דרשת שבת הגדול ו

1ומפני כי אחדותו יתברך בעולם הזה אינו רק מצד העדות בלבד מה שמעידין ישראל על האחדות , לכך לקיחתו בעשור, כי היו"ד אינו אחד, רק שהיו"ד מעיד על האחדות, הוא האל"ף . ומפני שאין כאן רק עדות בלבד, ואין אחדותו בעצמו, ואין עדות עד אחד עדות , כי צריך שני עדים . וזה אמרם במדרש, והביא אותו הטור (או"ח סימן תל), כי פסח מצרים היה ביום ה' , נמצא עשור לחודש היה ביום השבת, בו לקחו הפסח והיו קושרין אותו בכרעי המטה, והיו המצריים שואלים אותם למה לכם, והיו משיבין אותם, לשחטו לשם אלקינו, והיו שיניהם קהות* על שם ששוחטין את אלהיהם, ולא היו רשאים לומר להם דבר. ומה אשמועינן מדרש זה שהיה לקיחתו בשבת, ומאי שנא שבת או יום אחר. [ו]הטור מפרש כי לכך נקרא "שבת הגדול", על שנעשה בו נס גדול . ולמה יקרא "שבת הגדול", כי למה תולה הנס בשבת דוקא, שיקרא בשביל כך "שבת הגדול" .

2אבל הדבר הזה כי זה בשביל כי עשור לחודש לא היה רק עֵד אחד, ואין עד אחד נחשב עדות. ולפיכך היה צריך עוד עד המורה שהוא יתברך אחד , והוא השבת. וזהו כי השבת גם כן אחד, מורה על השם שהוא אחד, כמו שישראל מעידין, מפני שהם אחד, על השם יתברך שהוא אחד, כך השבת שהוא אחד, כי השבת הוא אחד שאין לו זיווג*. כמו שאמר במדרש (ב"ר יא, ח) יום א' יש לו זוג יום ב', יום ג' יש לו זוג יום ד', יום ה' יש לו זוג יום ו', השבת אין לו זוג . ואינו אחד גמור, שהרי השבת אף על גב* שהוא אחד, שאין לו זוג, מכל מקום ביום* עצמו יש חילוק שעות ורגעים עד בלתי שיעור. כמו שישראל הם עם אחד, מכל מקום יש בהם הרבוי מצד העם . ולפיכך השבת מעיד גם כן כי יש אחד גמור בלי שום שניות כלל, והוא השם יתברך, והוא קודם . ולכך השבת וישראל שניהם הם מעידים .

3ובשביל כך יתורץ הקושיא מה ששואלים על הטור (או"ח סימן תל) , שכתב: ולכן קורין אותו "שבת הגדול" מפני שנעשה בו נס גדול. ומה ענין לכאן שיקרא השבת על שם הנס הזה . אבל בודאי ראוי שיהיה הנס דוקא בשבת, כי עובדי עבודה זרה* אינם רוצים באחדותו יתברך, ועובדים עבודה זרה . והשבת מעידה על השם יתברך שהוא אחד, והשבת היה גורם שלא היו רשאים* לעשות דבר אל בני ישראל, שהיו רוצים לשחוט אלהיהם ולבטל עבודה זרה . כי השבת הוא זמן מוכן לזה לבטל* עבודה זרה יותר* משאר הימים, ולכן מוכן השבת אל הנס הזה. ואם חס ושלום היו עושים דבר לישראל, היה נראה כאילו היה חס ושלום ממש בעבודה זרה. ומעתה יש שני עדים בעשור לחודש המעידים על* שהוא יתברך אחד . וזה אמרם (שבת קיח:) השומר שבת אפילו עובד עבודה זרה כאנוש מוחלין לו וכו' . וזה מפני כי המשמר* שבת יש כאן שני עדים שהשם יתברך אחד; דהיינו הוא, שהוא בעצמו ישראל , וגם השבת. וכאשר עובד עבודה זרה יש כאן עד אחד בלבד על עבודה זרה, ואין אחד נחשב במקום שנים .

4אמנם שחיטת הפסח היה בי"ד , כי אימתי יהיה ה' אחד ושמו אחד, כשיסלק יצר הרע מן העולם . אשר היצר הרע מסית אחר עבודה זרה , והיצר הרע עצמו קראו חז"ל (שבת קה:) "אל אחר" , כמו שכתוב (תהלים פא, י) "לא יהיה בך אל זר", איזהו אל זר שיש בגופו של אדם, הוי אומר זה יצר הרע, והוא נקרא "אל זר" . וכך אומר במסכת ברכות (ה.), כמו שהתבאר למעלה , אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו יקרא קריאת שמע , ומה ענין קריאת שמע ליצרו . אבל פירוש זה, כי היצר הרע הוא עבודה זרה באדם, כי ראוי היה שיהיה היצר טוב בלבד, אשר הוא מביא לעבודת השם יתברך , אבל יצר הרע הוא שניות ליצר טוב, ומביא לידי שניות, ונקרא עבודה זרה . וכאשר יקרא קריאת שמע, ויהיה דבק באחדותו יתברך , יהיה מסלק השניות, הוא יצר הרע. ולפיכך לעתיד, בסלוק יצר הרע מן העולם , אז לא יהיה שום שניות, ואז יהיה ה' אחד לגמרי . ולפיכך אחר ביעור שאור וחמץ, שהוא מורה סילוק יצר הרע מן העולם , אז ישחטו הפסח , שהוא עבודה אל השם יתברך , שהוא אחד לגמרי .

5לכך אמרו (פסחים ב.) "אור לארבעה עשר בודקין את החמץ". אחר שעבר י"ג יום, כי "אחד" מספרו י"ג, אז מתחיל לבדוק חמץ. כי כאשר יגיע זמן שיהיה האחדות בעולם, אז בודקין החמץ בחורין ובסדקין לבער אותו ולסלקו מן העולם . כי אף על גב שאמרנו כי אחר שיסולק השאור מן העולם אז יהיה ה' אחד ושמו אחד, וסלוק השאור הוא גורם לאחדות השם יתברך שיהיה נגלה בעולם . מכל מקום סבת סלוק השאור, שהוא היצר הרע , כאשר הזמן ראוי שיהיה השם יתברך אחד, ואז יסולק יצר הרע מן העולם, ואז יהיה ה' אחד ושמו אחד, שלא יהיה נמצא ונגלה שום עבודה זרה . אבל על כל פנים (-יהיה-) [אף] קודם הזמן ראוי שיהיה ה' אחד , ולפיכך התחלת הביעור הוא אחר י"ג מיד, כאשר הגיע י"ג , כי מספר "אחד" הוא י"ג, ואז תיכף ומיד בודקין החמץ. ואין זה דומה אל אחד בחודש , כי האחד הוא התחלה ומורה על האחדות שהיה בתחלה, מצד שלא היו נמצאים* המלאכים (רש"י בראשית א, ה) , ושאר דברים שהם עובדים . אבל לעתיד שיהיה השם יתברך אחד, לא מצד ההתחלה שהוא אחד, רק שהכל עובדים אל השם יתברך . ולפיכך כאשר הגיע הזמן של י"ג, שהוא "אחד", דהיינו תיכף בלילה אז בודקין החמץ , והוא התחלה לבער החמץ . וכאשר החמץ מסולק מן העולם אז שחיטת הפסח, כי אז "יהיה ה' אחד ושמו אחד", כי יעבדו הכל לאחד .

6ומזה תראה כי האדם צריך לשעבד עצמו אל השם יתברך, השכל והנפש והגוף, כמו שאמרנו . ומפני זה אמרו (פסחים ו.) שואלין ודורשין בהלכות הפסח קודם לפסח* שלשים יום, וזה לשעבד השכל לעבודת השם יתברך , ואחר כך שיעבוד נפשו וגופו בפסח . כי פסח מצרים שהיה תחלה לעבודה, ועדיין לא נצטוו במצוות, וזהו מצוה ראשונה , לכך היה צריך שעבוד לכל אחד ואחד בפני עצמו . אבל עתה שכבר אנו עובדים אל הקב"ה, רק שלא יתפתה האדם אחר יצרו ולא יעבוד הקב"ה, ובזה שמשעבד השכל אל השם יתברך, בשביל כך אפשר לאדם להתגבר על יצרו . ולפיכך נהגו בכל ישראל לדרוש בשבת הגדול , כי אנו אין לנו קרבן פסח שצריך כמה וכמה הלכות . ולפיכך דורשין בשבת הגדול לשעבד שכלו אל השם יתברך, ואז יבא לעבוד עבודת השם יתברך .