דרשת שבת הגדול כד

1וכבר אמרנו כי התודה היא שאנו מודים כי הכל אל השם יתברך, כמו שאמר במזמור לתודה (תהלים ק, ג) "הוא עשנו ולו אנחנו". והנה המצה מורה על שהוא יתברך עשנו, והחמץ מורה כי אליו אנחנו, הכל כמו שביארנו למעלה . ולפיכך היו שלשה מיני מצה ואחד של חמץ, והיה של חמץ גדול כמו שלשה של מצה . וזה כי השם יתברך עשנו על ידי האבות , כי הם התחלה אל הכל , שהם שלשה . ולכך היו שלשה מיני מצה, דאמרינן במסכת בבא בתרא (יז.) שלשה לא שלט בהם יצר הרע; אברהם, יצחק, ויעקב . ולפיכך שלשה מיני מצה, כי המצה אין בה שאור, מורה על שאין יצר הרע בהם . ואלו שלשה מינים הם ; האחד מנחת סולת , שהיה בוללה בעודה סולת , ונקמצת קודם אפיה, בעודה רכה . והמין השני רקיקין, ונקמצת אחר האפיה, והיא קשה, שהרי רקיקים לא היה בהם רק משיחת שמן . ואם כן דבר זה הפך הסולת, שהיא* נקמצת בעודה רכה, ואילו זו כאשר נקמצת כבר היתה קשה. והמין השלישי חלות, והם אפויות קודם קמיצה , ונתן בה שמן הרבה ובוללה, וכאשר היא נקמצת לא היתה רכה כמו מנחת סולת, שעדיין לא נאפית כלל, ואינה קשה כמו רקיקין, שהרי נותן בזאת שמן הרבה . לכן החלות הם כמו ממוצע בין אלו השנים*, שאינה רכה כמו מנחת סולת, ואינה קשה כמו רקיקין. וידוע כי מדת יצחק קשה , והפך זה מדת אברהם , ומדת יעקב ממוצע בין שניהם .

2אמנם החמץ הוא כנגד מי שהיה חמץ וזובח יצרו ועושה תשובה ושב אל השם יתברך , והוא כנגד אדם הראשון שחטא ועשה תשובה, והוא יסד (תהלים צב, א-טז) "מזמור שיר ליום השבת" על התשובה , והקריב שור פר לתשובתו (חולין ס.), כמו שנתבאר דבר זה למעלה, עיין שם . והיה שקול כמו שלשתן, כי ממנו היו אלו שלשה אבות . ולפיכך היה החמץ כמו כל שלשתן , ואלו דברים יש להבין.

3ועוד יש לפרש כי החמץ היה נגד דוד שחטא, והוא היה פותח פתח תשובה בעולם, שאמר (ש"ב כג, א) "נאום הגבר הוקם על", שהקים עולה של תשובה, כדאיתא בפרק קמא דמועד קטן (טז:) , וזבח את יצרו אל השם יתברך . והוא שקול גם כן עם אבות העולם, כדאיתא בפרק חלק (סנהדרין קז.) שהיה רוצה* שיאמרו "אלקי דוד", כמו שאומרים "אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב" . ואף על גב דבפרק קמא דב"ב (יז.) קאמר "ויש אומרים אף דוד לא שלט בו יצר הרע" , מכל מקום הלכה כתנא קמא, דלא חשיב שלא היה שולט בהם יצר הרע רק שלשה אבות . ואפילו ליש אומרים דחשיב גם דוד שלא שלט בו יצר הרע, היינו אם לא היה הקב"ה מנסה אותו, אז לא שלט בו יצר הרע. אבל מפני שהיה הקב"ה מנסה אותו, כדאיתא בחלק (סנהדרין קז.), שלט בו יצר הרע . וזבח יצרו ועשה תשובה, שהרי אמרו על דוד שהקים עולה של תשובה. ומה שהיה של חמץ שקול כמו שלשתן של מצה, מפני כי מדת דוד כלולה* משלשתן, ולפיכך היה מין חמץ כמו שלשה של מצה .

4ועוד יש להבין דברים גדולים בענין זה . כי היו שלשה מינים של מצה נגד* הנשמה, שיש בה שלשה כחות; נפש, רוח, נשמה, הידועים . והם בלא שאור, רק טהורים לגמרי מן החמץ . אבל החמץ הוא נגד הגוף, שבו יצר הרע , עד שזובח יצרו אשר בגוף, ועושה תשובה. ולפיכך של חמץ כמו שלשה של מצה, כי האדם הוא משני חלקים גוף ונשמה , וזה כמו זה , רק כי הנפש יש בה שלשה כחות מחולקים הידועים אשר ביארנו אותם במקומות הרבה . ולפיכך החמץ שקול כמו אותם שלשה של מצה. ואנו נותנים הודאה אל השם יתברך כאשר עשה נס, כי הנשמה שלו והגוף פעלו .

5ועוד ראוי שיהיו שלשה מינים מחולקים של מצה, ואילו החמץ לא היה בו מינים חלוקים . כי כבר התבאר לך כי עיקר החמץ שבא עם התודה היינו זביחת היצר הרע וסילוק היצר, וכמו שאמרו חז"ל (סנהדרין מג:) "זובח תודה יכבדנני" (תהלים נ, כג) , דהיינו כשחטא* וחזר בתשובה ומודה שחטא, בזה זובח יצרו . ומצד הזביחה שהוא הסילוק, לא שייך חילוק לומר שאין זה כזה , כי דבר זה העדר בלבד, ולא שייך לומר חלוק מינים רק מצד המציאות, לא מצד הסילוק, ולכך החמץ היה מין אחד . אבל המצה שלשה מינים מחולקים, כי המצה מורה על המציאות , ודבר זה מבואר למבין.

6אמנם כאשר אנו נוהגין ליקח עשרון, ועושים ממנו שלש מצות מצוה לפסח, נראה כי מה שהיה מין של חמץ בתודה כמו שלשה של מצה , מפני כי ראוי שיהיה מחלק אותם של מצה , כדי שתהיה נאפה מהר, ולא תבא לידי חמוץ*. כי העיסה שהיא עבה, יש לחוש לחמוץ קודם שיאפה. וכאשר הוא קטן, האש שולט ונאפה מיד . ולכך נוהגין בארץ אשכנז שעושין שלש מצות מן עשרון, שהוא שעור חלה, ולמדו זה מן לחמי תודה, שהיו שלש חלות בעשרון אחד, כמו שכתוב באורח חיים (טור או"ח ס"ס תעה) בשם הרא"ש ז"ל . וכתב משום שהוא זכר ללחמי תודה.