דרשת שבת הגדול כו

1ואחר כך אמר (ויקרא ז, כט) "המקריב את זבח השלמים וגו'" , ופרשה זאת בשלמים. כי פרשת תודה היא על הודאה שעשה השם יתברך אליו שלום, ועל זה מקריב תודה, כמו שהתבאר . ופרשה זאת נאמרה על הקרבת שלמים, שיעשה השם יתברך אל האדם שלום לעתיד , ומפני כי השלום הוא כאשר ישראל יש להם שלום עם השם יתברך, כי זהו השלום היותר עליון על כל . ובמדרש (תנחומא צו אותיות ד-ה), למה נאמר "זבח השלמים", שהוא עושה שלום בין המזבח ובין הכהנים* ובין ישראל. בוא וראה, העולה היתה כולה לאשים (ויקרא א, ט). והחטאת היה דמה* ואימוריה למזבח (ויקרא ה, ל-לא), ועורה ובשרה לכהנים (ויקרא ו, כב), ולא היה ממנה הנאה לישראל, וכן האשם (במדבר יח, ט-י). אבל התודה היה דמה ואימוריה למזבח (ויקרא ג, ב-ה), והחזה והשוק לכהנים (ויקרא ז, לא-לב), ועורה ובשרה לישראל (זבחים נה.). נמצא עושה שלום בין המזבח ובין הכהנים ובין ישראל. לפיכך נקרא* "זבח השלמים", העושה שלום לכל . וכשהיו מקריבים זבח השלמים היה הקב"ה נושא להם פנים, שנאמר (במדבר ו, כו) "ישא ה' פניו אליך".

2ומפני כי השלמים הם שלום בין ישראל לאביהם שבשמים, ואי אפשר שיהיה שלום, דהיינו החבור עם השם יתברך שהוא אחד (דברים ו, ד), רק כאשר ישראל הם עם אחד . וזה על ידי מי שמחבר אותם יחד, הוא הכהן. שכבר אמרנו למעלה דבר זה , כי על ידי אהרן כהן גדול שהוא כהן אחד, נחשבו ישראל עם אחד, שיש להם כהן אחד, ודבר זה ביארנו למעלה . ולכך ראוי לתת החזה לאהרן הכהן , כי החזה מחבר ומקשר הצלעות . כי כאשר תבין הם שנים עשר צלעות , כנגד שבטי תם . ונקרא (ויקרא ז, לד) "חזה התנופה", כי החבור הזה שהיה מחבר אותם אהרן, כמו החזה שהוא מחבר הצלעות, כך אהרן היה מחבר אותם. ודבר זה הוא התעלות והנפה לישראל . כי הדבר שהוא מפוזר הוא נקרא ירידה, ואילו התאספות והתקשרות כאחד הוא הנפה ועליה, כי הכלל יותר מתרומם מן הפרט , לכך החבור אל כלל אחד הוא עליה.

3ועוד היה מעלה אותם ומקשר אותם עם השם יתברך , והוא עוד התרוממות יותר . ולפיכך שוק התרומה, כי השוק הוא דבק בחזה , והשוק עוד מרומם את הגוף מן השפלות, שעל ידי השוק עומד הגוף בהתרוממות, וזהו* חזה התנופה ושוק התרומה . ולפיכך דוקא חזה ושוק לכהן מן השלמים , כי הקרבן שלמים הוא הקשור אל השם, ואינו בא על חטא . וזה דכתיב בשלמים (ויקרא ז, יא) "ואשר יקריב לה'", כי קרבן זה בלבד הוא הקרבה אל ה' כמו שאמרנו, ולא בא על חטא . וכל שלום הוא על ידי אמצעי , אשר הוא רודף שלום בין שנים . וכאן השלום הזה שיש לישראל עם השם יתברך היה על ידי אהרן הכהן, שהוא כמו אמצעי בין השם יתברך ובין ישראל . ולפיכך היה מדתו של אהרן לרדוף שלום גם כן בין המתנגדים ולקרב את הבריות לשמים (אבות פ"א מי"ב), כמו שמצינו כי השלום בין הקב"ה ובין ישראל היה על ידי אהרן .

4ולפיכך כולם היו משתתפים בקרבן שלמים, שעשה שלום בין ישראל לאביהם שבשמים, שהיה הכל קשר אחד . לכן האימורים למזבח, והוא חלק גבוה, וחזה ושוק לכהנים, והבשר נאכל לבעלים, ובזה היה הקשור והחבור יחד לכל אחד מה שראוי. והיה חזה התנופה כנגד מה שהיה אהרן מקשר ומאחד שנים עשר שבטים, וזהו הרמה הראשונה . ואחר כך עוד מרים* אותם, עד שהם אל השם יתברך להיות דבוקים בו, ולפיכך שוק התרומה . ואלו שני אברים הם מחוברים יחד, החזה והשוק , ושניהם מרימים את הגוף, כי הגוף הוא כנגד ישראל, ובזה הוא שלום והתחברות בין ישראל ובין אביהם שבשמים. ולפיכך קרבן אהרן ובניו מחצית בבקר ומחצית בערב (ויקרא ו, יג), כי הוא מקשר ישראל, שהם שנים עשר שבטים, נגד שנים עשר מזלות שמשמשים ששה ביום וששה בלילה , והבקר והערב הם נגד מדת יום ומדת לילה .

5אבל על ידי משה לא היה להם מדרגה זאת , כי לא היה משה כמו אמצעי מחבר ומקשר אותם עם השם יתברך , רק כי משה כמו מלך ונשיא היה אל ישראל . ולפיכך לא היה למשה למנה רק החזה בלבד , כי החזה הוא שמחבר את הצלעות ביחד בלבד* , ולא היה על ידי משה* חבור ישראל עם השם יתברך, ולכך היה למשה החזה בלבד .