דרשת שבת הגדול ד

1ומפני כך אמרו בברכות (ה:), תניא אבא בנימין אומר, על שני דברים הייתי מצטער כל ימי; על תפלתי שתהא לפני מטתי, ועל מטתי שתהא נתונה בין צפון לדרום. מאי "לפני מטתי", אילימא לפני מטתי ממש, והאמר רב יהודה אמר רב, ואמרי לה רבי יהושע בן לוי, ואמרי לה במתניתא תנא, אבא בנימין אומר , מנין למתפלל שלא יהיה דבר חוצץ בינו לבין הכותל, שנאמר (ישעיה לח, ב) "ויסב חזקיהו פניו אל הקיר ויתפלל אל ה'". לא תימא "לפני מטתי", אלא אימא "סמוך למטתי" . ועל מטתי שתהא נתונה וכו' [בין צפון לדרום], דאמר רבי חמא בר חנינא, ואמרי לה אמר רבי יצחק, כל הנותן מטתו בין צפון לדרום הויין לו בנים זכרים, שנאמר (תהלים יז, יד) "וצפונך תמלא בטנם ישבעו בנים" .

2וקשיא , מאי ענין שני דברים אלו יחד . ועוד קשה, למה יתן מטתו בין צפון לדרום. ורש"י ז"ל פירש (ברכות ה:) משום שהשכינה במזרח או במערב, ולפיכך יסבב שכיבתו לצד אחר . והשתא תינח עם אשתו, אבל שלא עם אשתו אין זה טעם . אבל פירושו כי האדם תחילת בריאתו נברא לעבוד בוראו , ומפני כי האדם בלילה נחשב כמו מת , ובבוקר כשקם כאילו החזיר לו השם יתברך חיות שלו , וכמו שאנו אומרים (ברכות ס:) "המחזיר נשמות לפגרים מתים" . וכאשר השם יתברך מחזיר נשמתו אליו, כאילו עתה נברא, ובריאתו לעבוד בוראו. ולפיכך תהיה תפלתו סמוך למטתו, שהתפלה היא עבודת בוראו יתברך , ולא יעשה דברים אחרים .

3אמנם לא די בזה , רק כשילך לישון אז יחזיר האדם הנשמה למי שנתן אליו נשמתו, וממקום שבאו הנשמות לעולם, שם יהיה מפקיד האדם נשמתו גם כן אל הקב"ה, אשר נתן לו הנפש . והנשמות הם באוצר הנשמות , ואוצר הנשמות הוא בצפון . ולפיכך זמן החיבור הוא בחצי לילה , שאז רוח צפון מנשב, כדאיתא בברכות (ג:) . ומביא ראיה שהנשמות מצפון, שנאמר (תהלים יז, יד) "וצפונך תמלא בטנם ישבעו בנים" . והכתוב רצה לומר כי הנשמות הם באוצר, ולפיכך אמר "וצפונך תמלא בטנם", רצה לומר מן אוצר שלך, וכל דבר שהוא באוצר הוא בצפון, שנקרא "צפון" בשביל כך, שהדברים שבאים משם צפונים . ולפיכך בניו זכרים, כי נשמת הזכר יותר באוצר נחשב לפי חשיבות הזכר , שכל אשר הוא חשוב יותר, נחשב אוצר , ולפיכך בנים שלו זכרים, והדברים ידועים ליודעים בעמקי החכמה .

4והראיה הזאת מביא כי הנשמות באוצר הקב"ה , ולפיכך כאשר הולך לישון יפקיד רוחו באוצר הקב"ה, שהנשמות באות משם, ושם גנוזות, ושם שבות, שנאמר (תהלים לא, ו) "בידך אפקיד רוחי" , וכל מקום שנאמר "יד" הוא יד שמאל (מנחות לו:), וצפון הוא שמאל, שהרי הדרום נקרא "ימין" בכל הכתוב , ואם כן צד צפון הוא שמאל . ובזה האדם כאשר קם ממטתו, תכף ומיד עובד את בוראו . ובלילה שהוא ישן, ואינו עובד את בוראו , מפקיד אל השם יתברך הפקדון, הוא הנשמה אשר נתן השם יתברך אליו. ובזה נראה כי האדם אינו דבר לעצמו , רק הכל אל השם יתברך .