דברים ניחומים על איכה ב:ו

1ויחמס וכו' עלינו לשבח לאדון הכל האב הרחום בדין באשר עוד הורה המקונן ברוח ה' דבר בו כי בהיות שלא יבצר מהמצא בחרבן מלאכים רעים לפקוד עון מיוחדים לבלע ולהשחית ואם יתחברו יחד קצתם או כלם יכלו רעה עד בלי די ולא תהיה תקומה חלילה ע"כ פני ה' חילקם בל יתחברו שנים יחדו כ"א אחד אחד איש איש על עבדתו ועל משאו והוא כי הלא נמצאו אף ועברה וחרון וחימה וזעם ולבל יכלו רעה עד אין קץ ויחלקם. את האף העיב בו את בת ציון כאומרו איכה יעיב באפו ה' את בת ציון ובעברה הרס המבצרים כאומרו הרס בעברתו מבצרי בת יהודה ובחרון גדע בחרי אף כל מיני השררות כאומרו גדע בחרי אף כל קרן ישראל ובחימה שרף בה"מ כאומרו באהל בת ציון שפך כאש חמתו והזעם זעם מלך וכהן באומרו וינאץ בזעם אפו מלך וכהן. ולבא אל ענין הכתובים הנה ראוי לשים לב למה קורא את ב"ה סכה והנה ארז"ל על פסוק ויהי בשלום סוכו פירשו שהיה קודם שנבנה בית המקדש שהיה לו להקב"ה שם סוכה להתפלל בה אבל אחר הבנותו לא יקרא סוכה. וגם שאר הכתוב יראו דברים בלתי מתקשרים. ויתכן נמשך אל הקודם לומר הלא אמרתי כי רב זכות בית המקדש שהיא שעמד לישראל בבניינו ויכפר חרבנו בעד הראוי ליעשות בישראל מה שאין כן בעשרת השבטים שלא היה בית המקדש והנה על זה יחרד כל לב למה עשה ה' ככה להשליט זדים ארורים בבית אשר שכן שמו בו על כן אמר דע כי ויחמס כגן וכו' כלומר הנה שני דברים אומר לך א' כי במה ששלחו יד לא היה בו כבר קדושה כי מכסה קדושתו יתברך שהיתה מחופפת עליו סילקו ויגלה הבית ממנו שנית כי לא עזב הבית לגמרי כי עדיין שכינה בכותל מערבי וכמ"ש ז"ל כי על כן לא נגעו בה אויבים כדאיתא באיכה רבתי עוד שלישית והוא כי מעולם לא בטלו כל הנחמות טובות וישועות מהיות דרך שם כי שם שער השמים ועל כן גם כל תפלתינו נוכח המקדש כי משם כל תפלות עולות וכל השפע יורד לעולם ונבא אל הענין והוא כי חילק מקומות הקדושה אל שלש הדרגות בית קדש הקדשים אשר שם ה' ולא היה נכנס שם זולת כהן גדול ביום הכפורים והעזרות שבהן היו ישראל משתעשים עם יוצרם במועדים וציון כי גם היא חביבה לפניו יתברך אמר על הראשון ויחמס כגן שכו הוא בית קדש הקדשים שהיה שם בעצם וראשונה כשומר הפרדס שעושה לו סוכה בכרם ואמר שגלה אותו ממכסה אור השכינה מחופפת עליו הוא הדבר הראשון שכתבנו כי תחלת הכל סילק מעל הבית אור השכינה החופפת באופן שלא השליט הוא יתברך את האויב בעוד אותה הקדושה היתה שם במקום שנגעו ועל השנית שגם לא הניח המקום משולל שכינה במקום שלא נגעו שהוא בכותל מערבי אמר כגן שהוא מגולה מלמעלה אך לא מן הצדדין כי גדר לו סביב כך מה שנתגלה היה מלמעלה אך לא מן הצד כי לא זזה שכינה מכותל מערבי ועל השלישית כי גם ששלטו אויבים להגן על ישראל לא יבצר מלהיות כגן רוה כי משם יצמיח ויפריח שפע לעולם הלז כי הוא שער השמים כי ע"כ נצטוינו להתפלל דרך שם כי שם צוה ה' את הברכה לקבל התפלות ולהצמיח ישועות וזה אומרו כגן כי גם שנתגלה מהשכינה עודנו כגן הזה שבהיותו מגולה מצמיח ומפריח ומה גם בשום לב אל הנקד הכ"ף בפת"ח ולא בשו"א שהוא כאומרו כהגן בה"א הידיעה שיתכן ירצה ויחמוס שגלה כגן הידוע הוא גן שבעדן שהוא כי גם שגלה שכו הוא בית קדש הקדשים עדיין היה כגן הידוע שנהר יוצא מעדן להשקות את הגן כך נהר שפע העליון מלמעלה יוצא תמיד משם להשקות את העולם והוא הנודע כי כל השפע הבא לעולם לקיימו ולבסמו משם הוא אך מועדי להועד שמה עם ישראל עמו בעזרה זה שחת לגמרי כי לא נשארה שם שכינה כאשר בשכו שלא זזה משם כי אם ששחת אותו אך צד קדושה לא תבצר משם כמאז"ל שאפי' כשהן שוממין בקדושתן הם עומדים שנ' והשמותי את מקדשיכם שהוא אצלי ממה של"א ואת מקדשיכם אשומם וכן ציון לא תבצר קדושה ממנה כי היא עיר האלקי' סלה אלא ששכח ה' מציון שמחת מועד ושבת וע"י צרת מקומות הקד' נאץ מלך וכהן ולא איבדם לגמרי.