דרישה, חושן משפט רמח:א
דרישה · Drisha, Choshen Mishpat 248:1
Open in the reader →1הנותן מתנה לחבירו כו' אבל אם הוא ראוי לירשו כו' בפ' י"נ (דף קל"ג ע"א) שלח רב עוירא לדברי ר' יוחנן בן ברוקא נכסי לך ואחריך לפלוני וראשון ראוי לירשו אין לשני במקום ראשון כלום שאין זה לשון מתנה אלא לשון ירושה וירושה אין לה הפסק וכתב הר"ן ופירשו הגאונים ז"ל שאפילו אמר בפי' לשון מתנה למי שראוי לירש ירושה היא ואין לה הפסק ע"כ וכ"כ הרמב"ם בפי"ב דזכייה ונראה שכן דעת רבי' שהתחיל וכתב הנותן מתנה כו' וסיים ע"ז דאם ראוי לירשו נוטלו משום ירושה והא דכתב רבינו בסימן רמ"ו בס"ג חילוק בין בכותב בלשון מתנה ללשון ירושה היינו דוקא בכותב כל נכסיו דמסתמא לא אמרינן שעשאו ליורש לחוד והניח כל בניו בחוסר כל אם לא שאמר בפירוש ל' ירושה וק"ל ואיכא למידק אמ"ש דשם (דף קכ"ט ע"א) הביאו בגמרא ברייתא דתניא האומר תנו שקל לבני בשבת וראוי ליתן סלע נותן להם סלע ואם אמר אל תתנו אלא שקל אין נותנין אלא שקל (ובס"פ מציאת האשה מסיק הגמרא דגם באומר אל תתנו להן אלא שקל נותנין להן סלע וכפי צרכם דלא קאמר שקל אלא לזרזינהו וכ"כ רבינו לקמן בסימן רנ"ג סל"ב לדינא ע"ש) ואם אמר אם מתו יירשו אחרים תחתיהם בין שאמר תנו בין שאמר אל תתנו אין נותנין להן אלא שקל (משום דזכו אחרים תחתיהם) ואי כדעת רבי' והרמב"ם דאפי' באומר לשון מתנה להראוי לירשו ירושה היא ואין לה הפסק האיך יירשו אחרים תחתיהם. ויש לזה ג' תירוצים כולם אמת ונ"מ לדינא. האחד שיש חילוק בין אם נתן להראשון הראוי לירשו בלשון מתנה סתם ובין אם אמר לו לא משום ירושה אני נותן לך שאין לה הפסק אלא במתנה דבכה"ג ודאי אף שראוי לירשו יש לה הפסק וכ"כ הרמב"ם בהדיא (בפי"ב דזכייה) ובהכי מיירי ברייתא דתנו שקל לבני כו' וכ"כ המ"מ שם. השני הוא כמ"ש ר"ן דשאני התם שלא באו ליד היורש מעולם דנותן לנכסיו ביד שליש ומש"ה יעשה השליש מה שהושלש בידו אבל אמר הריני נותן נכסי לבני ואחריהם לפלוני אפשר דבכל אופן לא אמר כלום (ועיין ברמב"ם שם והביא לשונו בש"ע ס"ב דכלל שני העניינים יחד דמסרו ביד שליש ואמר לו לא משום ירושה נתתיה לך כו' משמע דסבירא ליה דבמסרו ביד שליש לחוד לא סגי). השלישי כתב ג"כ הר"ן דאה"נ אילו אמר תנו נכסי לבני דלא יירשו אחרים תחתיהם אבל כיון דלא אמר אלא תנו שקל לבני בשבת נמצא שלא זיכה להם אלא שקל בכל שבת ובמה שזכו כבר אלא שלא הספיקו ליטלו בכל שבת ושבת ומתו פשיטא דאין לו הפסק ויורשיהם יורשים אותה אבל השאר לא זכו בו מעולם עכ"ל ורבינו בעל הטור שסתם לשונו כאן ולקמן (סי' רנ"ג) כתב הדין דתנו שקל לבני צ"ל דס"ל כתירוץ השלישי ודוק: