דרישה, חושן משפט רמה:יג
דרישה · Drisha, Choshen Mishpat 245:13
Open in the reader →1כתב הרמב"ם ז"ל דבשאומר אי אפשי כו' ז"ל בפ"ד דזכייה המקבל את המתנה וזכה בה ואחר שבאה לידו והוא שותק חוזר בו ואמר איני רוצה בה או איני מקבלה או הרי היא בטלה או שאמר מום זה נראה לי בה לא אמר כלום וכשם שאין הנותן יכול לחזור בו כך המקבל אינו יכול לחזור בו אחר שזכה מתנה זו שאמר המקבל איני רוצה בה אחר שבאתה לידו הרי היא הפקר וכל הקודם בה זכה בה שהרי הפקירה המקבל אחר שזכה בה. אבל אם היה צווח מעיקרו לא קנה המקבל וחוזרת לבעלים הראשונים עכ"ל והנה דברי הרמב"ם לכאורה תמוהין הן שלפי הנראה אינן לא כגירסא דפ' השולח ולא כגירסא דכריתות הנ"ל ועוד דהרי מ"ש הרמב"ם איני רוצה בה הוא כל' אי אפשי הנזכר בגמרא ואיך כללינהו בבבא אחת עם הרי היא בטלה והראב"ד כתב דס"ל להרמב"ם דיש חילוק בין הרי היא בטלה ובין בטלה היא ותמהו עליו הר"ן והמ"מ ועוד קשה למה השמיט דין מבוטלת תבטל ולדברי הראב"ד הנ"ל השמיע ג"כ דין בטלה היא ומ"ש המ"מ בזה דחה הב"י ומ"ש ב"י בזה הוא רחוק בעיני שהוצרך לשבש דברי התרצן דכריתות הנ"ל ולכתוב בו גירסא אחרת ע"ש ובחידושים הבאתי דבביהם וכתבתי מה שקשה לי בדבריהם ז"ל והנלע"ד בפירוש דברי הרמב"ם הוא זה דודאי מ"ש הרי היא בטלה היינו מ"ש בגמרא בטלה היא אלא שהרמב"ם ז"ל ביאר הלשון איך משתמע לשעבר כלומר הרי היא בטלה כבר מימי קדם ומה שכלל דין אי איפשי ודין בטילה היא יחד ל"ק אחר שנעתיק לך ל' התוס' דז"ל שם בגיטין ר"פ השולח ואהא דקאמר הגמרא שם ז"ל למימרא דבטל לישנא דליבטול משמע והא אמר רבה בר אבהו כו' עד אלמא בטל מעיקרא משמע אהא כתבו התוס' ז"ל ור"י אומר שיש ליישב כאן גירסא דכריתות ודייק דבטל מעיקרא משמע מדקתני בטלה היא אינה מתנה לא אמר כלום דאי ליבטול משמע להבא אם כן היו דבריו קיימין והיה הפקר אבל השתא דמעיקרא משמע הרי היא כאומר על כל מתנות שאדם נותן לחבירו וזוכה בהן שאינן מתנות דכאן נמי זכה בה ולכך לא אמר כלום כו' עכ"ל הרי לך דס"ל דגירס' הגמרא דכריתות היא עיקר דבאומר אי איפשי דבריו קיימים ובאומר בטלה היא לא אמר כלום ולפ"ז הפירכא דפריך התם בכריתות אר"ל היא מרישא דקתני דבריו קיימין וס"ד דר"ל דהדרא למריה ואם כן קשיא לר"ל דאמר כל המחזיק זכה ומשני מאי דבריו קיימין דאיהו לא קנה אבל למרא נמי לא הדרא אלא הפקר היא וממילא הא דקתני בבטלה היא לא אמר כלום היינו דע"כ שלו הוי וסוגיא דפ' השולח אזלא ע"פ המסקנא דכריתות ולא צריכנא השתא לחלק בין קרקע למטלטלי כדצריכנא לגי' רש"י ודוק ובזה דברי הרמב"ם אתיין כפשטן דס"ל כר"י ולכן בתחילה כלל כל הלשונות יחד לענין שלא אמר כלום דהיינו דלא הדרא למרא קמא ומש"ה דייק וכתב כשם שאין הנותן כו' כלומר כשם שאם הנותן חוזר לא הדרא לרשותו בשביל חזרתו אף ה"נ כשהמקבל חוזר לא הדרא לרשותו דמרא בשביל חזרתו ואח"כ פי' וכתב שהאומר איני רוצה (דהיינו אי איפשי הנזכר בגמרא) הוה הפקר וה"ה לשאר לישני כגון ל' תבטל מבוטלת דמשמעין להבא וממילא נשמע שבטלה היא לא הוי הפקר אלא לא אמר כלום לגמרי ושלו היא בע"כ ולא הוצרך הרמב"ם לבארו דמדפירש בסיפא אי איפשי לחוד דהוי הפקר ממילא נשמע דבטלה היא לא הוי הפקר וכבר אמר לעיל דלמרא ג"כ לא הדרא א"כ ע"כ שלו היא ועוד כיון הרמב"ם ז"ל להעתיק הדברים בסגנון שנאמרו בגמרא שדין הפקר הזכיר ר"ל על האומר אי איפשי לכן הזכירו גם הוא אאומר איני רוצה ודין לא אמר כלום הזכיר באומר בטלה היא לכן כתבו גם הוא כן ופירוש זה נכון מאד הוא בעיני בפרט מאחר שהוא דרך בעלי התוספות ודוק (שוב מצאתי בתשובת הר"ש כהן סימן קכ"ב האריך להשיג ג"כ על הב"י ופי' דברי הרמב"ם כמו שפירשנו אלא שדבריו סתומים וצריכים בר נגר ובמה שפירשנו מבואר היטב) אלא שיש לדקדק שלכאורה רבינו הטור ז"ל לא הבין להרמב"ם כן דא"כ הו"ל לכתוב שהרמב"ם חולק גם אדין בטלה היא שלרבינו חזרה להנותן משא"כ להרמב"ם ואפשר משום דלאו בפירוש איתמר הכי בדברי הרמב"ם אלא מכללא וגם הראב"ד ז"ל לא הבינו כן לא רצה רבינו להכניס ראשו בביאור לשונו ולפיכך לא הביא אלא הברור בלשונו דהיינו במ"ש באי איפשי דהוה הפקר ולא חילק וכתב עליו דרש"י חילק ודוק ועל מה שכתב הרמב"ם הנ"ל או שאמר מום זה תמה הכ"מ שם ועמ"ש פירושו בסמ"ע: הכותב נכסיו או נתן מתנה כו' ואם הנותן ש"מ כו' ז"ל הגמרא בס"פ י"נ (סוף דף קל"ז) אמר רב יהודא אמר שמואל הכותב נכסיו לאחר ואמר הלה אי איפשי בהם קנה ואפילו עומד וצווח ור"י אומר לא קנה א"ר אבא בר ממל לא פליגי כאן בצווח מעיקרא כאן בשותק ולבסוף צווח ופירש הרא"ש ותוספות דלא קנה בצווח מעיקרא מפני שהוא סילק עצמו מן הנכסים אדעתא שיקבלם זה וזה לא רצה לקבלם אשתכח דלא נפקי מרשותיה לעולם ולא שייך לומר דהוי הפקר אלא הדרא למרא לרשות הנותן אבל שתק מעיקרא הרי קנה לה וכשהדר צווח הפקירה וכל הקודם זכה בה והאי דינא בש"מ הוא דדבריו ככתובין וכמסורין דמי וכיון ששתק כנמסרו לו דמי אבל במתנת בריא לא קני עד דימטי שטר לידו עכ"ל וכ"כ הרי"ף דבש"מ איירי ובזה דברי רבינו מבוארים אלא שמ"ש ומיד שכתבו לו כו' הוא לכאורה ל' שאינו מדוקדק וגם הרא"ש לא הזכירו אלא כ' סתם וכיון ששתק כנמסרו כו' וצ"ל כמ"ש בפרישה: