דרישה, חושן משפט קצז:ט
דרישה · Drisha, Choshen Mishpat 197:9
Open in the reader →1והא דמסירה קונה כו' ז"ל ב"י ג"ז שם ספינה נקנית במסירה דברי ר' וחכ"א עד שימשכנה כו' ופסקו רי"ף ורא"ש הלכה כרבנן שהרי פסקו הלכתא כשמואל דאמר עד שימשוך כולה אלמא משיכה קניא עכ"ל ודברוו תמוהין דמה ענין דשמואל לענין דר' ורבנן ועוד מאי זה שסיים אלמא משיכה קונה וכי רבי ורבנן בהכי הוא דפליגי והלא לכ"ע משיכה קניא (אמר המגיה מתיבת ואין לתרץ עד תיבת כולה לא הבנתי איך שייך כאן)(ואין לתרץ דה"ק אינו קונה אלא במשיכה ה"ק מנ"ל הא דאף דמסירה קונה ואמר שמואל דאי בעי לקנות במשיכה בעי שימשכנה כולה) ולקמן בסי' קצ"ח כ' סתם וידוע דהלכה כרבנן עכ"ל וזהו נכון: ואם עומדת ברשות המוכר ז"ל הגמרא ואם ברשות בעלים היא ל"ק עד שישכור כו' ופר"ש היכא דרשות מוכר היא לית ליה תקנה לא במשיכה ולא במסירה עד שישכור את מקומה ע"כ ונראה דהאי לית ליה תקנה שכתב רשב"ם ר"ל כשאינו רוצה להוציאה מהבית לית ליה תקנה לקנות במסירה או במשיכה כ"א שישכור אבל ודאי אם רוצה למשכה מרשות המוכר לסימטא פשיטא דמהני ופשוט הוא וכן משמע ל' רבי' ותוס' הקשו שם ארשב"ם וכתבו שם ז"ל ונראה לרשב"א לפרש דרשות בעלים לאו רשות מוכר קאמר אלא כלומר אי רשות שיש לה בעלים היא כמו חצר שאינה של שניהם וכן פי' ר"י עכ"ל וכן כתב רמב"ן בחידושיו ולא ידעתי למה תפס רבינו פי' רשב"ם וע"ע בפרישה: וא"ל משוך וקני ושני ממשיכה למסירה כך גיר' רוב הספרים הישנים של קלף והיא עיקר וכבר פירשתיה בפרישה ובטורים של דפוס ב"י איתא הגירסא וא"ל משוך וקני או שני ממשיכה כו' וכן הגירסא בטורים דפוס תורגמא ולפי הגי' ההיא נראה לפרש דמ"ש הרמ"ה דוקא היכא דשני לגריעותא נמשך עם מ"ש אח"כ וא"ל משוך וקני וכאילו כ' דוקא דא"ל משוך וקני ושני לגריעותא דלא משכיה אלא עשה בו תורת מסירה ואח"כ אמר או שני ממשיכה למסירה כלומר או קא"ל קני בתורת מסירה והלך הוא ומשכה וממשיכה למסירה דקאמר ל"ד אלא כלומר דשני ממסירה למשיכה ונראה דגירסא זו ע"פ פירוש זה היה להחכם מהר"י קאר"ו ז"ל ולפיכך כ' ז"ל דעת הרמ"ה דמסירה ומשיכה שוים הן כו' עד ה"נ קנה עכ"ל נראה שכ"כ לפי שהוקשה לו לפי גירסתו זו למה ס"ל להרמ"ה דכי שני ממסירה למשיכה ל"ק הא משיכה עדיפא ממסירה ושינוי למעליותא הוא ולדעת הרמ"ה שינוי למעליותא קני וליישב זה כ' דדעת הרמ"ה דשניהן שוות שהרי כ"א קונה ברשות מיוחד ובמקום מיוחד ובמקום דשייכא משיכה ל"ק מסירה וה"ה להיפך נמצא שאין קנין אחד עדיף מחבירו אלא שהמקומות גורמים ולהכי כי אמר מוכר שיקנה בר"ה במשיכה הרי עילוי קא מעלה למשיכה שתקנה אפילו בר"ה וכי שני ליה ממאי דקפיד ליה ועשה בה תורת מסירה שינוי לגריעותא מיקרי וה"ה להיפוך מיהו כי שני להגבהה לא מיקרי שינוי לגריעותא כיון דקניא בכ"מ אין אמירתו של מוכר שאמר לקנות בקנין אחר מגרע כח קנין הגבהה כנ"ל לדעת ב"י אבל בחנם דחק עצמו לפרש כן דעיקר הגירסא היא ושני כו' וכמ"ש בפרישה ואפילו לפי גירסא זו אינו מוכרח לומר בשביל כן דס"ל להרמ"ה דמשיכה ומסירה שוות הן דכי נמי ס"ל דמשיכה עדיפא אפ"ה כיון דקיי"ל דמאמר המוכר הוה קפידא כי א"ל שיקנה אותו במסירה איכא למימר שהקפיד שלא יקנה בסימטא במקום דשייכא משיכה אע"ג דקיימא בסימטא אלא דוקא בר"ה או בחצר שאינה של שניהם במקום שקונים ע"י מסירה אבל בהגבהה דקני בכל מקום ודאי לא קפיד ואפשר עוד לומר שגם גי' ספר ב"י היה כגירסת ספרים שלנו ואפ"ה פי' שדעת הרמ"ה דמשיכה ומסירה שוות הן משום דקשיא היה לו הא דסיים וכתב אבל אי שני ליה לקנין חשוב כגון להגבהה כו' ולא כתב כגון ממסירה למשיכה ש"מ דלא סבירא ליה לרמ"ה דמשיכה עדיפא אבל גם מזה אין ראיה וכמ"ש בפרישה וכן עיקר ודוק. ולכאורה היה נראה דלא מיקרי קפידא אלא דוקא כשהמוכר א"ל לעשות קנין דבר שאינו יכול לקנות בו באותו מקום שהם עומדים בו כגון כשהוא בר"ה שאין שייך שם משיכה והוא א"ל משוך אז דוקא לא סגי ליה להלוקח בעשייתו קנין מסירה אלא צריך למשכו מר"ה לסימטא אבל אי א"ל בר"ה לעשות קנין מסירה לא אמרינן דקפיד דוקא אמסירה אלא אמרינן דפי' לו הנהוג באותו מקום ואם משכה לסימטא קני וה"ה ע"פ דרך זה אם עומדים בסימטא וא"ל למשוך דלא אמרי' דקפיד ואם אירע שהלכה הבהמה לרשות הרבים קנאה שם במסירה אע"פ שהיא גרועה ממשיכה ועפ"ז יתיישב הא דנקט הרמ"ה וא"ל משוך וקני כו' עד כגון להגבהה משום דלא מצינו האי קפידא ושינוי לגריעותא כ"א בעומדים בר"ה דאז קפידתו הוא המשיכה ושינוי לגריעותא הוא המסירה ושינוי לעילוי הוא הגבהה משא"כ כשעומדים בסימטא דקפידתו הוא דוקא מסירה דבר שאינו נהוג שם תו לא מצי למימר דהוא שני לגריעותא ועשה משיכה או הגבהה דהא קנייתו הוא מעולה ולהרמ"ה אם עשה קנין מעולה קנה אלא שא"כ לא הו"ל לרבינו ולהפוסקים לסתום בזה אלא לפרש ודוחק לומר שהרמ"א נקט כל האי שיטה לנפשיה ע"כ נראה כמ"ש בפרישה שהרמ"ה אלשון הגמרא קאי ועיין בפי' רשב"ם וחידושי רמב"ן מ"ש בפירושם בגמרא אהא שאמרו שם מר סבר מראה מקום הוא לו: