דרשת שבת הגדול ח

1במדרש הנזכר שאמר כי כל פעולה ומעשה הקב"ה הוא למענו. וכן הוא בברייתא דשנו* (אבות פ"ו מי"א) "כל מה שברא הקב"ה* בעולמו, לא בראו אלא לכבודו" . ומעתה יש לשאול שאלה גדולה, דבפרק* קמא דקידושין (לא.), דרש עולא אפתחא דבי נשיאה, מאי דכתיב (תהלים קלח, ד) "יודוך ה' כל מלכי ארץ כי שמעו אמרי פיך", "מאמר פיך" לא נאמר, אלא "אמרי פיך" . בשעה שאמר הקב"ה "אנכי" (שמות כ, ב) ו"לא יהיה לך" (שם פסוק ג), אמרו אומות העולם לכבוד עצמו הוא דורש. כיון שאמר (שם פסוק יב) "כבד את אביך ואת אמך", הודו למאמרות הראשונות . רבא אמר, מהכא (תהלים קיט, קס) "ראש דברך אמת", ראש דברך אמת, ולא סוף דברך . אלא מסוף דברך ניכר שראש דברך אמת .

2ומעתה קשה , דלפי זה משמע כי הקב"ה הוא דורש כבוד אחר , ואם כן למה אמר כאן כל פעל ה' למענהו , ומאחר כי הכל נברא לקלסו ולשבחו ולפארו , ואם כן מה בכך שעשה לכבודו, הרי כך הוא האמת. ואם בשביל תרעומת האומות, שהם היו אומרים שאין ראוי לדרוש לכבוד עצמו, מה אכפת בסכלים , כיון שכל מה שעשה השם יתברך הוא לכבודו, וכמו שאמרה הברייתא* דשנו (אבות פ"ו מי"א) "כל מה* שברא הקב"ה בעולמו לא בראו אלא לכבודו", ואם כן צריך שיהיו כל הדברים אשר נעשו הכל בשביל השם יתברך. והאומות שהיו אומרים בשביל כבוד עצמו דורש , וכי יריב האדם עם* (-אל-) כי הכל הוא למענו יתברך .

3אבל ביאור הדברים, כי בודאי ובאמת* הכל נברא בשביל כבוד השם יתברך, ואי אפשר בענין אחר . אך האומות היו אומרים כאשר שמעו (שמות כ, ב-ג) "אנכי" ו"לא יהיה לך" כי הקב"ה לכבוד עצמו דורש, כמו מלך בשר ודם שהוא רוצה שיכבדו אותו בני אדם, אף על גב שאין הכבוד הזה מחויב אליהם* מצד האמת הגמור, כי אפשר שיהיה אחר* מלך, ואין מחויב שיהיה הוא מלך , כי הכל ראוים למלכות . ואם כן מלך* בשר ודם שמצוה על כבודו, אין זה אמת מכל צד שרוצה שיכבדו אותו. וכך היו אומרים האומות כי לכבוד עצמו דורש, ולא שהוא מחויב כך מכל צד חס ושלום, כי אצל השם יתברך שאמר "אנכי ה' אלקיך" שיקבלו את מלכותו , דבר זה מחויב ומוכרח, כי הוא האלקים ואין זולתו , ומצד האמת אי אפשר שיהיה בענין אחר כלל, וזה לא היו סוברים האומות . אבל כשאמר (שמות כ, יב) "כבד את אביך ואת אמך", שאין זה כבוד עצמו יתברך , בזה ראו כי אין השם יתברך רוצה רק האמת, ומה שצוה "אנכי" ו"לא יהיה לך" הכל הוא בשביל האמת. ומה שאמר הכתוב (משלי טז, ד) "כל פעל ה' למענהו", שהשם יתברך עשה לכבודו, כך גוזר האמת, שיהיו כל הנבראים לכבודו, כי אי אפשר שיהיה זולת זה שיהיה הכל לכבודו, שאם לא כן יהיה חס ושלום דבר זולת השם יתברך .

4ועוד דודאי האמת כי אין צריך כבוד אל השם יתברך* מן הנבראים, ולא היה תכלית כוונתו לקבל כבוד מן הנבראים, כי לא צריך אל הכבוד מן הנבראים . אבל פירוש (אבות פ"ו מי"א) "כל מה שברא* הקב"ה לא בראו אלא לכבודו", כלומר שראויים כל הנבראים להיות נבראים מפני שנותנים כבוד אל השם יתברך, ולא שיהיה כונת השם יתברך לתכלית זה, כי דבר זה אינו, רק שראוי אל הנבראים הבריאה בשביל זה . ומה שאמר "כל מה שברא בעולמו לא בראו אלא לכבודו", כלומר בשביל שיש בנבראים שהם עובדים אל השם יתברך , ואם כן אין זולתו יתברך, ובשביל זה ברא הכל . ולא בא לומר רק שאם אינו חס על כבוד יוצרו אינו ראוי לו הבריאה , כמו שאמרו ז"ל (חגיגה יא:) כל מי שלא חס על כבוד יוצרו, מוטב לו שלא בא לעולם . כי לא ברא השם יתברך הכל אלא בשביל שיש בהם דבר זה, שהם נותנים לו כבוד, ומעתה אין זולתו. אבל שיהיה מכוין אל תכלית זה שיכבדו אותו, דבר זה אינו, וזה נכון .

5ואני אומר כי אף שאמרו ז"ל כי האומות ידעו זה מסוף הדברים כאשר שמעו "כבד את אביך ואת אמך", היינו לאומות אשר אינם דורשים הכתוב, רק הפשט . אבל לחכמים ונבונים, הדבר [ה]זה אין צריך ללמוד מן סוף הדברים, רק נראה מראש הדברים עצמם , כי לא כתיב רק "ראש דברך אמת ולעולם כל משפט צדקך" .

6אבל מה שכתוב "אנכי ה' אלקיך וגו'" , ובדבר זה נתחבטו מפרשי הפשט , כי לא נזכר בדבור ראשון שום מצוה כלל, רק אמר "אנכי ה' אלקיך וגו'" , וכי כל מקום שכתוב "אנכי ה' אלקיך וגו'" הוא מצוה , רק שהכתוב אומר כי אני הוצאתיך מארץ מצרים, ולכך יש לך לקבל גזירותי . ולפיכך אמרו כי "לא יהיה לך" ו"לא תעשה" (שמות כ, ג-ד) שני דברות. וקצת אומרים "לא תחמוד" ו"לא תתאוה" שני דבורים , הכל כמו שהביא הראב"ע ז"ל בשמם בפרשת יתרו (שמות כ, א) . אבל המצוה הזאת בודאי לאדם שיהיה מכניע עצמו לפני בוראו, שבזה מקבל אלקותו יתברך . ולא כתב המצוה הראשונה בלשון מעשה , שתעשה כך לקבל אלקותו, שאז היה האדם אומר לכבוד עצמו הוא מְצַוֵּה . ולפיכך אמר "אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים", רצה לומר כי על כל פנים כך הוא האמת, כי הוא יתברך אלקי הכל, וכך הוא האמת. ולפיכך תעשה זה גם כן להכניע עצמך, שאם לא תעשה זה, תעשה נגד האמת, והאדם יש לו לעשות האמת . ולפיכך יקבל אדם לגמרי עליו אלקותו, אחר שעל כל פנים השם יתברך אלקי ישראל . ואין הדבר הזה דומה למלך בשר ודם, כי אינו מלך מצד עצמו, רק על ידי האדם שמקבל מלכותו . אבל הקב"ה, בין יקבלו* מלכותו או לא יקבלו עליהם*, הרי הוא מלך עליהם מצד עצמו, ולפיכך יש לך לקבל גם כן מלכותו עליך* לגמרי .

7וזהו פירוש (תהלים קיט, קס) "ראש דברך אמת ולעולם כל משפט צדקך". פירוש, כי בדבור הראשון, שהוא "אנכי ה' אלקיך", אין בו רק אמת. שכך אמר הקב"ה שכך הוא האמת, כי "אנכי ה' אלקיך", ואין כאן משפט שהשם יתברך שהוא מלך גוזר, רק שאומר שיעשו מה שהוא כן באמת , ולא יעשו* נגד האמת. אבל שאר המצות* הוצרך להזהיר בלשון תעשה, דלא שייך לומר כן . ולפיכך אומר "ראש דברך אמת", שהשם יתברך הוא מלך ישראל , לכך כל משפטיך שאתה נותן הוא צדק . כי אם חס ושלום ישראל היו מבקשים לפרוק עול, וכי לא היה השם יתברך מלכם, הלא הוא מלכם, וכמו שכתוב (יחזקאל כ, לב-לג) "והעולה על רוחכם היו לא תהיה וגו' אם לא ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה אמלוך עליכם" . ולפיכך אמר "אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים", וכיון שכך הוא שאני אלקיך, שעל כל פנים אני מלכך ואלקיך , תעשה כמו שהוא האמת .

8ומה שאמר (שמות כ, ב) "אשר הוצאתיך מארץ מצרים", והלא בלא זה השם יתברך אלקי הכל, ומאחר שהוא אלקי הכל יעשו האמת, ולמה תלה ביציאת מצרים . אבל אם* היה הפירוש כמשמעו, שהכתוב מדבר שיקבלו אלקותו, אז בודאי צריך לומר כי לכך יש לכם לקבל אלקותי* כי קניתי אתכם לעבדים, כדכתיב בכמה מקומות . אבל כיון שהכתוב מדבר מן האמת, והאמת שהוא יתברך אלקי הכל, ואין תולה ביציאת מצרים . אבל פירוש זה כי באותו זמן היו האומות כופרים בידיעת השם יתברך ובהשגחתו, כמו שנבאר דבר זה , שהיה השם יתברך מברר הידיעה וההשגחה בעולמו , ושלא יעלה על הדעת כמו שהיו אומרים אף על גב שהוא יתברך מלך העולם, עם כל זה עזב הארץ , ואינו משגיח בעולמו לגדולתו ולרוממותו . כי לפעמים לפי גדולת ורוממות המלך אינו רוצה למלוך על עם שהוא שפל בעיניו, אף כי בודאי מלך* הוא, ויש בידו הממשלה, אינו מלך עליהם . ועל זה אמר "אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים", שהרי תראה כי אני מבקש להיות מלך, ולא שאני מואס בכם, שהרי הוצאתיך מארץ מצרים במקום שהיית שפל לעבד* , ועם כל זה היה השגחתי עליך, ולא מאסתי בך , ואם כן האמת שאני מלכך .

9ועם כי זה בודאי תמוה* הוא , וכן דוד עליו השלום היה תמיה בעיניו, שאמר (תהלים קמד, ג) "ה' מה אדם ותדעהו בן אנוש* ותחשבהו" . כי יקרא הפרט "בן אדם", כי "בן" לשון יחיד, אבל שם "אדם" נאמר על הכלל , לא על הפרט . ואמר כי הכלל "מה" הוא, ומכל שכן בן אדם הפרטי, שהוא אדם יחידי בלבד . והשם יתברך אפילו הפרטי נחשב בעיניו , שהוא יתברך משגיח אף על הפרט כמו על הכלל . ותחלה אמר כי אף הכלל אינו ראוי שתדעהו, רצה לומר אפילו ידיעה בלבד. ואחר כך אמר* כי אפילו הפרט אתה מחשבהו להיות משגיח עליו, כמו מי שמשגיח על דבר חשוב . ואמר כי הפרט הזה לא [רק] שהוא קטן , אלא אף עם זה הוא הבל, אין בו ממש. ואל תאמר שהוא הבל אין בו ממש בלבד, כי אף הבל זה לא נמצא בעולם רק זמן מה, כי ימיו כצל עובר. ואם כן אין האדם נחשב לכלום מכל צד , ועם כל זה השגחת השם יתברך עליו.