דברים טובים על קהלת י:יא

1או אפשר התחיל להשיב מפסוק אם קהה וכו' והוא כי אומר מסיע אבנים ובוקע עצים הוא על טיטוס ואדריינוס לומר איך השליטם ה' ולא נפלו בשחיתותם והענין כי הנה ישראל נתברכו בקול כי כשהקול קול יעקב אין הידים ידי עשו. ונבא אל הענין אמר אל תתמה איך ניתן כח להם על ישראל כי אם קהה הברזל מלמשול על ישראל הוא על כי והוא ישראל לא פנים קלקל כי היה להם שנאת חנם בלב והיו מראים אהבה לפנים וזהו לא פנים קלקל ומי יתן והיו מקלקלים הפנים כי אם מראים פני אהבה ובקרבם ישימו ארבם וע"כ וחיילים יגבר הברזל הנזכר וגם שבדור ההוא היתה בו תור' הלא ויתרון הכשר נעשה על ידי חכמה אך חכמה שאינה מביאה יתרון הכשר לאו תורה היא כי כך היא דרכה של תורה שאת והב בסופה ות"ח מרבים שלום בעולם ושמא תאמר הלא ישראל נקראו תולעת יעקב שכחם בפיהם לכלות את כל הקמים עליהם ולמה לא הועיל למו תפלה כי הלא אם ישוך הנחש הוא בלא לחש אך כשיש לחש למה ישוך האם ואין יתרון לבעל הלשון בתפלה כנגד השנאת חנם מאחר שהיה בהם חכמה והלא דברי פי חכם חן שמוצא חן בעיני המקום לז"א אל תתמה ושפתות כסיל בשפתי חלקות ושנאת הלב תבלענו כי מה שמשביח בתפלה פוגם השפת חלקות כי זה וזה בדבר שפתים כי תחלת דברי פיהו בשפת חלקותם סכלות עוד יתכן מפסוק לב חכם לימינו וכו' עד פסוק עמל הכסילים תיגענו וכו' דרך נמשך מראש ועד סוף והוא כי בא כמוכח כדרכו ברוב המקראו' והוא כי הנה כנגד ג' בנים דבר אחד חכם ואחד רשע ואחד שאינו יודע תורה ומתאר אותם לחכם וכסיל והוא אשר לא עם הארץ הוא כ"א נמשך אחר כסילו' מעשים אשר לא טובים והשלישי מסכל התורה קרא סכל ואמר כי זה תוארם כי לב חכם לימינו נוטה אל הכשרון ולב כסיל תמיד לשמאלו נוטה אל השמאל והסכל מסכל התורה אצ"ל בחושבו לעשות רעה כ"א גם בדרך שהסכל הולך לתומו לבו חסר כי חוטא בבלי דעת כחסר לב כענין רבי עקיבא במת מצוה ואומר ומכריז לכל כי סכל הוא שלא יאשמוהו כי בער הוא מאיש וסיפר דרך ויכוח מעמד שלשתן והוא כי החכם מתחיל ומוכיח לכל אחד לפי רשעתו והנה אל הכסיל אמר אם רוח המושל הוא היצה"ר יעל' עליך ומתחיל להשתרר בך אל תניחהו עד אשר לא תוכל לו כ"א מקומך אל תנחהוא שלא תשליטנו בך עד גדר שמקום גן עדנך תניח לאחר כמז"ל זכה נוטל חלקו וחלק חברו בגן עדן ואל תבטח באמור כי אחר שתרשע תחוש על רעתך שאבדת גן עדנך ותירש פי שנם בגיהנם ומיראה תבא לשוב ולרפא שברך אל תבטח במרפא זה כי מרפא יניח חטאים גדולים כי לא תהיה תשובה שלמה כי לא תעלה מגדר עשות זדונות כשגגות וישארו השגגות עליך בלי כפרה לכן טוב לך בטרם יכבד עליך שוב מאהבה ולא תנוח אפילו חטא אחד שלא תתקן והנה כל זה אמרתי לך בהנחה שאחר שתפליג ברעה יהיה לך מקום לשוב וצויתיך תשוב מעתה וכל שכן כי שמא לא תפנה כי מי יודע אם תבא לך מיתה פתאומית ותמות בלא תשובה כלל כי הלא יש רעה ראיתי תחת השמש פתאום כשגגה שיוצא מלפני השליט לכן עשה ואל תאחר וככלותו החכם ליעץ את הכסיל שם פניו לדבר אל הסכל מסכל התורה ועוסק בטובות העה"ז לתומו כי לא ידע שלמות גדול ממנו לסכלותו ואומר לו ניתן השכל במרומי' וכו' והוא כנודע כי כל טובות העה"ז ניתנו למ"ה שמעולם הפירוד אך לא לישראל גוי אחד שמעולם האחדות כי ע"כ ישראל נאמר ברבויי' נפש אחד כל נפש ששים ושש ובעשו נפשות ביתו וע"כ יעקב ואחיו חלקו העולמות אחד העולם הזה ואחד העולם הבא כי אשר חלק אלוה ממעל הוא לא יאות לו רק חכמת התורה לידבק בו יתברך וז"א ניתן הסכל הוא סכלות טובות העולם הזה במרומים המתייחסים לרבים כענין נפשות ביתו וע"כ ועשירי' שזכו בשפל ישבו כדי שיזכו באותו העולם וא"כ למה זה תמאס בתורה שהיא חלקך ותמשך אחר מה שאינו שלך ואחרי ספרו מאמר החכם אל הכסיל ואל הסכל בא ויספר תשובתם והתחיל בתשובת הכסיל ואמר ראיתי עבדים והוא ע"ד מז"ל מה ראה אחר שיצא לתרבות ראה י"א שראה אחד שאמר לו אביו יביא לו גוזלות והלך לקן צפור ושלח האם ולקח הבנים ונפל מן האילן ומת ואמ' הנה זה כיבד את אביו ושלח את האם וכו' שהם ב' מצות שבהם אריכות ימים והיכן אריכות ימים של זה וי"א שראה לשון רבי ישמעאל לוחכה את העפר וכו' ודומה לטעמים אלו הנה כי ראותי צדיק ורע לו רשע וטוב לו הסב לו להתפקר וזאת תהיה טענת הכסיל המתפקר לחטא באומר הנה ראיתי עבדים להיות עבדים לפחיתות כשרותם על סוסים ושרים בני אל חי כעבדים על הארץ וכן חופר גומץ היה ראוי בו יפול וכן פורץ גדר ישכנו נחש ולמה אינו נושכו וכן מסיע אבנים מרשות חברו לשלו ראוי יעצב בהן ולמה יאריכו לו וכן בוקע עצים של פירות חברו יסכן בהם כלומר שע"כ מתפקר באומר איה אלהי המשפט עד כה תבא תשוב' הכסיל וכהתימו משיב הסכל על תוחכתו ואומר אם קהה הברזל וכו' לומר הנה לי ב' טענות אחד כי טוב לי שלא למדתי חכמה כי הלא האם קהה הברזל ואינו חותך לא יאשם כי והוא לא פנים קלקל שלא עשו לו שיהיו פניו שחוזות לחתוך וחדודו עב כי קלקל הוא כד"א נחושת קלל עם היות שוחילים יגבר כשהיא קלל כי חרב וכלי מלחמה מגבירים חילים על שכנגדם כי הוא יתרון הכשר חכמה כי כיתרון קליל פני החרב וחדודו על כשלא פנים קלקל והוא עב כן יתרון אל ההכשר היא החכמה כי אשר אין לו חכמה לא ידע איכה יעבור את ה' באופן שידמה אל הברזל קהה שלא יאשם אם לא יחתוך כן אני אם לא למדתי חכמה לא אאשם אם לא אעשה מצות כי לא ידעתי לעשותם ועוד טענה שנית כי גם לא אעשה עבירו' כי האם ישוך הנחש הוא נחש הקדמוני הוא יצרה"ר בלא לחש שהוא למי שאינו נבין לחשי' חכם בתור' לא תהיה תפארתו רק לפתות איש חכם כי כשאין לחש אין יתרון ותפארת לו לבעל הלשון הוא הנחש שפית' בלשונו את אדם ואשתו כנודע מרז"ל כי הנחש הנאמר שם הוא סמאל שנתלבש בנחש והוא בעל הלשון וכן ארז"ל שהגדול מחבירו יצרו גדול הימנו וזהו ואין יתרון לבעל הלשון כלומר וא"כ טוב לי כי לא ישית לבו לפתותני היצה"ר כאשר אם חכמתי. או שיעור הכתוב אם ישוך הנחש הטבעי הוא בלי לחש אך אם עושים לו לחש לא ישוך ואם כן הוא היצה"ר אין יתרון לו על הנחש הטבעי וזהו ואין יתרון לבעל הלשון הוא היצה"ר הוא סמאל אשר היה בעל הלשון לפתות בלשונו את אדם וחוה כי הנחש הטבעי לא היה מדבר ולכן אחר שאין יתרונו רק על החכם טוב לי שלא למדתי חכמה אחרי שמוע כל דבריה' בא שלמה להכריע ביניהם ואמר הנה דברי פי חכם חן במאמרו שאמר לכל אחד מהם אם רוח המושל וכו' ניתן הסכל וכו' אלא שכשפתות כסיל' תבלענו את הכסיל עצמו בדבר שפתיו כי ע"י שמשים פקפוק בהשגחה ושסומ' על כך להתפקר הוא מבלע את עצמו כי הלא תחלת דברי פיהו סכלות באומר ראיתי עבדי' וכו' שמסכל כי העבד נבזה הוא שוט ליסר את השרים בהעותם שיוליכם כעבדים על הארץ ואחרית פיהו באו' חופר גומץ וכו' מסיע וכו' הוא הוללות רעה זהוא מאמר שלמה למעלה באו' כי גם יודע אני שטוב ליראי האלהים שייראו מלפניו והוא כ"א היה נעשה פתגם מעש' הרעה מהרה הוא שא"כ לא היו יראים יראי ה' מלפניו יתברך כי אם מחמת העונש ועל תשובת הסכל באו' אם קהה הברזל וכו' אמר והסכל ירבה דברים כלומר דברים בלי דעת והוא שלא ידע האדם מה שיהיה לו שחושב שלהיותו משולל חכמה לא יענש בבית דינו יתברך ושגם לא יחטא כי לא ישוך הנחש ואשר יהיה מאחריו שהוא אחרי מותו מהעונש גם שנדע אותו מי יגיד לו מעתה כי לא ישמע ולא יאבה להאמין ומה שיהיה מאחריו הוא כי עמל הכסילים תיגענו וכו' והוא כי השמים מושב המלאכים נקרא עיר כד"א עיר גבורים עלה חכם. ונבא אל הענין אמר אוי לו לסכל ההוא החושב שהוא פטור מן הדין ולא ידע כי בצאת נפשו כי ימות יקולע בתוך כף הקלע כי הכחות טומאה משחיתים אשר ברא בעונותיו אשר עשה שיקרא כסילים על כי בסכלות עשאם עולים זדון ועמל הכסילים ההם שיזרקוהו זה אל זה שהוא בתוך כף הקלע מייגעים אותו בין הארץ ובין השמים בצאת הנפש מהגוף עד שיבהלוהו ולא ידע ללכת אל עיר היא השמים כנודע כי רואים פני שכינה טרם צאת נפשם ובצאתה שכינה שחשבו לעלות עמה מסתלקת ומשחיתים אשר פעלו סוחבים וממרטים וזורקים אותה בין זה לזה כבתוך כף. הקלע וזה להם מיד ומה גם אחרי כן בגיהנם: