דרשת שבת הגדול כה

1אמנם מה שכתב שהיוצא* מבית האסורין צריך לתודה, ולכך אנו עושין שלש מצות מן עשרון אחד כמו שהיה בתודה , דבר* זה רחוק בעיני, שהרי ארבעה מינין שבתודה מעכבין זה את זה , והרי אין כאן מין חמץ, ובודאי אינו מביא מצה בלא חמץ . ובאולי תשאל הרי האמת הוא כי בעל הנס צריך להביא קרבן תודה אל השם יתברך, ואיך אנו פטורין מקרבן תודה בפסח . כי כבר התבאר כי תקנו ארבעה כוסות כנגד שלשה מיני מצה, ומין רביעי של חמץ . אבל לעשות זכר אל שלשה מינים של מצה קשה. מכל מקום יש ליישב פירוש הרא"ש ז"ל לפי* מה שאמרנו , כי מין החמץ והמצה באים להודות* על שני דברים הרמוזים במזמור לתודה (תהלים ק, ג) "כי הוא עשנו ולו אנחנו"; כי המצה* מורה שהוא בראנו, והחמץ מורה על זביחת היצר, ובזה הוא אל השם יתברך, כמו שהתבאר למעלה . וכאשר הוציא השם יתברך את ישראל כאילו נולדו ישראל, וכמו שהארכנו בחבור גבורות השם , והשם יתברך עשאנו על ידי שלשה אבות , ולפיכך יש לעשות זכר לשלש מצות שבתודה שנעשו מן עשרון אחד , רומזים על שלשה אבות כמו שהתבאר . אבל החמץ אשר אינו בא על שם שהוא עשנו, אין לעשות זכר* לזה כלל, כך יש לתרץ .

2אבל אפשר לומר שהמנהג הוא בשביל כי לחמי תודה היו שלשה מן עשרון אחד, מה שאין זה בחמץ, כדי שימהר להיות נאפה ולא יחמץ . ומה שהיו מחולקים במעשיהם חלות רבוכה ורקיקין , כי כאשר ראוי לחלקן מין של מצה, יש לעשות כל אחד ואחד מין בפני עצמו, וזהו דרך חשיבות וגדולה שעושה מינים מחולקים . אבל העיקר שהוא מחולק מפני כי המצה ראוי שיהיה נאפה מהר, שהרי לא היה כן בחמץ .

3ומפני כי שלש מצות שהם מצות של מצוה צריכין שימור, וכדכתיב (שמות יב, יז) "ושמרתם את המצות", וכל אשר יעשה להם שימור יותר עדיף , וזה שימור הוא כאשר יעשה שלש מצות מן עשרון אחד, שיהיה ממהר להיות נאפה. ומפני כך אני אומר מה שהעולם נוהגין כי אופין המצות בתנור, אחר כך מוציאין אותם ונותנים אחרים במקומם, ולא יסיקו התנור , וכן הרבה פעמים. לפי הנראה אין נכון כך כלל, כי אינו נאפה מיד . וכמה חומרות החמירו באפיית המצה יותר מזה, ומנין לנו דבר זה . ועוד, מה שיעור יש לדבר, כי בודאי אם יאפה פעמים הרבה כך בלא הסק, שבודאי בסוף יש לחוש שאינו ראוי להיות נאפה בו המצה . ואילו היה שיעור לדבר, היה ראוי לומר שאין לחוש לזה . אבל כאשר אין לדבר זה שיעור, ומי שאינו בקי בודאי אפשר שיבא לידי איסור , אם כן אין לעשות כלל. ואפילו לכל ימי הפסח היה נראה שלא* יעשה דבר זה . וקצת יש ראיה מתוך הגמרא דפרק כיצד צולין* (פסחים עד:) אמר ליה מר בר אמימר לרב אשי, אבא* האי חלא דחליט ביה חדא זימנא, [תו] לא חליט ביה זמנא אחריתי, לפי שתשש כחו . ואם כן הכא נמי אחר שידוע כי התנור כאשר נאפה בו דבר מצטנן, וכבר נאפה בו פעם אחת, אמרינן שאין לאפות בו עוד . ועל כל פנים כיון דמחמירין בהרבה חומרות , היה לנו להחמיר בדבר זה גם כן. וזהו מנהג כשר מאד, והמחמיר תבא עליו ברכה .