דרישה, חושן משפט ריג:א
דרישה · Drisha, Choshen Mishpat 213:1
Open in the reader →1המוכר פירות שובך כו' כעין לשון רבינו כן הוא ל' הרמב"ם בפי"ג דמכירה ומקור דין זה נלמד מכלל מה ששנינו בב"ב דף פ' ז"ל הלוקח פירות שובך מחבירו מפריח בריכה ראשונה כו' פירות כוורת נוטל ג' נחילין כו' ש"מ דקנה הפירות אלא שמפריח ונוטל מהם והטעם המבואר שם כ"כ ב"י וע"ע שם בב"י מ"ש בזה ויותר נ"ל כמ"ש בפרישה ועיין בכ"מ שם בפכ"ג דמכירה דכתב אמ"ש הרמב"ם שם אלא הוא מוכר שובך לפירותיו ז"ל הראב"ד כתב עליו ז"ל א"א דוקא שאמר לו כך עכ"ל ואני אומר שאין זה במשמע דברי רבינו ועוד דא"כ מאי אצטריך לאשמעינן הא כבר אשמועינן דבית לדירה ואילן לפירותיו מהני וה"ה לכוורת ושובך כו' ע"ש ואני אומר דאי משום הא קושיא בתרא לא איריא ע"פ מ"ש בפרישה דיש לחלק בין מוכר דקל לפירותיו שהדקל מוציא הפירות ובין שובך לפירותיו שאינו מוציא הפירות ומדמדמה הרמב"ם האי דינא למוכר אמת המים ולא למוכר דקל לפירותיו משמע מ"ש וזה החידוש גם המשנה בא ללמדנו א"נ המשנה לא בא שם ללמדינו אופן קנינים דברים שלב"ל אלא ללמדינו שאף שקנה הפירות צריך להפריח בריכה ראשונה וס"ל להראב"ד דהרמב"ם קאי אהמשנה ומפרשה דלא איירי כשא"ל פירות שובך אני מוכר לך דא"כ הו"ל דברים שלב"ל אלא המשנה מיירי בא"ל שמוכר לו שובך לפירותיו אבל באמת [ל'] הרמב"ם לא משמע כן להמדקדק בו ודו"ק: והבצים והאפרוחים שהם עתה בשובך לא קנה כו' גם זה שם ברמב"ם וכלשון רבינו ומקור דין זה למדו מסוף חולין לוי בר סימן כו' [עב"ח שהביאו] ופירש"י למאי הגבהה זו למה אי למקנה שלא יחזור בו לוי בר סימן וה"ק ליה זיל טרוף אקן דלתגבהו אפרוחי' מיראתך ותקנה אותם בהגבהה לקנינהו בסודר ולמה הוצרך רב יודא לשאול האיך יקנם: פירי חדתי ביצים שהטילה אותם האם ולא עמדה מעליהם מעולם ולא קנתה לו חצירו ללוי דאסור לזכות בהן כל זמן שהאם רובצת עליהן ומה שלא קנה לוי אינו יכול להקנות ואף אם יקנם בסודר יכול לחזור בו זיל טרוף אקן דלתגבהו אמהות ולקנינהו לוי לפירות ע"י חצירו ויקנה לוי ניהלך בסודר עכ"ל. הרי לפנינו דהמקשן ס"ד דשמואל אמר לרב יודא הקונה שיטרוף כדי שיתגבהו האפרוחים ויקנינהו בהגבהה ומשני דכוונת שמואל היה שיטרוף כדי שיגבהו האמהות ולא האפרוחים שמתחילה צריך לעשות דבר שיזכה בו לוי עצמו ומש"ה שינה רש"י וכתב פירי חדתי ביצים כו' דמתחילה הוצרך לכתוב אפרוחים לפי מאי דס"ד דהפירות יתגבהו וביצי' א"א להו לתגבהו אבל לפי מה שהשיב לו דהגבהה קאי אאימהות פירי חדתי מתפרש גם אביצים וק"ל ובזה דברי רבינו מבוארים דקשה בהו לכאורה כיון דבסי' זה התחיל וסיים לכתוב דיני ההקנאות פירות מבעל השובך לאחרים והפסיק באמצע לכתוב דין קניית בעל שובך עצמו וגם ק' לכאורה דהו"ל לסיים ולכתוב לפיכך הרוצה לזכות בהן יטפח על השובך כו' ואח"כ יקנה אותם לחבירו כו' וע"ק דסיים וכתב ואח"כ יקנה אותם לחבירו בקנין או אגב קרקע כו' וכי בא כאן ללמדינו דין קניית מטלטלין שנקני' בק"ס או אגב קרקע ולא הול"ל אלא ואח"כ יקנם לחבירו ולפי מ"ש ניחא שהעתיק ל' הגמרא הנ"ל וקמ"ל דנקנים בק"ס כמ"ש בגמרא הנ"ל והוא סתם קנין ומש"ה סתם רבינו בקניין או שאר קנינים והגמרא הנ"ל דנקט ק"ס חדא מינייהו נקט ולאפוקי מדעת המקשן דס"ד בהגבהה דוקא וכיון דבעובדא הנ"ל היה מעשה שבא להקנות לר"י ובאותה מעשה נזכר שהוא עצמו עדיין לא קנה אם לא שיתגבהו תחילה האמהות מש"ה ערבבו ג"כ הרמב"ם ורבינו וכתבו הדינים יחד וגם אין נ"מ במאי דלא זכה בו הוא עצמו כ"א לעניין הקנאות לאחרים דאילו לענין זכייתו דנפשו מותר לו ליטלם לצורכו רק שישלח האם תחילה ונוטל הביצים או האפרוחים אף שלא פרחו מעולם ואם אינו רוצה ליטלם מיד הלא לסוף יתגבהו מהן פעם א' האם או שיפרחו האפרוחים ותו לית ביה איסור דשילות האם ויקנה לו חצירו ממילא (מיהו ק"ק דאכתי נ"מ לענין שיזכה בהאם ולא יצטרך לשלחה כלל ודוחק לומר שהאם אסור ליקחנה אף שיטפח על הקן ועמדה וחזרה משום דלא מיקרי בה מזומן כיון דהיא פורחת) אבל לעניין הקנאה לאחרים יש נ"מ שהרוצה לקנות אין רוצה להמתין כאן שיגביהו האימהות ושלא יחזור בו המוכר או הלוקח והמ"מ כתב על דברי הרמב"ם שם כל זמן שלא פרחו ז"ל המחבר פירוש פירי חדתי (הנ"ל בגמרא) שלא פרחו ורש"י פ' שהטילה אותם האם ולא עמדה מעליהם עכ"ל ונראה פשוט דאין כוונת המ"מ דהרמב"ם ורש"י מחולקין בדין זה אינו דהא כשפרחו לית בה מצוה דשלוח הקן ופשיטא דרש"י מודה בה דזכה לו חצירו וכן איפכא מיד כשעמדה מהן האם פעם אחת אעפ"י שלא פרחו האפרוחין זוכה לו חצירו הביצים או האפרוחים ואפילו חזרה האם עליהם מ"מ מקרי מזומן ואינו במצוה דשלוח האם וכן מוכח בגמרא דתלה הגמרא קריית מזומן במה שזכתה לו חצירו וזכיות חצירו במה שיכול הוא לזכות וליטלם וכשהאם עמדה עליהם פעם אחת אז מותר לזכות בהן ליטלם וממילא זכת' לו מיד חצירו וכיון שזכיה לו חצירו מקרי מיד מזומן ותו לא חל עליו מצוות שלוח האם אף כשחזרה לרבוץ עליהן כדין מזומן וק"ל כן מוכח מלשון הרמב"ם מיניה וביה שהרי סיים וכתב לפיכך הרוצה להקנות אפרוחים או ביצים אלו לחבירו מטפח על השובך שיפרחו האמהות ויגבהו מעל הארץ ואח"כ יקנה אותן לחבירו בקנין כו' ומ"ש ויגבהו מעל הארץ ע"כ צ"ל דר"ל דהאמהות יגבהו מעל האפרוחין או הביצים שבקן שעל הארץ שא"א דכוונתו היה שיגבהו גם האפרחים מעל הארץ דהא גם אביצים קאי ובביצים לא שייך לומר שיגבהו הרי דכתב דמיד שהוגבה מהן האם יכול להקנותם לחבירו ולא מצי הדר ביה ומשמע אף שהאם תחזור לרבוץ עליהן וכבר קדם לכתוב דכל זמן שלא זכה בהן לא יכול להקנות לאחרים וכן מוכח נמי מל' הרמב"ם רפי"ג מהל' שחיטה ע"ש (וגם הב"י וכ"מ הביא ראיות משם) ומ"ש המ"מ דהרמב"ם פי' פירי חדתי שלא פרחו ורש"י פירש שהטילה אותם האם ולא עמדה מעליהם לא בא לומר אלא שהאי פירי חדתי האמור בגמרא דלא קני לה חצירו אינו אלא כשיצטרפו שני דברים יחד והיינו שלא פרחו כדפי' הרמב"ם וגם שלא הוגבה מהם האם פעם אחת כדפירשו רש"י הא אם חסר אחת מהן זכתה לו חצירו והרמב"ם לא רצה לכתוב ולפרש בהדיא כ"ז שלא עמדה מהם האם משום דקאי אקן ציפור שכתוב בתורה דאיירי בפשיטות בדלא עמדה מקן ורש"י לא רצה לכתוב ולפרש בהדיא שמיירי באפרוחים שלא פרחו מפני שקאי אביצים שבקן וכמ"ש לעיל ובבצים לא שייך פריחה וק"ל הארכתי בזה מפני שראיתי שהב"י והכ"מ כתבו על דברי המ"מ הנ"ל שלא נראה דבריו בעיניו וגם האריך בביאור דברי הרמב"ם וכתב דל"ד נקט שלא פרחו כו' ע"ש ולעד"נ פשוט דגם המ"מ ס"ל דמר אמר חדא ומר אמר חדא ול"פ וכמ"ש מלשון הגמרא ומל' הרמב"ם עצמו והא דפי"ג דשחיטה לא הזכיר כל זמן שלא פרחו משום דשם קאי אביצים ובביצים לא שייך פרוח וכמ"ש לדעת רש"י ודו"ק: