דרישה, חושן משפט קעו:ט
דרישה · Drisha, Choshen Mishpat 176:9
Open in the reader →1ומסתברא כפי' הרמ"ה ז"ל ק"ק למה ואיך דוחה דברי רש"י ור"י בלא טעם אבל אחר הדקדוק לק"מ דהא נתבאר לפנינו מדברי הרא"ש הנ"ל דמ"ש דאפי' הרויחו ע"י עסק כדי שיווי מטבע הטובה אפ"ה חולקין בשוה היינו דוקא להי"מ דס"ל דשור לחרישה דוקא קאמר רב המנונא ולדידהו ק' למה לא מוקי ר"ה למתני' בקנו שור לטביחה ותירצו משום דא"כ ק' פשיטא ומש"ה מוקי לה בהותירו בזוזי חדתי ומיירי אפי' בקנו שור לחרישה ומכרוהו והרויחו עד שנעשו זוזי חדתי אפ"ה חולקין לפי המעות כיון שלא הרויחו אלא כשיעור זוזי חדתי הרי דלפי דבריהם צריכין לומר דאפי' במכרו ונשאו ונתנו בהמעות חולקין לפי המעות בכה"ג אבל לשיטת הרא"ש ורבי' דס"ל לשמואל בשור לטביחה וטבחוהו השכר לאמצע אליבא דר"ה והקשה עליו שפיר מהא דתנן ג' שהטילו לכיס כו' ומשני דמיירי בהותירו זוזי חדתי ואליביה דמתני' מיירי נמי בשור לטביחה וטבחוהו וכיוצא בו שהניחו מעות ובאותן מעות עצמן הרויחו והיינו כפירוש הרמ"ה ומש"ה הסכים רבי' לדעת הרמ"ה נמצא דגם מדברי רבי' מוכח מיניה וביה דמ"ש לפני זה ור"י פי' דאפי' לקחו פירות כו' אינו ר"י בעל התוס' דהא כאן כתב בשם ר"י בעל התוס' דס"ל כהי"א הנ"ל ורא"ש אלא הוא ר' יונה וכמ"ש ודוק: ואם מתחילה נתעסק (כל) אחד לבדו כו' נלע"ד דאם נגנב באותו פעם שנתעסקו בו שניהם יחד דא"צ לשלם הראשון לשני אלא רביע הממון דהא בשעה שנגנב הממון מידם כל אחד שמר חצי הממון נמצא שראובן שהיה שומר בחצי ואין שמעון עמו במלאכתו ראשונה לא נתחייב אלא באותו חצי ממון של שמירתו לשמעון דהיינו רביע מכולו שהיה של שמעון ואם נפרש שמ"ש כאן ונגנב ר"ל שלא נגנב באותו פעם אלא אח"כ חורו ועסקו כל אחד בפני עצמו בכל הממון א"ש כפשוטו: