דרשת שבת הגדול כט

1ובזה שקבעה התורה השלום באחרונה בכל הדברים; הן בקרבנות , הן בברכת כהנים , וכן בתפלה , כמו שנתבאר למעלה , דבר זה הוא ענין מופלא על קץ משיחנו שיבא במהרה . כי כבר התבאר מן מה* שקדם כי השלום ראוי שיהיה בסוף כל דבר, ואי אפשר זולת זה . וכמו שהיה אל העולם כאשר נברא, שהיה העולם יוצא אל הפעל כל ששה ימים, ובסוף באה המנוחה , הוא השבת, שהוא השלום, וכמו שתקנו לומר ב"אתה אחד" (מנחה של שבת) "מנוחת שלום ושלוה וכו'" . כי העולם אי אפשר שלא יהיה לו שלום באחרית, כמו שהתבאר למעלה כי יושלם הדבר בשלום. והוא שנאמר (ישעיה מה, ז) "עושה שלום ובורא רע", ומאי ענין אלו שני דברים ביחד שאומר "עושה שלום ובורא רע" . אבל כי השלום הוא השלימות כמו שאמרנו, והרע הוא הפך השלימות , ולפיכך אמר "עושה שלום ובורא רע" . ומפני כך לא נאמר "כי טוב" ביום שני , מפני שבו נברא המחלוקת (ב"ר ד, ו), שהוא רע , וזה מבואר .

2וכאשר אתה רואה בעיניך כי העולם הזה אין בו השלום, רק התנגדות , ואם כן אין לעולם השלום, שהוא שלימות העולם. ודבר זה אי אפשר לומר שיהיה חסר העולם מה שהוא שלימות לו, וכמו שלא היה חסר כשנברא, שבא השלום באחרונה . ולפיכך "כל מחלוקת שאינה לשם שמים, אין סופה להתקיים" (אבות פ"ה מט"ז), כי אי אפשר שיהיה המחלוקת נשאר תמיד, כי הכל נמשך אל השלום , ולפיכך אי אפשר שיהיה מחלוקת תמיד בעולם , רק באחרונה יהיה השלום. ודבר זה יהיה בסוף, כשיבא המלך המשיח, יבא השלום לעולם . וזה שאמר (ויק"ר ט, ט) גדול השלום שכאשר המשיח בא אינו פותח אלא בשלום, שנאמר (ישעיה נב, ז) "מה נאוו על ההרים רגלי מבשר משמיע שלום" . וזה שכתוב (ישעיה יא, ו-ז) "וגר זאב עם כבש וגו', ופרה ודוב תרעינה יחדיו וגו'", וזה נאמר על השלום שיהיה לזמן המשיח , וכדכתיב (שם פסוק ח) "ושעשע יונק על חור פתן ועל מאורת צפעוני גמול ידו הדה" . זכר ארבעה דברים אשר יהיה בהם השלום; מן הזאב, ומן הדוב, שהם מזיקים משני צדדים. ועוד פתן וצפעוני גם כן מזיקין משני צדדים מבחוץ , ודבר זה ידוע למבינים .

3וכל זה מפני כי המשיח נקרא "שילה" (סנהדרין צח:), על שם שהמלכות שלו (ב"ר צט, ח) . ומפני שהמלכות שלו, ימלוך על הכל, והמלך מבטל כל המחלוקת . ופירוש "שילה" שי לו , כי שאר המלכים היו מושלים על בני אדם בכח וביד חזקה, אבל המלך המשיח אינו כך, שלא יהיה מלכותו ביד חזקה ובכח*, רק הכל שי אליו*, שהכל יהיו נמשכים אליו, כמו שמביאים מנחה אל אחד, כך כל העולם יכניעו* עצמם תחת מלך המשיח. ולפיכך נקרא "שילה" שי לו, ומפני כך יהיה השלום בעולם, כי הכל תחת רשותו . ולכך אל יתמה האדם אם ישראל הם בגלות זמן ארוך , דבר זה כי ראוי השלום שיהיה באחרונה, וכדכתיב (תהלים לז, לז) "כי אחרית לאיש שלום" , לפיכך עולם הזה אין בו שלום עד בסוף, ובדבר זה הארכנו מאד במקום אחר .

4ומכל מקום מה שישראל הם דורכים ומגיעים אל השלום שיהיה בעתיד, אי אפשר חס ושלום לכלות[ם] . והוא שעומד לנו בכל דור , וכבר הארכנו בזה בכמה מקומות . והוא שרמזו ז"ל בחכמתם בפרק הרואה (ברכות סד.) הנפטר מן החי אל יאמר לו "לך בשלום", שהרי דוד אמר לאבשלום (ש"ב טו, ט) "לך בשלום", והלך ונתלה (ש"ב יח, ט). אלא יאמר לו "לך לשלום". הנפטר מן המת יאמר לו "לך בשלום" . ודבר זה כמו שאמרנו למעלה , כי אם יאמר אל החי "לך בשלום", אם כן כבר הגיע אל השלום, שהוא בסוף, ואין לאדם בעולם הזה השלום שהוא בסוף . אבל כשיאמר "לך לשלום", רצה לומר שידרוך אל השלום שהוא לעתיד, ואינו אצלו, ובזה הוא ניצול . ודוד שאמר "לך בשלום", חשב כאשר יאמר "לך בשלום" אז יהיה הטוב עמו לגמרי, כאשר השלום עמו. והנה כאשר יאמר "לך בשלום" טוב מצד אחד, שמברך אותו שיהיה בנחת לגמרי, ואם לא אליו יגיע היזק , הוא בשלוה* ובנחת לגמרי, אבל אפשר שיפגע בו היזק ומתנגד. ולכך אמר דוד "לך בשלום", כי לא חשב על מעשה אבשלום , ולכך אמר "לך בשלום". ויעקב שאמר (בראשית כח, כא) "ושבתי בשלום" , דבר זה אינו ברכה ואינו תפלה, רק שאמר כך . ומזה תראה כי מי שהוא דורך אל השלום אין מגיע לו הפסד, מפני שהוא דורך אל השלום. אבל שיהיה בשלום לגמרי, דבר זה אינו. ולכך הם בגלות מצד שאין השלום עמהם לגמרי , אבל הם דורכים אל השלום. ולכך הם בגלות, מצד שאין שלימות עמהם לגמרי.