דרישה, חושן משפט קפב:טו
דרישה · Drisha, Choshen Mishpat 182:15
Open in the reader →1והפירות שאכל כו' בי"ד ס"ס קע"ד כ"ר ג"כ וכ"כ בקיצור פסקי הרא"ש פא"צ ע"ש ותימה הלא מגמרא ומדברי הרא"ש לא משמע הכי וכאשר אציע לפניך כי מקור דין זה מעובדא דאיתא בב"מ דף ס"ז ז"ל ההיא איתתא דאמרה ליה לההוא גברא זיל זבין לי ארעא מקריבי אזיל זבין לה א"ל אי הוי לי זוזי מהדרת לה ניהלי א"ל את ונוולה אחי (פי' רש"י אתה והיא קרובים הן ותתפשרו) אמר רבה בר רב הונא כל את ונוולה אחי סמכה דעתיה ולא גמר ומקנה ארעא הדרא פירי מאי רבית קצוצה הוי ויוצאין בדיינים א"ד כי אבק רבית הוי ואין יוצאים בדיינים אמר רבה בר ר"ה מסתברא כי אבק רבית הוי ואין יוצאין בדיינים וכן אמר רבה א"ל אביי לרבה משכנתא מאי (פי' רש"י משכן לו שדהו ולא קצץ עמו לאכול פירות לשם רבית אלא סתם והוא ירד ועשה ואכל) התם טעמא מאי משום דלא קץ ליה ה"נ לא קץ ליה א"ד התם זבינא הכא הלואה א"ל התם טעמא משום דלא קץ ליה ה"נ לא קץ ליה א"ר פפא עבד רבינא ואשב ואפיק פירי דלא כרבה בר ר"ה עכ"ל וכתב ע"ז הרא"ש שם ז"ל וק' דהא רבינא גופיה אמר לעיל דמשכנתא בלא נכייתא בדינינו אין מחזירין אותו ממלוה ללוה וצ"ל דאע"ג דהוה בעי למימר דהוה רבית קצוצה לאו מטעם זה אפיק אלא משום דהוה מחילה בטעות דבתורת מכר ירד לתוך השדה והמכר אינו מכר דכל את ונוולה אחי לא סמכה דעתיה והדרא ארעא ופירי נמי הדרי משום מחילה בטעות דהוה כמניח חבירו ליטול חפץ מרשותו או נתנו לו וכסבור שהוא שלו ונמצא שאינו שלו ורב אלפס ז"ל כתב דקיי"ל כרבינא בזבינא וכ"ש במשכנתא בלא נכייתא ותימה דלא אסיק אדעתיה ההיא דרבינא דלעיל בריש פרקין (דף ס"ב) דמשכנתא בלא נכייתא בדינינו אין מוציאין והראב"ד פי' דההיא דלעיל איירי באתרא דלא מסלקי דהוה כמכר הילכך בלא נכייתא הוה אבק רבית ואין מוציאין מידו ובנכייתא שרי לקמן בשמעתין והכא איירי באתרא דמסלקי הילכך הוי בלא נכייתא כרבית קצוצה ויוצאה בדיינים ובנכייתא הוה אבק רבית ואסור וכן היה דעת רב אלפס ז"ל עכ"ל הרא"ש שם דף י"ז ע"ב מהתחלת הרא"ש ושם ע"ג מסיק וכתב אהא דאמר מר בריה דרב יוסף האי משכנתא באתרא דמסלקי אם אכל טפי משיעור זוזי לא מפקינן ליה כו' וכן עשה רב אשי עובדא אפי' ביתומים קטנים ע"ש וע"ז כתב ז"ל הרי"ף מוקי לה במשכנתא בנכייתא דלא תקשה הלכתא אהלכתא לפי מה שפסק דהלכתא כרבינא דמשכנתא בלא נכייתא רבית קצוצה הוה ויוצאה בדיינים דהו"ל כהלויני ע"מ שתאכל שדה או כרם בחנם ואיכא מאן דס"ל דהלכתא כרבינא בזבינא לחוד אבל משכנתא אבק רבית הוה ומוקי לה במשכנתא בלא נכייתא עכ"ל הרא"ש והרי לפנינו דרבי' עבד עובדא ואפיק פירי כי ההוא דאת ונוולה כי אף שלפי מ"ש הרא"ש בשינוי קמא הנ"ל הטעם משום מחילה בטעות ולא קאי רבינא אדין משכנתא הנ"ל וכן מסיק הרא"ש בסוף וכתב דאיכא מאן דס"ל דהלכתא כרבינא בזבינא לחוד ולא במשכנתא כו' עכ"פ קאי רבינא אעובדא דאת ונוולה הנ"ל וזה הוא הדין שכ"ר פה ובי"ד ס"ס קע"ה בעינו ואיך יסתום רבי' דבריו נגד דברי הרא"ש ובפרט דהרא"ש לא הביא שום מ"ד דס"ל דרבינא לא קאי אההיא דאת ונוולה וגם דוחק לומר דרבי' ס"ל הכי מאחר דהגמרא קאמר דרבינא עבד כו' דלא כרבה בר רב הונא ורבה בר רב הונא שלפני זה לא איירי אלא מההיא דאת ונוולה ונראה ליישב דרבי' פי' להא דרבינא כהרי"ף דקאי אההיא דאת ונוולה וגם אמשכנתא ובמשכנתא ע"כ לאו מטעם מחילה בטעות השיב ואפיק אלא משום דס"ל דהוה כרבית קצוצה ומה"ט אפיק פירי בדינא דאת ונוולה וכמשמעות דהגמרא דלפני זה דבעי להשוותן אה"ט וכן מוכח מהרי"ף והרא"ש דלפירושם דקאי רבינא אתרווייהו איני אלא משום דס"ל דהוה כרבית קצוצה ובהיות כן שפיר דקדק רבי' פה ובי"ד ובקיצור פסקי הרא"ש דסתם וכ' דפירי לא מפקינן לפי מאי דס"ל כרש"י והרא"ש דפסקי דבמשכנתא אפי' באתרא דמסלקי ואפי' בלא נכייתא לא מיחשב אלא כאבק רבית ואין מוציאין אותו בדיינים וכמש"ר בי"ד ר"ס קע"ב ע"ש וגם הרא"ש אע"ג דסתם וכ' כנ"ל כאן מ"מ אחר זה כ' שם דין רבית וכלליה ופסק כמ"ש ע"ש ואין לתמוה איך יפסקו נגד רבינא דהוא בתראה וגם עבד עובדא הכי ומעשה רב וגם הסתם גמרא מביאו בסוף שמעתתא הנ"ל די"ל כיון דקיי"ל דבמקום דפליגי רבינא ורב אשי הלכה כרב אשי וכבר כתבתי דבמקום שמעתין הנ"ל איתא בגמרא דרב אשי עבד עובדא אפי' ביתומים דלא אפיק פירי דאכל במשכנתא אפי' באתרי דמסלקי ובלא נכייתא והביא הרא"ש ג"כ שם ובהיות כן צ"ל דהא דמסיק הרא"ש וכתב בתר ההיא עובדא דרב אשי דאיכא מ"ד דהלכתא כרבינא בזבינא לחוד דשמעינן דבזבינא עכ"פ הלכתא כרבינא ל' הרי"ף העתיק אבל הרא"ש לא ס"ל גם בזה כוותיה ואף שסתם שם סמך נפשו אמ"ש אחר זה כללי דינא דרבית וגם כ' שם בסוגיא דדברי הרי"ף ופי' בשמעתתא דמשכנתא דחוקין הן ע"ש גם המדקדק בדברי הרא"ש יראה כדבריו מסתימת דברי הרא"ש מב' מקומות חדא דהתחיל שם ז"ל ורי"ף כתב דקיי"ל כרבינא בזבינא וכ"ש במשכנתא כו' דהול"ל ורי"ף פי' דברי רבינא דקאי אזבינא ואמשכנתא וממילא אנן ידעינן דהלכתא כוותיה דרבינא בתרווייהו כיון דהוא בתראה ועבד עובדא והגמ' הביא בסוף שמעתין השני דכ' בתר הכי ז"ל ורי"ף מוקי לה במשכנתא בנכייתא דלא תקשה הלכתא אהלכתא לפי מה שפסק דהלכתא כרבינא דמשכנתא בלא נכייתא רבית קצוצה הוה הרי שדקדק וכ' לפי מה שפסק כו' משמע דהרי"ף פסק כן וליה לא ס"ל אלא כרב אשי דג"כ עבד עובדא וכנ"ל ומשה"נ כ' הרי"ף דלא תקשה הלכתא אהלכתא דר"ל עובדא דרבינא הנ"ל אעובדא דרב אשי הנ"ל והרא"ש ס"ל דקיי"ל כרב אשי וכעובדא דעביד ומטעם שכתבתי דרבינא במקום רב אשי קיי"ל כרב אשי וגם סוגיא דרבית דבתר הכי מוכח כן וק"ל כנ"ל. ולא כב"י שכתב בי"ד ס"ס קע"ד אמש"ר גם שם האי דינא דהכא ז"ל ואע"ג דאהאי עובדא אמרינן שם דעבד רבינא עובדא ואפיק פירי רבי' כשיטת הרא"ש והתוס' ס"ל דלא מטעם רבית קצוצה אפיק אלא משום דהוה מחילה בטעות כו' עד ומתוך דברים אלו נתבאר דמש"ר כאן ואינה יוצאה בדיינין היינו מטעם רבית אבל מטעם מחילה בטעות יוצאה וזהו לדעת התוס' והרא"ש והראב"ד כו' עכ"ל ב"י שם ועיין גם בב"י מ"ש אדברי רבינו פה וכל דבריו דחוקים מאד מאד ואין הדעת סובלתן דאיך יכתוב רבי' בשלשה המקומות בי"ד ובח"מ ובקיצור פסקי הרא"ש (לכתוב) דאין מוציאין הפירות ויהיה כוונתו דוקא משום רבית אין מוציאין הא משום מחילה בטעות מוציאין כי אין זה מל' הפוסקים שכתבו דבריהן להורות לנו הלכה למעשה ומאי נ"מ לדינא כיון דמוציאין עכ"פ הפירות אם הטעם הוא משום רבית או מטעם מחילה בטעות ועכ"פ לא הו"ל לסתום אלא לכתוב דמוציאין הפירות משום מחילה בטעות ובפרט רבי' שלשונו הוא כאור בהיר וצח ומדוקדק היטב וגם מאחר שהרא"ש לא כתב בהאי לישנא הו"ל לילך בדרך הרא"ש אביו וכדרכו בכל מקום אלא מחוורתא כדכתיבנא דהוה מוכח לרבי' דהרא"ש ס"ל דאין מוציאין הפירות בנדון זה כלל וכל מה שהביא הב"י בשם הרא"ש וכנ"ל לא כתב הרא"ש אלא לפי המאן דאמרי דפסקי כרבינא. וא"ת היא גופא טעמא מאי למה לא נאמר דמוציא הפירות בהאי דינא דאת ונוולה מטעם מחילה בטעות וכמ"ש התוס' והרא"ש הנ"ל י"ל דס"ל לרבי' דלא מפקינן מכח מחילה בטעות אלא כשמתחילה בענין הלואה בא לידו וכמו שאיתא שם דף ס"ו בדין מי שהלוה לאביו על שדהו וא"ל אם אי אתה נותן לי מכאן ועד ג"ש הרי היא שלי דקאמר הגמרא דהוה אסמכתא ומסיק ר"נ והאמר דהדרא ארעא והדרי פירי ופריך הגמרא ז"ל למימרא דסבר ר"נ מחילה בטעות לא הוי מחילה והאר"נ המוכר פירות דקל לחבירו כו' עד יכול לחזור אף משבאו לעולם ואפ"ה קאמר דאי שמיט ואכל הפירי לא מפקינן מיניה ומשני התם זבינא הכא הלואה עכ"ל הגמ' ופירש"י והרא"ש דמה שהוציא הפירות משום מחילה בטעות היינו דוקא מה שאכל אחר ג"ש דהמוכר סבר שכבר קנויה ללוקח ומן הדין אוכל פירות ומוחל על אכילתו בטעות אבל בתוך ג' דלאו בתורת מכר אכיל אלא בתורת משכנתא לא הויא מחילה בטעות אלא אבק רבית דאינה יוצאה בדיינים וכ"כ רבי' האי דינא בעינו בסי' ר"ז סי"ג ע"ש וה"נ בהאי עובדא דאת ונוולה דהתנה המוכר מתחילה דכשיהיה לו מעות יחוור ויתננו לו וקאמר הגמ' ע"ז דבכה"ג לא סמכה דעתיה להיות מכר נמצא דלא הוה אלא כמשכנתא ואבק רבית הוה וכמש"ר ודו"ק: