דרשת שבת הגדול כא

1ובמדרש (ויק"ר ח, ג) , רבי יהודה ורב נחמן ורבנן; רבי יהודה אומר, חביב קרבנם של נשיאים לפני הקב"ה כשירה שאמרו ישראל בים. כתיב התם (שמות טו, ב) "זה אלי ואנוהו", וכאן* כתיב (במדבר ז, יז) "זה קרבן נחשון בן עמינדב". רב נחמן אמר, חביב קרבנם של נשיאים (במדבר ז, א-פח) לפני הקב"ה כשני לוחות הברית. כתיב אצל לוחות (שמות לב, טו) "מזה ומזה הם כתובים", וכאן כתיב "זה קרבן נחשון בן עמינדב". ורבנן אמרי, חביב קרבנו של אהרן לפני הקב"ה כקרבן של נשיאים. בקרבנם של נשיאים כתיב "זה קרבן נחשון בן עמינדב", וכאן כתיב (ויקרא ו, יג) "זה קרבן אהרן". אמר רבי ברכיה, חביב קרבן של אהרן לפני הקב"ה כי"ב שבטים, מה טעם, "זה" זיי"ן שבעה, ה"א חמשה, הא* תרי עשר, עד כאן.

2פירוש זה , כי השירה שאמרו על הים, מפני שנס הים הוא האחרון בנסים שעשה להם השם יתברך , והשירה שאמרו על הים מורה על המדרגה העליונה שאפשר להכיר השם יתברך, ולכך אמרו על הים "זה אלי ואנוהו", כלומר כי בזה יוכר אמתתו , כי לשון "זה" משמש על דבר ברור וניכר . ועל זה אמר כי קרבן נשיאים, שהיו עובדים השם יתברך בקרבנות מיוחדים לנשיאים במה שהם נשיאים, כי כבר ביארנו כי הקרבנות מיוחדים כפי מה שהוא המקריב , ובודאי אלו קרבנות היו ראויים ומיוחדים לנשיאים במה שהם נשיאים של ישראל. והרי ישראל כתיב בהם (דברים כח, א) "ונתנך ה' עליון על כל גויי הארץ" , והנשיאים הם עוד על ישראל , ובפרט ישראל אשר יצאו ממצרים, שהם היו תחלה וראשונה , ונמצא כי קרבנות הנשיאים במה שהם התחלה , מורה קרבן עבודתם על השם יתברך, שהוא התחלת הכל , ובזה יוכר אמתתו . וזה שאמר הכתוב אצל קרבן נשיאים לשון "זה" אצל כל אחד ואחד מן הנשיאים , כי קרבן שלהם מיוחד יותר מכל במה שהיה קרבן שלהם מורה על אמתת השם יתברך.

3וזה שאמרו במדרש (ויק"ר ח, ג) כי היה דוד מתאוה לקרבן נשיאים. כי היה דוד רואה בעצמו שהוא מלך הראשון שהיה במלכות יהודה , וחפץ היה כי יהיה לו גם כן דבר זה, שקרבן שלו יהיה מורה על אמתת השם יתברך שהוא התחלת הכל, שהוא מן המלך, שהוא ראש לישראל . אבל לא ניתן לו דבר זה . ודבר זה ידוע למי שמבין בחכמה ענין דוד ומעלתו של דוד, ולכך היה חפץ ומתאוה לקרבן נשיאים , אבל לא נתן לו לטעם ידוע בחכמה .

4וכן מי שסבר כי חביב קרבנם של נשיאים כלוחות הברית (ויק"ר ח, ג) . פירוש כי הלוחות הם ההתחלה לתורה , והם הם הברית שיש אל השם יתברך עם ישראל . וכבר אמרנו כי הקרבן הוא הקירוב והחבור שיש למקריב עם השם יתברך, כי בקרבן הוא מתקרב אל השם יתברך . וכאשר אלו הנשיאים הם ראשונה לכל , והם המקריבים הראשונים בחנוכת הבית , לכך נחשב קרבן שלהם ברית מיוחד לגמרי לישראל עם השם יתברך, כמו לוחות הברית, שהם ברית מיוחד בין ישראל ובין אביהם שבשמים . ודברים האלו עמוקים למי שיודע להבין קרבן הנשיאים .

5ורבי ברכיה אומר , חביב קרבן של אהרן כמו קרבן של י"ב נשיאים . וזה, שכמו שהיו שנים עשר נשיאים לכל ישראל, כך אהרן שהיה כהן גדול* לישראל , נחשב כמו שנים עשר נשיאים, ואהרן בלבד כולל הכל במה שהוא כהן גדול מיוחד לי"ב שבטים , הרי בכחו שנים עשר שבטים. ולפיכך נחשב קרבן אהרן כמו קרבן הנשיאים של כל ישראל, שהם שנים עשר שבטים . ולכך היה קרבן אהרן מחציתו* בבוקר ומחציתו בערב (ויקרא ו, יג), כנגד שנים עשר שבטים, שנמשלו לשנים עשר מזלות ברקיע , שמשמשים חציים ביום, וחציים בלילה . על כן היה המנחה נקרב שש חלות בבוקר, ושש חלות בערב* , ולפיכך כתיב במנחת אהרן (שם) "מנחת תמיד", למה היא מנחה תמיד, והרי אין המנחה הזאת תמיד . אלא כיון שקרב העשרון הזה מחצה בבוקר, על שם ששה מזלות שמשמשין ביום, וחצי עשרון בערב, על שם ששה מזלות שמשמשין בלילה, הרי זה מנחה תמיד, כי היום והלילה משמשים י"ב מזלות ברקיע, וקרבן אהרן מחצית בבוקר על שם ששה מזלות שהם משמשים ביום, ומחצית בלילה על שם ששה מזלות המשמשים* בערב .

6וראוי לאהרן עשירית האיפה (ויקרא ו, יג), מפני כי הבדיל אותו* השם יתברך מישראל להיות קודש , וכל קודש הוא עשירי . ועוד אמרינן בבכורות על שבט לוי, שיצא ממנו אהרן , שהיה עשירי , ולכך היה שבט לוי קודש . כי כאשר תוציא מן השבטים שהם שנים עשר (בראשית לה, כב-כו), ועוד "אפרים ומנשה" גם כן "כראובן ושמעון יהיו לי" (בראשית מח, ה), והם י"ד, ותוציא ארבעה בכורות לד' אמהות נשארו עשרה, והפריש לוי שהוא אחד מן עשרה , ועל זה אמר (ויקרא כז, לב) "והעשירי יהיה קודש" , ואהרן הוא ראש שבט לוי . וכפי מדתו שהיה אהרן קודש מפני שהיה עשירי, ולכך היה קרבנו עשירית חלק מן האיפה מפני קדושתו .

7ומזה הטעם גם כן היה עשירית זה מחצה בבוקר ומחצה בערב , כי אהרן היה נחשב, בשביל שהיה עשירי והיה קודש, התחלת העולם הגשמי . וכאשר תמנה המאמרות שבהם נברא העולם מלמטה למעלה, הנה מאמר (בראשית א, א) "בראשית ברא אלקים", שהוא גם כן מאמר (ר"ה לב.), הוא עשירי , והוא התחלת העולם , והתחלה זאת נחשב בכחו הכל, שהרי במאמר הזה נבראו* שמים וארץ , ודבר זה הוא הכל , שכן כל התחלה בה הכל . ולפיכך קדושת אהרן, שהוא מגיע עד התחלת העולם בכח קדושתו , [הוא] הכל, ולכך יש להקריב מחצה בבקר ומחצה בערב . וזה שאמר במדרש בפרשה הזאת (ויק"ר ח, ד) שכל שמקריבה נחשב כאילו הקריב מסוף העולם עד סופו. שהרי לכך מקריב מחצית בבקר ומחצית בערב, בשביל שצריך שיהיה הקרבן הזה נגד ההתחלה של עולם, שהוא התחלה אל הכל. ולכך נחשב כאילו הקריב מנחה מן הבוקר עד הערב , כדכתיב (תהלים קיג, ג) "ממזרח שמש עד מבואו מהולל שם ה'" . ודבר זה הוא ידוע למביני מדע .

8ובמדרש (ויק"ר ח, א), "כי אלקים שופט זה ישפיל וזה ירים" (תהלים עה, ח). רבי יונה פתר* קריא בישראל; בלשון "זה" הושפלו, ובלשון "זה" הוגבהו. בלשון "זה" הושפלו, (שמות לב, א) "כי זה משה האיש". ובלשון "זה" הוגבהו* (שמות ל, יג) "זה יתנו כל העובר". ורבנן פתרי קריא באהרן; בלשון "זה" הושפל*, (שמות לב, כד) "ואשליכהו באש ויצא העגל הזה". ובלשון "זה" הוגבה*, (ויקרא ו, יג) "זה קרבן אהרן ובניו וגו'".

9וביאור זה , כי לא נמצא בעולם שהיה יותר עליון כמו אהרן, שהיה כהן גדול . וכן* ישראל, הם שהיו יותר עליון על הכל . וכאשר מי שהוא עליון בתכלית המעלה הושפל, דבר זה ניכר עד שיאמר כי זהו השפלה ניכרת. ולא כן כאשר קודם זה גם כן לא היה כל כך במדרגה עליונה, אף אם הושפל, אינו ניכר ומבורר כל כך . ולפיכך אמר הכתוב (תהלים עה, ח) "כי אלקים שופט זה ישפיל וזה ירים", כי אף אותו שהיה עליון בתכלית המעלה שאין עליו עוד, הוא משפיל אותו, עד שנראה השפלות. וכן להפך גם כן . ומפני כך חטא אהרן וחטא ישראל שהיו עליון, והיו בתכלית המעלה, כאשר חטאו, הושפלו עד שהיה ניכר ומבורר , ועל דבר שניכר יאמר לשון "זה" . וכן כאשר חזרו בתשובה , היה מרוֹמֵם אותם לגמרי, עד שהיה ניכר רוממות שלהם על כל, וזה רוממות מיוחד . ולפיכך כתיב ברוממות שלהם לשון "זה" , כי שאר רוממות שמרומם אותו יותר ממה שהיה, אין זה ניכר ומבורר. אבל רוממות של ישראל על הכל, שאי אפשר שיהיה זה יותר, וכן אצל אהרן, ולפיכך כתב אצל אלו לשון "זה" .

10ואחר סמך פרשת חטאת (ויקרא ו, יז-כג) , וכבר פירשנו למעלה כי החטאת אינה כולה כליל, ואילו העולה כולה כליל . כי כאשר תעיין בדברים אשר התבארו למעלה לא יקשה עוד, כי העולה מכפרת על המזיד , ולכך היא כולה כליל . ואילו החטאת מכפר על השוגג . ואצל המזיד המחשבה עיקר לגמרי, שהרי במחשבה ובמזיד עשה , ולכך הקרבן הוא כולו כליל . ואילו החטאת מכפר על השוגג, ובשוגג אין החטא מתיחס אל המחשבה בלבד שיאמר על זה הגוף בטל אצל הנשמה, והכל הוא מצד הנשמה כמו שהוא כאשר חוטא בהרהור או במזיד, כי בזה המחשבה הוא עיקר . וכאשר חוטא בשוגג, כמו שהוא כל חטאת, אין כאן מחשבה, והחטא מתיחס אל שניהם . ולפיכך האימורים לגבוה (ויקרא ד, פסוקים לא, לה), ואילו הבשר נאכל לכהנים (ויקרא ו, פסוקים יט, כב) . כי כבר אמרנו כי הכהן ראוי שיהיה כמו מלאך בלא חטא , כמו שאמר הכתוב (מלאכי ב, ז) "שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא" . ומאחר שהכהן כמו מלאך ה' צבאות בלא חטא, ולפיכך ראוי אל הכהן שיאכל חטאת ובעלים מתכפרים (פסחים נט:), כי המקריב מתחבר אל מדרגת הכהונה שאין בה חטא , ובזה מתכפר העון .

11ושני דברים הוא מקריב אל השם יתברך . האחד, האימורים , שהם קרובים אל הנפש, וראוי שיעלו לגבוה. אבל הרחוק מן הנפש, והוא גוף ממש, כמו הבשר, נאכל לכהנים . וגם החֵלב בהקרבה , מפני שהחֵלב הוא המובחר מן הגוף , וכמו שהדם הוא הנפש (דברים יב, כג) , כך החֵלב הוא עיקר הגוף, והוא ראשית הגוף , וכדכתיב (במדבר יח, יב) "וכל חלב תירוש ודגן ראשיתם" , וכל חלב נבדל מן השאר, וכדכתיב (במדבר יח, ל) "בהרימכם את חלבו ממנו", ולשון הרמה הוא הפרשה . והתורה אמרה להפריש לגבוה דבר שהוא מובדל ומופרש בעצמו , כי הדם שהוא מובדל ומופרש במה שהוא הנפש , לכך הוא לגבוה. והחלב הוא גם כן מובדל מן שאר הגוף . ויש לתת אלו שנים אל השם יתברך, שהוא עיקר והתחלת הכל , כמו שהם אלו שנים . וזהו טעם איסור שניהם להדיוט , כי כאשר הדם הוא הנפש, וראוי שיעלה במזבח*, והוא דבר זר לאדם, ולפיכך אסור באכילה . וכן החלב הוא עיקר וראשית הגוף, וכל ראשית הוא נבדל מן השאר והוא חלק גבוה , וכאשר אינו עולה לגבוה הוא דבר זר , אינו ראוי להדיוט . ולפיכך סמך הכתוב כאן איסור דם וחלב , כי הקרבתם אל המזבח מורה שהם רחוקים מן האדם .