארנו זה במקום אחר באריכות .

5ואמר (ויקרא ו, ד) "ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים", פחותים . כי האדם הזה יש בו חלק אל השם יתברך, ואינו כולו אל השם יתברך . שאם היה כולו עם השם יתברך, לא היה בתחתונים, רק בעליונים, והרי האדם הוא בתחתונים . ולפיכך "ולבש בגדים אחרים והוציא את הדשן אל מחוץ למחנה" (שם) , וגם שם יניח הדשן ב"מקום טהור" (שם). כי האדם יש לו לשמור עצמו בטהרה, ואם לא, אינו אל השם יתברך . ובודאי על זה אמר שילבש בגדים אחרים פחותים, כי אין זה במעלה ובמדרגה כמו הראשונה, שהאדם הוא עם השם יתברך .

6אמנם הפרשה השניה שהיא מדברת מן המנחה (ויקרא ו, ז-יא) , מדברת מצד שהאדם הוא עובד השם יתברך , ולפיכך מביא מנחה, כי העובד השם יתברך הוא נכנע , ולפיכך קרבנו מנחה, שהמנחה שפלה, שהרי היא מצה ולא חמץ (שם פסוקים ט-י), וזה כי הנכנע לא הוגבה כמו החמץ . השני, כי אין בו שאור , שהוא יצר הרע , כי הנכנע מסולק מן היצר הרע, וכמו שהתבאר למעלה איך הנכנע מסולק מן יצר הרע , ומצד הזה מביא קרבן מנחה אל השם יתברך . והמנחה הזאת נותן בה שמן, ועליה נותן עוד לבונה , כי השמן הוא החכמה והשכל, כמו שאמרו בהוריות (יג:) הרוצה שיחכים ירגיל עצמו בשמן זית , שממנו האור שהוא דומה לשכל . ומי שהוא משפיל עצמו ראוי אל החכמה, כמו שהתבאר למעלה כי משה לא זכה אל התורה רק בשביל הענוה . ולפיכך כתיב (ויקרא ו, ז) "הקרב אותה לפני ה' אל פני המזבח", כי פרשה זאת מדברת מצד כי האדם עבד מביא קרבן אל השם יתברך, לא כמו פרשה ראשונה, שהפרשה מדברת שמביא קרבן אל השם יתברך מצד שהוא מלך, ומצד הזה קרבנו הוא כולו כליל , אבל פרשה זאת מצד שהאדם הוא עבד השם יתברך, ומביא קרבן מנחה, שהיא שפלה, ומצד הזה מתקרב אל השם יתברך . ולכך כתיב "הקרב אותה לפני ה'", כמו שאמר גם כן למעלה אצל הדשן (ויקרא ו, ג) "ושמו אצל המזבח" .

7ואין חילוק בין פרשה זאת לפרשה הקודמת, רק כי הקודמת מביא האדם הקרבן מצד שהוא מלך בתחתונים, ואצל השם יתברך אין חשיבות לשום נמצא , לכך הקרבן כולו כליל. ואילו פרשה זאת מדברת מצד בחינה אחרת, כי האדם הוא עבד השם יתברך, ונחשב מצד עצמו מנחה. ולכך אלו שתי פרשיות הם זו אחר זו . וכמו שנאמר למעלה (ויקרא ו, ג) "והרים את הדשן", כתיב כאן (שם פסוק ח) "והרים ממנו" , כי האדם אינו כולו עם השם יתברך, כמו שהתבאר למעלה , ולפיכך "והרים ממנו בקמצו וגו'" . וכתיב "ממנו" לשון זכר , כי מורה זה על הרמת מי שהוא שפל, והרמה זאת הרמת זכר, כי הרמת זכר הוא יותר מן הרמת נקבה, כי הרמת נקבה אינה הרמה גמורה, ולפיכך* כתיב בלשון זכר .

8וסמך אחריו פרשת אהרן , כי אהרן בודאי היה עובד את בוראו, ומיוחד לזה מכל אדם על פני האדמה , שהרי נצטוה (ויקרא כא, יב) "ומן המקדש לא יצא" . ולכך היה קרבן שלו מנחה דוקא, כי המנחה באה מצד כי האדם הוא עובד את בוראו ומכניע* עצמו לפני השם יתברך, והוא כמו מנחה. ולכך כתיב "זה קרבן אהרן" , רצה לומר כי זה מיוחד לאהרן* שיהיה קרבן שלו מנחה דוקא . ומעתה יתורצו כל הקושיות באלו שתי פרשיות .