דרישה, חושן משפט רמח:ג
דרישה · Drisha, Choshen Mishpat 248:3
Open in the reader →1אבל אם נתן הראשון לאחר במתנת שכ"מ כו' כבר כתבתי בפרישה שכן הוא בגמרא וכתבתי שם טעמו של הדבר וכתב ב"י ומהכא משמע בהדיא שאם נתנו במתנת בריא הויא מתנה ואין לשני אלא מה ששייר הראשון והרא"ש (בכלל פ"ד סימן ב') דחק למצוא ראיה לדין זה ולא נזכר לזה שהוא פשוט עכ"ל ותמה אני עליו איך חשב מחשבה כזאת על רבינו והרא"ש שנהירין [להו] שבילי דתלמודא וגם הוא בעצמו הביא שם בסוף אותה תשובה הא דאמר ומודה רשב"ג שאם כתב במתנת שכ"מ לא עשה ולא כלום משום דאינה חלה עד לאחר מיתה ואיך לא יביא ראיה מזה שהיה בפיו ועל לשונו וגם היה לפניו דברי הרמב"ם שכתב בהדיא מכר או נתן ולא בא שם הרא"ש אלא לחדש לנו כי נתן לאיש שלא עבד לו נייחא נפשיה אפ"ה הוי מתנתו מתנה (וכמ"ש שם בתשובות הרא"ש בהדיא ע"ש) וכתב שם הדבר בדרך לא זא"ז והקדים והביא מקור הדברים דרשב"ג דאמר דמהני מכירתו וכתב עליו דה"ה דמהני מתנתו דהוי כמכירה ולא מיבעיא מתנה שהיא כמכירה דהיינו בדעבד ליה נייח נפשו אלא אפי' לא נתן למי שעבד לו שום נייח נפשו אפ"ה מהני מתנתו ומייתי ע"ז ראיה מההוא דרב ביבי ואח"כ הוסיף לומר ל"מ בסתם אחריך דמהני מכירתו ונתינתו של ראשון אלא אפילו באחריך כנדון ההוא שהיתה בתנאי שנראה ממנו כאילו התנה שלא יוכל למכור או ליתן מהני וכדמסיק שם והאריך בזה ולבסוף מייתי ראיה מתשובת ר"מ שאותו מעשה ג"כ היה בתנאי דומה לנדון ההוא שנשאל עליו הרא"ש דאפ"ה פסק מהר"ם דאפילו שיעבוד הראשון חל ואע"ג דהוי לאחר מיתה ומייתי שם עליו ההוא דאמרינן דמודה ר"ש במתנת שכ"מ דלא מהני כו' ומש"ה לא רצה להביא ראיה ממנה לחוד לדייק מינה דוקא מתנת שכ"מ הא מתנת בריא מהני מטעם שכתבתי דזה היה פשוט בעיניו ושקלא וטריא שלשם אינה אלא לאשמועינן הרבותא הנ"ל ודוק והוא ברור בעיני: וכ' הרמב"ם ז"ל בד"א שמכר כו' לאחרים כו' יצא לו מהא דאמרינן ס"פ י"נ (דקל"ז ע"ב) ההיא איתתא דהו"ל דיקלא בארעא דרב ביבי אקניתיה ניהליה כל שני חייו אזל רב ביבי אקנייה לבנו קטן אמר רב הונא אפילו רשב"ג לא קאמר אלא באחר אבל לעצמו לא ופי' הוא ז"ל דה"ק אפילו רשב"ג לא קאמר אין לשני אלא מה ששייר ראשון אלא שנתן הראשון לאחר אבל לעצמו כלומר אבל אם נותנו למי שראוי לירשו שהוא בעצמו (פי' שהוא כאילו נשאר ביד עצמו) לאו כל כמיניה וכ"כ ר"ת ומטעם שכתבתי בפרישה אבל רשב"ם פי' דה"ק אפילו רשב"ג לא קאמר אלא כשאומר ואחריך לאחר אבל אמר אחריך לעצמי לא אמרינן דיש כח לראשון למכור אלא פירות לחוד אית ליה וכן פירשו רוב המפרשים והוא דעת רבינו כמ"ש לקמן (סעיף ח') ומש"ה השיג על הרמב"ם וכתב ואיני מבין כו' ובאמת לא יתיישב לפי' זה דהרמב"ם מ"ש אבל לעצמו לא כלומר למי שהוא בעצמו דהא כל זמן שהוא לעצמו הדין עם הראשון ליתנו לבנו ולמי שירצה כל ימי חייו אלא שאין בידו ליתנו לבנו להיות נשאר בידו לאחר מותו ולא הו"ל לתלותו בלעצמו לפי' המ"מ ודוק: