דרישה, חושן משפט ריח:ט
דרישה · Drisha, Choshen Mishpat 218:9
Open in the reader →1א"ל בית כור עפר אני מוכר לך כו' עד וכתב הרמב"ם ואין לו כו' ורשב"ם פי' כו' שם דף ק"ד [עב"ח ל' המשנה ול' הגמרא] וכן בפי' ר"ש שם וכן פירשו הנ"י שם וכלל דבריו הוא שאנו אומרים שהמוכר אמר כן בכוונה משום דלא ידע אם יהיה בו חסיר או יתיר וכיון בשניהן לטובתו וכיון שהוא מוחזק ואדעתא דהכי זבין והלוקח שמע ולקחו ממנו מש"ה הגיעו וידו דהלוקח על התחתונה ומה"ט אפי' לא נתן הלוקח עדיין המעות והוא חסר רובע לבית סאה ג"כ אמרינן דהגיעו ומוציאין ממון מיד הלוקח בעד כל דמי בית כור ואל תטעה בדברי רשב"ם שכתב אח"כ בפירושו אהא דמסיק הגמרא שם וקאמר ליישב דברי שמואל כבן ננס דפסק הכא הלכה כחכמים ובאומר לחבירו כור בל' סאה בסלע אמר ראשון ראשון קנה וכמש"ר (בסי' רב סי"א) ש"מ דהלך אחר לשון אחרון ובמוכר מרחץ לחבירו וא"ל בי"ב דינר לשנה זהוב לחודש אמר דאם בא המשכיר בתחילת החודש כולו למשכיר דהעמד קרקע בחזקת בעליה ובבא בסוף החודש כולו לשוכר דהעמיד ממון על חזקתו ואם בא באמצע החודש יחלוקו ש"מ דלא אזלינן בתר לשון אחרון ומשני הגמרא כולו חד טעמא הוא התם גבי מרחץ טעמא מאי משום דתפיס המשכיר בתחילת החודש הקרקע והשוכר בסוף החודש הממון ה"נ בכור בל' כו' דאמר ראשון ראשון קנה הוא משום דתפס הלוקח וע"ז כתב רשב"ם שם ז"ל וה"ה רבנן דאמרי דאזלינן בתר פחות שבלשונות מיירי שהמוכר מוחזק הוא וכגון שקיבל נגד הדמים כו' וע"ש דמזה משמע דס"ל לרשב"ם דדוקא היכא דקיבל הדמים אמרינן דאזלינן בתר פחות שבלשונות. דז"א וכמ"ש לעיל בשם הרשב"ם גם רבינו והמ"מ שכתבו לשונו שום א' לא כתבו בשמו דמיירי כשיקבל המוכר הדמים מהלוקח גם רבינו שכתב בשם רשב"ם ז"ל ואם פיחת לא ינכה לו מהדמים לשון לא ינכה מוכח דמיירי דהמעות עדיין ביד הלוקח ודוקא ליישב דברי שמואל אהדדי הוצרך רשב"ם לכתוב כן ע"פ הגמרא דקאמר דמיירי בדתפיס אבל מסיק רשב"ם גופא התם וכתב ז"ל דלא קי"ל כשמואל דאמר בהאי דמרחץ דאם בא בסוף החודש כולו לשוכר אלא כרב נחמן דאמר אפי' בבא בסוף החודש כולו למשכיר (וכמש"ר בסי' שי"ב ע"ש) שהספק לאו עכשיו נולד אלא מתחלת החודש נולד והעמד קרקע על חזקתו ונמצא שדר על של חבירו וצריך להעלות לו שכר כו' עכ"ל שם וכיון דקי"ל כר"נ במרחץ ומטעם דהעמיד קרקע על חזקתו ומוציאין ממון מהשוכר מה"ט נמי באמר מדה בחבל הן חסר הן יתיר או איפכא ס"ל דאזלינן בתר הן חסר הן יתיר לטובת המוכר ומטעם הנ"ל ואף אם עדיין לא נתן המעות אם פיחת מוציאין ממון מיד הלוקח דמעמידין הקרקע בחזקת המוכר וזהו ברור ודלא כמ"ש הב"י דכתב דאזלינן בתר פחות שבלשונות ומטעם דתפיס ומספיקא לא מוציאין ממונא עכ"ל ומשמע מלשונו דב"י דהא דקי"ל כחכמים דאמרינן הולך אחר פחות שבלשונות הוא משום דתפס וז"א וכמ"ש דדוקא לשמואל קאמר הכי ודע שהמ"מ כתב בפכ"ח דהל' מכירה דדעת הרמב"ם הוא כדעת הרשב"ם ורבינו ע"כ לא ס"ל הכי דהא כתב וסידר דבריהן בפלוגתא אהדדי גם לשון הרמב"ם דכתב דאין לו אלא כדין אם חסר או יתר עכ"ל ומדכתב ואין לו משמע דאחד אהמוכר או הלוקח קאמר דיש לו לטובה באם הוא יתר ולחובה באם חסר ולא קאי אשניהן יחד דאם הוא יתר מחזירו למוכר ואם הוא חסר הגיעו להלוקח. וגם מדאמר דיש לו כדין אם חסר כו' מוכח הכי דהרי ידיע דדין אם חסר כו' הגיעו להלוקח בשניהן לטובה ולחובה ואליביה דהרמב"ם צ"ל מ"ש דהולכין אחר פחות שבלשונות הוא מא' מתרי טעמי דכתבתי בפרישה ע"ש וראייה למ"ש בפי' דברי הרמב"ם מהשגת הראב"ד שכתב שם אדברי הרמב"ם הנ"ל ז"ל א"א לא ידעתי מהו וזה כי הפחות שבלשונות קולא הוא לנתבע כו' ע"ש הרי שהשיגו בזה דלדברי הרמב"ם מרויח הלוקח לפעמים כשהוא יתר והולכין אחר פחות שבלשונות לא משמע הכי אלא משמעותו דלעולם אזלינן לקולא מש"ה פרשו הוא דמפחיתין כחו של תובע לעולם ומש"ה סתמי חכמים ולא קאמרי למי מפחיתין דס"ל דשניהן שווים בזה דאזלינן לעולם בתר קולת הנתבע ומייפין כחו אכן בפי' המשניות להרמב"ם משמע כדברי המ"מ דכתב שם וז"ל וקי"ל כזה דיקח הלוקח ביה הפחות שבשיעורי' וז"ש הלך אחר הפחות שבשיעורים כו' וצ"ע ועמ"ש עוד מזה בפרישה: