דברים ניחומים על איכה ב:ז
דברים ניחומים על איכה · Devarim Nichumim on Lamentations 2:7
Open in the reader →1זנח ה' מזבחו כו' אחרי או' רוה"ק את אשר איבד ושיבר בית מקדשו ביד גוים להטיל בו עיקר הכעס שהיה לו על ישראל ראתה והנה יתחמץ לבב אנוש באמת באמור כי גם שנתן ג' טעמים על מה שלא חס הוא ית' על בית קדשו עדיין יפלא איזה הדרך היה מקום לבני נכר למשול בבית ה' מטעם אחר והוא במה שידענו כי כל כך קדושת בית המקדש של מעלה דבק בשל מטה שהם כדבוקים זה בזה כאלו של מעלה מחופף בשל מטה כי על כן עומדים צפופים ומשתחוים רווחים ואמרו ז"ל שהנכנס בשל מטה כנכנס בשל מעלה וכן המקריב ועובד למטה כעובד בשל מעלה וכמאמרנו על נבואה למשכנותיו שנבא לשניהם כאחת ובכן שלמה הוא אומר בנה בניתי בית זבול לך שבבנות בנין של מטה הוא כבונה גם בית שבזבול הוא בית המקדש של מעלה וא"כ איך עצרו כח אויבים למשול בו לזה אמר דעו לכם כי זנח והרחיק ה' מזבחו העליון מבית מועדו של מטה הנז' ועל ידי כן שנתרחקה קדושת העליון מהתחתון נאר וביטל קדושת התחתון נמצא בזה כי מה שהסגיר ביד אויב לא היה רק חומות ארמנותיה משוללות קדושה ובמה שאמרו ז"ל בפסיקתא שלא שלטו אויבים בשריפת בית ראשון כי אם מלאכי השרת יאמר כי שני דברים עשה הוא יתברך א' שזנח והרחיק קדושת העליון ובזה נאר מקדשו התחתון. ועוד שנית עשה שעכ"ז מה שהסגיר ביד אויב לא היה רק חומות ארמנותיה של ציון אך לא בית המקדש כי אם ביד מלאכי השרת:
2או יאמר ויחמס וכו' כי הלא יראה נגד כבודו יתברך שגוים ירקדו בהיכלו לז"א ויחמס וגלה שכו המכסה הקדושה העליינה מאד שהיתה מרחפת כלומר מה שנשאר מגולה הוא המפסידה כי הקדושה ההיא עלתה למעלה ומה ששחת הוא מועדו שהיה נועד לבא אך לא ממקום כבודו העליון חלילה ואל יעלה על רוח איש לומר כי על ידי מועדי ה' ברגלים ובקרבנות וכן בשבת היו כמוסיפים כביכו"ל כח בפמליא של מעלה באופן שבחרבן היתה בזה נגד כבודו יתברך לז"א ע"ד שחת לו לא לומר דעו כי מציון הוא מה ששכח ה' מועד ושבת כלומר אך לא משכינתו ומעלה כי עוז וחדוה במקומו הוד ותפארת במקדשו כי גם שם לא תבצר תוספת הארה במועד ושבת ועוד כי וינאץ בזעם אפו מלך וכהן כי אין המלך בהקהל במועד ולא הכהן היו ראוים כי וינאץ וכו' וידוע כי היכל ה' המה ועל דבר מה שב"ה של מעלה מכוון כנגד של מטה ג"כ לא חש כי הלא זנח ה' וכו' כדלעיל:
3או יאמר במה שירא' מרז"ל כי קינות אלו אינן בייחוד על בית ראשון כנמצא בדבריהם ז"ל שהיו דורשין גם על השני בפירוש ובזה יתכן שעל ג' פעמים שהיה פגם במקדש ידברו הכתובים ובראשון היחל והוא כי בפסיקת' על פסוק פתיתני ה' ואפת אמרו כי לא רצה הקב"ה תשרף הבית ע"י גוים כי אם שד' מלאכים בד' לפידי אש הציתו אש במקדש וגלו אותו ועל זה יאמר ויחמס כגן שכו ועל הפעם השנית שהיה בימי יון שפרצו בו כמה פרצו' ונגעו בכבוד מועד ושבת אמר שחת מועדו שכח ה' בציון מועד ושבת ועל מה שתחלת החרבן היה אח"כ חרבן בתי החשמונאים עד בלתי השאיר שריד אשר ארז"ל שהיה על עון שעשו עצמן מלכים ואין חפץ ה' יטלו כהונה ומלכו' על זה אמר וינאץ בזעם אפו מלך וכהן כי נאצם ה' ואיבדם מן העולם כי לא יחפוץ יתברך במלך וכהן כי אם או מלך או כהן ולא ב' כתרים בראש גבר ועל חורבן שני אמר זנח ה' מזבחו וכו' כי ע"י כן התחיל להיות מרחי' מזבחו העליון מהתחתון אשר תחל' עליו היה חופף ובכן גם שלא היה אז ע"ג ג"ע מעט הספיק שהוא על שנאת חנם שנאר מקדשו והסגיר ביד אויב חומות ארמנותיה. משיבים ישראל ואומרים הלא לא יבצר כי קול נתנו בבית ה' האויבים כיום מועד כי מרוב שמחה ששלטו בבית ה' הרימו קול ששון ושמחה ולמה סבל אלקי עולם ה' ישישו גוים בשמחת מושלם בביתו ואינו כבודו חלילה ואיה קנאתו יתברך לזה אמר חשב אדוני וכו' והוא בשום לב אל אומרו נטה קו כי הלא לא ינטה הקו רק לבנות לא להשחית ולהרוס. אך יאמר הנה קרה לו ית' כמלך שיש לו בן חביב ויבן לו בית מדות ועליות מרווחים וטובים מאד והיה משתעשע לדור עמו שם ויהי כי ארכו הימים ויעש בנו את הרע בעיני אביו עד היות בן מות ובחמלת המלך על בנו ראה והטיל כעסו על הדירה הנאה ההיא ויתנה ביד שוסים לנתוץ ולהאביד ולהרו' למען על ידי כן יקל כעסו מעל בנו ידידו ובראותו כי לעומת כוונה זו עומדת טענה שכנגדה לבל השליט אויבי בנו בביתו וגם כי גם המלך בעצמו היה משתעשע גם הוא שם עם בנו ומה גם כי לא על שסרח הבן על אביו המה עושים כי אם מחמת איבה וגם הם אויבי המלך ושמחים לאידו על כי מה עשה טרם השליט אויבים בבית ההוא נתן בלבו לשוב לבנותו עשר ידות טוב ויפה ומהודר וגדול מן הראשון ונטה מעתה קו המדה ועמד וימודד כמה ארכו וכמה רחבו וקומתו של האחרון הנחמד ההוא במקום הראשון אז אמר בלבו לא אחוס על שליטת האויב בבית הזה כי הלא בין כך ובין כך לבנות האחרון המהודר ומהולל מאד האם איני צריך להרוס את זה אם כן מה לי משמחת האויב הלא כבר הכינותי לבנות במקומו טוב מאד ממנו נוסף על עיקר הכוונה שהיא להציל ממות נפש בנו כי בזה אפר כעסי על כן אינני חושש והנה הן זאת אשר קרה לו יתברך עם בית יהודה כי הוא הבן יקיר לו יתברך ויבן לו בית המקדש וברוב עונו חייב את ראשו למלך הקדוש ובחמלתו הגדולה ראה להטיל עיקר כעסו בבית הקדוש ההוא לתת אותו ביד אויביו לשורפו באש וירא כי לעומת זה הלא הוא נגד כבודו יתברך גוים ירקדו בהיכלו ויתנו בו קול שמחה כיום מועד על השליט' בביתו יתברך על כן מה עשה הוא יתברך צוה ליחזקאל הנביא יקח קנה המדה ויטה קו וימדוד אורך המקדש האחרון אשר עתיד לבא במהרה בימינו שהוא גדול מאד באיכות ובכמות מן הראשון וכמו שאמרו ז"ל כי בנין הבי' האמור ביחזקאל היה על הבית השלישי העתיד וראוי לדעת למה זה מטרם בנין השני וטרם חרבן הראשון נטה קו אל האחרון. אך הוא כי לבל יצר לו כביכול על הריסות הראשון ומה גם על ידי אויבים ע"כ מעתה מתנח' על היות עתיד לבנו' טוב ממנו במקומו וזה יאמר חשב ה' וכו' לומר תדע למה לא חש הוא יתברך על שמחת האויבי' על השליטם בביתו כי הלא מאז משב ה' להשחית חומת בת ציון כבר נטה קו ע"י הנביא כמדובר.
4או יהיה נטה קו בשמים ממעל והוא על חומת אש שיהיה רוחני לעתיד מוכן מאז חשב ה' להשחית של מטה כמאמרנו על פסוק הן על כפי' חקותיך חומותיך נגדי תמיד שהיה זה בנאמנות שהתנבא ישעיה על מה שחשב להשחית חומ' בת ציון ובזה התנחם ולא שת לבו אל מה ששמח האויב כי טעם זה ישנו נוסף על הטיל עיקר הכעס על הבית ולהקל מעל בנו כמדובר ועוד כי הלא עיקר השליטה לא היה האויב כי הוא יתברך בעצמו היה עיקר בהריסו' אלו כי הלא לא השיב ידו מבלע והוא כי הנה אמרו ז"ל באיכה רבתי שהי' נבוזראדן קץ בחייו והיה רוצה לשוב לארצו עד שאמרו לו אל תירא כי הלא אלהיהם של אלו הוא נגדם והוא בעוכרם כי חטאו לז וזה לך האות מדוד החומה כמה קומתה היום וחזור ומדוד אותה מחר ויעש כן וימצא ביום השני כי נפחת אורך קומתה שני טפחים ועל דרך זה ביום השלישי ורביעי אז ידע כי מה' היה כי היה מבליע החומה בארץ שני טפחים בכל יום למען הקל מהאויבים ליכנס ושיכירו כי ממנו יתברך הוא כי חטאו לו:
5ובזה נבא אל הענין. אומר המקונן מלבד הטעם האמור שנטה קו גם לא השליט ושימח את האויב כי הלא עיקר הדבר הוא יתברך היה עושה כי הנה כאשר ראה נבוזראדן שהיה מבליע הוא יתברך שני טפחים בארץ בימים ההם ששת לבו אל הדבר לא השיב ידו הוא יתברך אח"כ יום יום מבלע נמצא כי הוא יתב' היה העושה והראיה כי הנה ויאבל חיל וחומה יחדיו אומללו לומר אם הריסת חיל וחומה מתייחסת אל האויב היה ראוי להפילה אחת אחת כי אין האויב שולט בפנימית עד יפיל החצונה אמנם בזה יודע כי הוא יתברך היה העושה כי הנה ויאבל חיל וחומה יחדיו אומללו ולא זו אחר זו אם כן הוי אומר כי אין זה כי אם מבעל היכולת ומושל בפנימית כבחצונה כאחת: