דרישה, חושן משפט קצב:ח
דרישה · Drisha, Choshen Mishpat 192:8
Open in the reader →1וכמה שיעור רוחב הדרך כו' אם אינו מסוים במחיצות כו' עפ"ר שכתבתי שם שיש שתי גירסאות ויש לתמוה איך הניח רבינו כל הנך רבוותא ועמהן אביו ורבו ולא הזכירם כלל אף שנראה שהדין משתנה לפי גירסתם ותפס גירסת רשב"ם ודינו לחוד וב"י הקשה גם כן קושיא זו והניחה בתימה על רבי'. ולי היה נראה ליישב זה מתוך דברי התוס' שכתבו שם ז"ל ולא אמרן כו' [עי' ב"ח שמביאם] והנה י"ל דמכח קושייתו של רשב"ם על גירסא השניה דהקשה כיון דשביל של כרמים מכר לו למה לא יתן לו כל צרכו וגם התוס' הסכימו לסברתו זאת אלא שפירשו בע"א מש"ה נראה לרבי' דהגורסים כן פירשו שביל של כרמים הוא דיש לו מחיצות משני הצדדים וע"ש זה דוקא נקרא שביל ומש"ה גרסי ולא אמרן אלא דלא מסיימי מחיצתא ר"ל שיש שם מחיצות גבוהות שאינן באין לסיים ולהיכר בעלמא מש"ה בעינן (שידחק) [שירחק] המחיצות וליתן לו כשיעור שילך טוען משוי אבל מסיימי מחיצתא ר"ל שיש מחיצות נמוכות לסיים ולהיכר בעלמא (דיזכי) [די כי] שקיל כרעא ומנח כרעא אבל כשלא היה מחיצות כלל מזה לא איירי וס"ל דלא עדיף מיש לו מחיצות נמוכות ורבינו דלא קאמר ל' הגמרא שהוא שביל אלא כתב המוכר דרך לחבירו ומיירי בסתם דרך שאין לו מחיצות ואף שכתב כגון שביל של כרמים לדוגמא נקטיה כמו ששביל מיוחד להילוך לחוד כן מכר לו דרך המיוחד להילוך לחוד אבל לא נקטיה לדוגמא שהוא עשוי בשביל שיש לו מחיצה מזה ומזה מש"ה א"ש מ"ש דאינו נותן אלא כדי שיוכל כו' והוא מכוון ע"פ דעת הגאונים הנ"ל והיא היא ודוק. עוד היה נראה ליישב דרבי' ס"ל דהרי"ף והרא"ש והרמב"ם דגרסי לא אמרן אלא דלא מסיימי מחיצות כו' פירשו הגמרא כפי' הראשון שכתבתי בפרישה דמיירי בשיעור השביל עצמו דמי שמכר לחבירו סתם שביל כמה נותנין לו ומש"ה קרוי שביל דבזה מסתבר' גי' רא"ש ורמב"ם דכל שיש מחיצות סבר וקיבל להכי כל שאפשר לו לילך ביניהם דהיינו דשקיל כרעא ומנח כרעא די לו בכך כיון שראה המחיצות ולא התנה עם המוכר שיסתור המחיצות וירחיב לו הדרך וכי ליכא מחיצות מסתבר דדעתו היה על סתם דרך דהיינו כשיעור שילך אדם טוען משוי זמורות והדר. אבל רבי' איירי בקונה מקום ידוע לדרך ובא ללמדו כמות הקנייה שיקנה ע"י הילוך פ"א בהא מסתבר גי' רשב"ם דבליכא מחיצות דאין שביל זה עשוי להילוך לבד שהרי צדדיו ראויין לזרוע וליטע עליהן ואין על צדדיו דין קניית דרך שנקנה בהילוך אלא דין שדה שאינה נקנה בחזקת הילוך אלא בחזקה גמורה כמו נעל גדר ופרץ לכן לא קנה בחזקת הילוכו אלא כשיעור הצריך לסתם הליכה דהיינו דשקיל כרעא כו' דההוא יש לו דין דרך ואם קנה ממנו שביל רחב יותר צריך לעשות בהנשאר חזקה גמורה אבל כשיש מחיצות כל שביל ההוא עביד להלוך לבד לא לזרוע אף שהוא רחב קצת מ"מ אין בו כדי שיעור חרישה וזריעה ושם דרך עליו ולא שם שדה ולהכי נקנה בחזקת הילוך לבד ומיהו ודאי כל שרחב הרבה בין המחיצות דהיינו יתר מכדי שיעור הליכת אדם טעון משוי אין אותו הנשאר בתורת שביל ולפי זה שתי הגירסאות אמתיות לדינא ורבינו איידי שהתחיל בדין מכר לו דרך לתשמיש הילוך דקנה בחזקת הילוך לבד רצה לסיים בההוא דינא גופא ולבאר לנו כמה קנה ע"י שיעור ההליכה וממילא נשמע שמי שמכר לחבירו סתם שביל כשאין מחיצות לשביל קנה כשיעור שיכול לילך טעון במשאוי דהא הוא שיעור הליכה גמורה וסתם קונה שביל דעתו שיהיה שביל ההוא מספיק לו לכל הליכותיו שיצטרך לילך (ומיהו כיון שאפשר לילך כשיעור פחות מינ' לאו שם שביל עליו לענין קנייה ע"י הליכה) וכשיש מחיצות נמי פשוט שאם אינו רחב אלא כשיעור דמנח כרעא כו' אין לו יותר דהא סביר וקיבל ולהכי השמיט רבי' גירסת הרא"ש כנ"ל ליישב דעת רבי' וכן דייק לשונו דכתב וכמה שיעור רוחב הדרך שיקנה בהילוך כו' מה שלא תמצא ל' זה בהרי"ף והרא"ש. גם יתיישב בזה למה השמיט רבי' מה שאמרו בגמרא דדרי טונא והדר לפי דתלמודא בכמות הקנין ממש איירי ורבינו לא איירי אלא בכמות הקנין ע"י שיעור הילוך דשיעור שיכול לילך שם טעון במשאוי לבד שם שביל עליו ולא יותר. ומיהו אפשר נמי לומר דמאחר דדייק רבינו וכתב טעון זמורות לא איצטריך תו למיכתב תיבת והדר דממילא נשמע דאל"כ מ"ש זמורות דנקט משאר משאוי אלא משום דקני הזמורות מרובין וצריכין הרחבת מקום גדול כשיעור שיכול להתהפך ודוק. אלא שקשה שהרי הרמב"ם ג"כ כתב כל' רבי' בפ"א מה"מ ז"ל וכמה שיעור רוחב הדרך שיקנה בהילוכו ופירשו המ"מ כמ"ש ביאור ל' רבי' ואפ"ה גירסתו הפוכה וכגירס' הרי"ף והרא"ש לכן נראה יותר כמ"ש בישוב הראשון ודוק: