דרשת שבת הגדול כג

1והנה התודה שיש בה החמץ, הרי החמץ כנגד מה שאמר "ולו אנחנו". כי החמץ מורה על יצר הרע , וצריך האדם שיזבח יצרו ולצאת מן יצר הרע, ולשוב אל השם יתברך , ומזה הצד הוא אל השם יתברך , שכל אשר הוא שב אל השם יתברך, נכנס ברשותו, והוא שלו. וקודם שהוא שב אליו, נראה כאילו לא היה ברשותו , אבל מפני השבתו הוא אליו לגמרי. וזהו כנגד בעלי תשובה, שזובח יצרו ומתודה עליו, ושב אל השם יתברך, כמו שיתבאר . ומין המצה הוא כנגד מה שאמר "הוא עשנו", כי מצד שהוא יתברך עשנו, בראנו מצה בלי שאור לגמרי, כי* ברא השם יתברך אותנו נקי מכל , כמו המצה . וכנגד מה שאמר "עמו וצאן מרעיתו" הוא קרבן עצמו, שהוא צאן או שאר בהמה . ומפני כך הכל שלו , וכאשר הכל שלו הנה הוא אחד לגמרי, כי הכל שלו . ולפיכך כתיב (תהלים ק, ג) "ולא" באל"ף, כי אנו אל השם יתברך שהוא אחד ומיוחד, כי הכל שלו .

2וזה אמרם בפרק קמא דברכות (ו:) , כל המשמח חתן וכלה כאילו הקריב תודה, שנאמר (ירמיה לג, יא) "קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה קול אומר הודו" . ורצה לומר כי המשמח חתן וכלה, עד שהחתן שמח* בחבור זה עם אשתו, ודבר זה הוא שמאחד* חתן וכלה כאשר ישמח החתן עם הכלה , וזה מורה על השם יתברך שהוא אחד, כי הוא יתברך מאחד חתן וכלה .

3ובמדרש (ויק"ר ח, א) , רבי לוי פתח (תהלים עה, ח) "כי אלקים שופט וגו'". מטרוניתא שאלה את רבי יוסי בר חלפתא, אמרה לו, בכמה ימים ברא הקב"ה את עולמו. אמר לה, לששת ימים, דכתיב (שמות לא, יז) "כי ששת ימים עשה ה' את השמים וגו'". אמרה לו, ומאותה שעה עד עכשיו מה הוא עושה. אמר לה, מזווג זווגים, אשתו של פלוני לפלוני . אמר רבי ברכיה, בלשון זה השיב רבי יוסי בר חלפתא, הקב"ה יושב ועושה סולמות, מגביה לזה ומשפיל לזה, שנאמר (תהלים עה, ח) "כי אלקים שופט זה ישפיל וזה ירים", עד כאן.

4ורצה לומר , כי אחר ששת ימי בראשית שהבריאה נגמרה, השם יתברך מחבר ומרכיב הפשוטים שיהיו אחד, וזה מצד שהשם יתברך הוא אחד בעצמו, ומזה נמשך ממנו פעולה זאת, שהוא מחבר ומאחד הפשוטים המורכבים . ולא דוקא שמזווג זווגים, רק שהוא מרכיב ומחבר כל הפשוטים להיותם אחד . כי אחר הבריאה שברא השם יתברך הכל יש מאין , מחבר ומרכיב הפשוטים, וזה מצד שהשם יתברך אחד . רק שזכר החבור שהוא יותר עליון והוא יותר חשוב, שהוא* חבור זכר ונקבה , שהוא מן השם יתברך, וקרוב אליו . ולפיכך המשמח חתן וכלה, ובזה מחבר אותם לגמרי עד שהם אחד , ודבר זה מצד השם יתברך שהוא אחד, ומייחד* הזווג. ודבר זה נחשב כאילו הקריב תודה, שהתודה היא גם כן מורה שהוא יתברך אחד, כמו שבארנו למעלה , כי מצד* שהכל שלו השם יתברך הוא אחד, כי הכל שלו.

5ומי שסובר שהוא משפיל ומרומם , רצה* לומר כי אחר הבריאה פועל הויה והפסד בנמצאים הפרטים מן השם יתברך, כמו שנאמר (תהלים עה, ח) "זה ישפיל וזה ירים" . כי מתחלה היתה הבריאה הכללית, שברא הכל, ואחר שברא הכל, מגביה זה שהיה שפל, ודבר זה נקרא הויה, ומשפיל גבוה, ודבר זה נקרא הפסד, וכל הויה והפסד בכלל זה. וזה שאמר (שם) "כי אלקים שופט זה ישפיל וזה ירים" . ולא אמר שהוא ממית ומחיה , כי זה יותר ראשון אל השם יתברך להשפיל את אחד, אבל מה* שהוא ממית ומחיה הוא השפלה לגמרי, וקודֵם הוא לפעול השפלות בלבד , או שמגביה אחד. ודבר זה יש ליחס אל השם יתברך בראשונה, כי הוא פועל ראשון . והדברים האלו דברים גדולים מאד .

6ובפרק נגמר הדין (סנהדרין מג:) מוכח כך* גם כן כי החמץ שמקריב בתודה מורה כי השם יתברך אחד, וזה מפני* כי החמץ מורה על בעלי תשובה שזובחים יצרם, ויוצאים מן רשות היצר , ושבים אל השם יתברך, בזה השם יתברך אחד, באשר הכל שב אל השם יתברך . וזה אמרם שם, אמר ריש לקיש , כל הזובח יצרו ומתודה עליו , כאילו כבדו להקב"ה בעולם הזה ובעולם הבא, שנאמר (תהלים נ, כג) "זובח תודה יכבדנני", "יכבדני" לא נאמר, אלא "יכבדנני" , בעולם הזה ובעולם הבא, עד כאן. ובאיזה מקום נרמז שזובח יצרו . אבל מפני שכתוב "זובח תודה", והתודה היה בה החמץ, וקרבן חמץ מפני כי האדם מסלק יצרו ושב אל השם יתברך ומתודה שחטא אל השם יתברך , ובזה שהוא מתודה שחטא הוא שב אל השם יתברך , כי היצר הרע מונע החוטא* שאין האדם ברשות השם יתברך . אבל כאשר הוא מסלק יצרו ומתודה שחטא, אז האדם אל השם יתברך לגמרי , ואז השם יתברך אחד, וכמו שבארנו למעלה כי כאשר הכל שב אל השם יתברך, בזה* השם יתברך אחד. ולפיכך הזובח יצרו מכבד השם יתברך בעולם הזה ובעולם הבא , כי בעולם הבא יהיה השם יתברך אחד לגמרי , כדכתיב (זכריה יד, ט) "ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד" . והכל נרמז בשני נוני"ן "יכבדנני", כי זביחת יצר הרע מגיע עד שער החמשים , הוא עולם העליון . ולפיכך כתיב "יכבדנני", שמכבד השם יתברך בעולם הזה ובעולם הבא .

7ומזה הטעם עצמו היו שתי הלחם חמץ בעצרת (ויקרא כג, יז) , שהוא יום חמשים (שם פסוק טז), כי הקרבה זאת מגיע עד שער החמשים . ולפיכך בשאר ימים אסרה תורה חמץ, משום שאין הקרבת החמץ רק מצד שער החמשים . ולכך קרבן תודה, מפני שהקרבה הזאת מגיע אל שער החמשים, כי כך ענין התודה, כמו שהתבאר למעלה שהשם יתברך אחד, ואליו הכל, ועל זה באה התודה, שהוא* יתברך אחד* מצד שער החמשים, שהרי אמרו רז"ל (ר"ה כא:) חמשים שערי בינה נבראו בעולם, וכולם נמסרו למשה חוץ מאחד, שנאמר (תהלים ח, ו) "ותחסרהו מעט מאלהים", אם כן שער החמשים הוא אל השם יתברך לבדו . ולפיכך כתיב (תהלים נ, כג) "זובח תודה יכבדנני", בנו"ן יתירה, שמגיע זביחה זאת עד שער החמשים, והוא מכבד השם יתברך בעולם הזה ובעולם הבא. לכן ביום חמשים, שהוא עצרת, אז יש להקריב חמץ, כי שתי הלחם היו של חמץ. כי מצד שער החמשים נמצא החמץ בעולם, כי אין העולם הזה יש לו מדריגה העליונה הזאת, והנה החסרון בעולם מצד יום החמשים . ולכך ביום החמשים, דהוא עצרת, קרבן שתי הלחם, שהם חמץ. כי מצד מעלת יום זה נמצא החמץ בעולם, שהוא החסרון. וזה שרמזו ז"ל בחכמתם העמוקה במסכת סוכה (נב.) כי היצר הרע מתגרה* בתלמידי חכמים יותר מכולם . כי השער העליון, הוא שער החכמה העליונה , אשר הוא בחסרון בעולם הזה . ולפיכך היו שתי הלחם של חטים , כמו שאמרו בהוריות (יג:) כי פת חטים יפה לתלמוד . ולפיכך היו של חטים והיו חמץ, ואילו העומר שהיו מביאים היה מן השעורים (מנחות פד.) , והוא כנגד המדריגה ראשונה שהיו מביאים ביום ראשון לספירה, והוא כנגד שער הא' , שנמצא* בלא חסרון כלל בעולם, ולכך היה מצה . ואלו דברים הם סתרי תורה, ואין לפרש יותר .

8ובמדרש (ויק"ר ט, ז), רבי פנחס ורבי לוי ורבי יוחנן בשם רבי מנחם דגליא , לעתיד לבא כל הקרבנות בטלין, וקרבן תודה אינו בטל. כל התפלות בטלות, ההודאה* אינו בטלה. הדה הוא דכתיב (ירמיה לג, יא) "קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה קול אומר הודו את ה' צבאות וגו'", זה הודאה*. "מביאים תודה בית ה'" (שם), זה* קרבן תודה. וכן דוד אמר (תהלים נו, יג) "עלי אלקים נדריך אשלם תודות לך", "תודה" אין כתיב כאן, אלא "תודות", הודאה וקרבן תודה.

9וביאור זה , כי התפלה שאדם מתפלל על צרכיו , וכל דבר שהוא תפלה בטלים לעתיד לבא, שאין צריך תפלה על צרכיו . אבל הודאה שנותן אל השם יתברך מה שעשה עמו, כעבד הזה שמתודה שעשה עמו טוב , ובשביל הטוב שעשה עמו מודה הוא אל השם יתברך. ולפיכך כל ההודאה היא לשעבר, והתפלה היא להבא, כי נותן הודאה להשם יתברך לשעבר, ומתפלל להבא . ולפיכך כל התפלות בטלות, כי אין צריך שום דבר לעתיד, כי כבר יושלם הכל . רק נותן הודאה על מה שעשה עמו, ולפיכך ההודאה אינה בטילה. כמו שאמר דוד המלך ע"ה (תהלים נו, יג) "עלי אלקים נדריך אשלם תודות לך", כי חייב להודות על מה שעבר, ודבר זה תשלומין הוא . וכן כל הקרבנות הם תיקון אל האדם , ולעתיד אין צריך תיקון. ולפיכך כל הקרבנות בטלים , חוץ מן הודאה, שמודה כי הוא אל השם יתברך מצד הטוב שעשה עמו, ומביא קרבן הודאה על שעבר . לכך אמר במדרש (ויק"ר ט, ב) "זובח תודה יכבדנני" (תהלים נ, כג), רבי ברכיה בשם רבי אבא בר כהנא, "כבדני" אין כתיב כאן, אלא "יכבדנני", "כבדני" בעולם הזה, "יכבדני" בעולם הבא . וכל זה מפני כי ההודאה הוא מצד הטוב שעשה השם יתברך עמו, ודבר זה שייך אף לעתיד, כי יתנו הודאה על הטוב שעשה עמהם. ודבר זה מיוחד לעולם הבא , כי הדבר המיוחד לעולם הבא הוא הטוב שעשה. אבל בעולם הזה אינו הכל הודאה, כי צריך גם כן תפלה על הדבר שהוא צריך, אבל לעולם הבא הכל הודאה לשעבר . ולפיכך מי שמביא תודה מכבד השם יתברך בעולם הזה ובעולם הבא .