דרשת שבת הגדול כ

1ובמדרש בפרשה זאת (ויק"ר ח, ב) , "זה קרבן אהרן" (ויקרא ו, יג), זה שאמר הכתוב (שופטים יד, יד) "ויאמר להם מהאוכל יצא מאכל", אמר רבי שמואל בבר נחמן, כיון שהתחיל רוח הקודש לקשקש* בשמשון, בג' מקומות התחיל, שנאמר (שופטים יג, כה) "ותחל רוח ה' לפעמו במחנה דן בין צרעה ובין אשתאול". מהו "בין צרעה ובין אשתאול", אמר רבי שמואל בר נחמן, מלמד שנטל שני הרים והקישן זה לזה , כאדם שנוטל שני צרורות ומקישן זה לזה. רבי יהודה אומר, בשעה שהיתה רוח הקודש שורה עליו, היה פוסע פסיעה אחת כמצרעה ועד אשתאול . רב נחמן אמר, בשעה שהיתה רוח הקודש שורה עליו, שערותיו עומדות, והיו מקישות זו לזו כזוג , וקולן הולך* כמצרעה ועד אשתאול. כשהוא יורד לתמנת, (שופטים יד, ה) "וירד שמשון ואביו ואמו תמנתה", (שם פסוק יט) "ותצלח עליו רוח ה' וירד אשקלון וגו'", (שופטים טו, יד) "בא עד לחי וגו'" . כשהוא חוזר מתמנתה אמר אלך ואראה את מפלת האריה, שנאמר (שופטים יד, ח-ט) "וישב וגו'* וירדהו אל כפיו" , והיה שמשון תמה בלבו ואמר, אריה אוכל כל החיות, ועכשיו יצא ממנו מאכל. כך אהרן אוכל כל הקרבנות, ועכשיו יצא ממנו קרבן. איזה, (ויקרא ו, יג) "זה קרבן אהרן ובניו", עד כאן.

2ויש לשאול *, וכי בשביל שכתוב מהאוכל יצא מאכל על ענין שמשון דרש הכתוב זה על אהרן, דמה ענין הכתוב לאהרן. ועוד, מה ענין* בכאן מה שעשה שמשון כאשר היה רוח הקודש שורה על שמשון . אבל המדרש הזה בא לבאר שהיה קרבן אהרן קדוש לגמרי, ולכך לא היה נאכל להדיוט, רק לגבוה . ומביא הכתוב (שופטים יד, יד) "מהאוכל יצא מאכל", דודאי קשה מה שהכתוב מספר ענין החידה, ולא היה צריך לפרש ענין החידה ולהאריך בזה . רק כי הכל היה רמז לשמשון, וזה שאמר ש"היה מתמה שמשון אריה אוכל כל החיות וכו'", ומה תמיה הוא זה, ולא היה זה נס כלל, כי דרך דבורים להיות בכל מקום . אבל ענין זה, כי הקרה השם יתברך שיהיה סימן אליו שינצח אויביו, כי מה שהרג הארי (שופטים יד, ה-ו) אין זה ראיה ברורה כל כך , כי אולי מקרה קרה* הוא . אך כאשר (שופטים יד, יד) "מהאוכל יצא מאכל ומעז יצא מתוק", הראה לו הקב"ה סימן . וזה כי האדמה מוציאה כל אוכל, והאדמה היא נעבדת מכל שעובדין אותה . וכאשר מהאוכל* יצא מאכל*, הראה לו השם יתברך כי הארי, שהוא יותר בכח מכל חיות האדמה, ואין יותר חזק כמו הארי , והוא נחשב כמו אדמה נעבדת אל שמשון, ויצא מאכל מן הארי. וזה רמז כי שמשון יש בו כח אלקי, ולכך הארי, שהוא יותר חזק, נחשב אצלו אדמה חמרית . כי האדמה בשביל שהיא אדמה חמרית, מוציאה מאכל, כאשר ידוע . ולפיכך אמר "ומעז יצא מתוק" , שהיה מהפך השם יתברך אל שמשון העז למתוק, וכל זה מפני שכחו* של שמשון כח שלו אלקי. והיינו שמפרש קודם כי היה רוח הקודש שורה עליו .

3ואלו שלש המחלוקות מורים על* דברים גדולים; כי מי שסובר כאשר היה רוח הקודש שורה עליו היה טוחן הרים זה בזה, מורה על גודל כח שהיה לו כששורה שכינה עליו . ומי שאמר שהיה פוסע פסיעות כמן* צרעה לאשתאול, מורה כי כאשר השכינה שורה עליו לא היה לו מנוחה מפני כח אלקי שעליו , שכך הוא ענין רוח הקודש , רק שהיה על שמשון רוח הקודש יותר, ולכך היה פוסע פסיעות גדולות . ולמאן דאמר שהיו שערות שלו עומדים ומקישים זה בזה*, מורה על גודל היראה והפחד שהיה לו כאשר שורה עליו רוח הקודש . וכל אחד מוסיף על הראשון . ואלו שלשה דברים ידועים בחכמה בסוד שמשון , שנקרא על שם השמש, ונקרא על שמו של הקב"ה, וכדאיתא (-בחלק-) [בסוטה] (סוטה י.) . והכל נרמז במה שהרג ארי ויצא ממנו מאכל, לפיכך היה לשמשון דבר זה . והיה לגמרי דומה לאהרן מצד זה , וזה ידוע לנבונים וחכמים .

4וכאשר שמשון ראה* כי המעשה הזה הוא סימן שיהיה מנצח את פלשתים, אמר להם זאת החידה . ולא פירש להם החידה, מפני שהוא סימן שינצח את פלשתים, כי מה שהרג הארי ויצא מן האוכל מאכל הם שני עדים , ולא בחנם היה זה רק לסימן אליו, וזה היה תמיהת שמשון. כלומר כי בודאי אלו שני דברים, להרוג הארי ולצאת ממנו מאכל, אין זה אלא סימן . והשם יתברך היה מסבב שיאמרו הפלשתים הם בעצמם פירוש החידה (שופטים יד, יח). ודבר זה יותר מעלה כאשר הם בעצמם עושים, וכמו שביארנו אצל יוסף, שהיה רוצה יוסף* שיפתרו אחיו החלום אליו* .

5וזהו שאמר (ויק"ר ח, ב) "מהאוכל יצא מאכל" זה אהרן, שהוא היה אוכל הקרבנות, ועתה מזבח אוכל קרבן אהרן. וזה רמז כמו אצל שמשון, שהיה מורה מה שמן האוכל יצא מאכל על כח עליון של שמשון גובר על הארי, שיש לו כח טבעי , וכך אהרן שהיה אוכל הקרבנות , יש עוד מעלה יותר עליונה מה שאהרן היה מקריב קרבן מיוחד, והוא קדושה על קדושה. ולפיכך כתיב (ויקרא ו, יג) "זה קרבן אהרן", מורה על יחוד קרבן אהרן מכל הקרבנות, כמו שמשמע לשון "זה" .