דרישה, חושן משפט קפג:ב
דרישה · Drisha, Choshen Mishpat 183:2
Open in the reader →1לקחה השליח לעצמו כו' בקידושין רבה ב"ב חנה יהיב ליה זוזי לרב אמר זבין ניהלי להאי ארעא אזל וזבנה לנפשיה (ומפורש בדברי הרמב"ם והר"ן דהמעשה היה דזבנה במעותיו) והתניא מה שעשה עשוי אלא שנהג בה מנהג רמאות באגא דאלמי הוי לרב נהגו ביה כבוד לרבה בב"ח לא הוה נהגו ביה כבוד ופירש"י באגא דאלמי בקעה של בעלי זרוע היתה ולא יניחו לכל אדם לקנות אצלם ע"כ. וכתב ב"י נראה מדברי רש"י שדוקא היכא שלא יוכל לקנות למשלח הוא דלא הוה רמאי אבל אם היה יכול לקנות למשלח אע"פ שהשכנים לא היו נוהגים בו כבוד אח"כ והיה מצטער מ"מ הוי רמאי וכ"נ מדברי רבינו ומדברי הרמב"ם דלא כרי"ו כו' עכ"ל ב"י. וז"ל הרמב"ם בפ"ז מה' מכירה היה יודע שזה המוכר אוהב אותו ומכבדו ומוכר לו ואינו מוכר למשלחו כו' הרי דכתב כלשון הגמרא ומכבדו ופירשו דהיינו ומוכר לו ואינו מוכר למשלחו דמכח כיבודו מניחין דוקא לו לקנות ורבינו קיצר ולא כתב ומכבדו דאין תועלת אלא במה שאין המשלח יכול לקנות. ורי"ו כתב בנכ"ד ח"א ודוקא שראוי לשליח יותר מלמשלח כו' ומשמע שמפרש שראוי ג"כ להמשלח אלא שראוי לשליח יותר מפני שמתייראים ממנו ולא יצערוהו אבל משמע מדבריו שם דיש לו עליו תרעומת בכה"ג וא"כ ל"פ לדינא דלדברי הרמב"ם ורבינו דלא היו מוכרין למשלח כלל לקנות אפילו תרעומת לא הוה אלא שקשה איך נכנס רב לקנות לנפשו בדבר שיהיה עליו לרבב"ח תרעומת וע"ש ברי"ו דאפשר דיש שם השמטה בדבריו או ט"ס ובזה דברי רבינו מבוארים ג"כ: ומ"ש אבל אם המוכר אינו מתרצה כו' נראה דאפי' לא אמר בפירוש שאינו רוצה למכרה למשלח אלא שהמוכר הוא אלים ומסתמא לא היה מוכר למשלח קונה לעצמו שכן משמע מדברי רש"י הנ"ל גם ל' הרמב"ם פ"ז דמכירה הכי משמע שכתב היה יודע שזה המוכר אוהב אותו ומכבדו ומוכר לו ואינו מוכר למשלחו כו':