דרשת שבת הגדול ז

1"וידבר ה' אל משה לאמר זאת תורת העולה" (ויקרא ו, ב) . בפרשיות אלו יש לשאול ; האחד, מה שאמר (שם) "זאת תורת העולה היא העולה", כפל לשון, והוה ליה למכתב "זאת תורת העולה על מוקדה" . הב', שכתב (שם) "היא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה", והרי דין זה דליפינן (מגילה כא.) כי הקטרת אימורין כל הלילה אינו בעולה בלבד, רק בכל הקרבנות , ואם כן למה כתב בעולה . הג', כיון דכתיב (ויקרא ו, ב) "כל הלילה", למה* לכתוב (שם) "עד הבקר" . הד', שאמר (שם) "ואש המזבח תוקד בו", גם דבר זה אינו שייך בעולה [בלבד], רק בכל הקרבנות, שהאש היה תמיד על המזבח, ואם כן למה הזכיר זה בעולה בלבד . הה', "ולבש הכהן מדו בד ומכנסי בד ילבש על בשרו" (ויקרא ו, ג), הרי ד' בגדי כהונה הם , ולמה זכר שנים בלבד . הו', למה כתיב "מדו בד", ולא "כתונת", כאשר כתוב בפרשת אחרי מות (ויקרא טז, ד) . הז', "והרים את הדשן אשר תאכל האש את העולה" (ויקרא ו, ג), והיה לו לכתוב "והסיר את הדשן", שהרי היה מסיר אותו מן המזבח . הח', "ושמו אצל המזבח" (שם), מה ענין זה שקצת הדשן היה מניח אצל המזבח, וקצת הוציא אל מחוץ למחנה . הט', "ולבש בגדים אחרים" (ויקרא ו, ד), הרי כבר לבש בגדי כהונה, כדכתיב (שם פסוק ג) "ולבש הכהן מדו בד" . ומה שפירש רש"י ז"ל (שם פסוק ד) בגדים שבשל בהן* קדירה לרבו* אל ימזוג בהן כוס לרבו , והרי שתי העבודות היה בדשן, האחת היא הרמת הדשן, והשנית הוצאה חוץ למחנה, אם כן ענין אחד הוא .

2היו"ד , בפרשה שלאחריה (ויקרא ו, ז-יא) "וזאת תורת המנחה" , למה סמך המנחה אחר העולה, היה לו לסמוך אחר העולה או חטאת או שלמים , והרי מנחה אינו דומה כלל לעולה . הי"א, (שם פסוק ח) "והרים ממנו בקומצו", בכל הפרשה כתיב לשון נקבה , וכאן כתיב "והרים ממנו" לשון זכר . הי"ב, בפרשה שלאחריה בפרשת החטאת כתיב (ויקרא ו, יז) "וידבר" בתחלת הפרשה, וכאן כתיב "וזאת תורת המנחה", ולא כתיב "וידבר וגו'" . הי"ג, בפרשה שלאחריה כתיב (ויקרא ו, יג) "זה קרבן אהרן ובניו", למה כתב לשון "זה" אצל קרבן אהרן, יותר מבשאר הקרבנות . הי"ד, מה שאמר בקרבן הזה מנחה (ויקרא ו, יג) "תמיד", איך הוא מנחה תמיד, הרי לא היתה רק (שם) "מחציתה בבקר ומחציתה בערב" .

3הט"ו , בפרשת החטאת (ויקרא ו, יז-כג), הרי החטאת היא מכפרת על כריתות , שהם העבירות החמורות , ולא היה הקרבן כולו כליל . ואילו העולה, שהיא מכפרת או על הרהור הלב, כמו שאמרו במדרש (ויק"ר ז, ג) אין העולה באה אלא על הרהור הלב , או שהיא מכפרת על עשה ועל לאו שניתק לעשה , והוא יותר קל , והיה הקרבן כולו כליל (ויקרא א, ט) . והרמב"ן ז"ל הקשה קושיא זאת בפרשת ויקרא (ויקרא א, ד), ונדחק בקושיא זאת מאד . הט"ז, (ויקרא ז, יא-יב) "וזאת תורת זבח השלמים וגו' אם על תודה יקריבנו וגו'" . הנה בכל מקום בכתוב הרחיקה התורה החמץ, כמו שאמר (ויקרא ו, י) "לא תאפה חמץ חלקם" , וצוה על המנחה שתהיה מצה . ואילו במקום הזה אמרה תורה (ויקרא ז, יג) "על חלות לחם חמץ יקריב קרבנו". וכן בעצרת שני לחמי תודה היו של חמץ (ויקרא כג, יז) . הי"ז, שאמרה תורה כי מין החמץ יהיו הלחם האחד גדול כמו שלשה מינים של מצה . הי"ח, בפרשת שלמים (ויקרא ז, כח-לד) "את חזה התנופה ואת שוק התרומה" (שם פסוק לד), למה קרא החזה "תנופה" , ואילו השוק קרא "הרמה" , והרי הם שניהם בשוה בהרמה ובהנפה , ואין אחד מחולק מן האחר . הי"ט, אהרן ולבניו נתנו החזה והשוק , ואילו בסוף הפרשה גבי איל המלואים, שהיה גם כן שלמים , לא כתיב רק (ויקרא ח, כט) "ויקח משה את החזה ויניפהו [וגו'] למשה היה למנה", לא היה למשה רק החזה . אלו שאלות יש לשאול .